תכניות eco99fm / שידורי הרדיו / עורכים / חדשות המוזיקה / אלבומים מומלצים / רדיו ירוק / המגרש הביתי / אודות / צור קשר
 
 
תוכניות מלאות קודמות +
קטעים נבחרים
עוד קטעים +

כרטיסים להופעות

 

רדיו ירוק

 

סבבה - תכנית רדיו לילדים

 

9 חודשים - תכנית רדיו בנושאי פריון, הריון ולידה

 

ארכיון תכניות - רדיו eco99fm

אלבומים מומלצים

 

mo

חמישה דברים שכדאי לדעת על MØ והאלבום - Forever Neverland החדש שלה!!!  - 13.11.18

MØ # - אם תהיתם מה עומד מאחורי צמד האותיות המעניין הזה אתם לא לבד. שם הבמה של Karen Marie Aagaard Ørsted Andersen הדנית הוא בעל משמעות כפולה – הראשונה והפשוטה היא בעצם ראשי התיבות של שמה הפרטי, Marie Ørsted. והשנייה והמורכבת יותר היא  MØ = "בתולה" (תרגום מדנית לעברית). משמעות זו מסמלת את הילדה שמו לא רוצה לשכוח לעולם, לצד ההתבגרות וההתפתחות הבלתי נמנעת שלה כבת אדם. ועוד דבר קטן, הØ הייחודית בשם לקוחה גם מהשפה הדנית והיא מייצגת את הדרך שבה הוגים את השם. אז אם תפגשו בה ברחוב, מהיום הגו את השם שלה בחולם ובשורוק בו זמנית, או נסו לחקות פרה J.  

# האישה מאחורי MØ – מו נולדה בדנמרק לפני 30 שנה לפסיכולוג ומורה. היא מטורפת על בעלי חיים, בעיקר החתולים מביניהם, ומודה שמרוב שהיא אוהבת אותם, היא חולמת עליהם בלילות. מנגד, יש דברים שהיא פחות אוהבת כמו שחצנות ואנשים שמנסים לתקן או לשנות אותה חיצונית או פנימית. מבחינתה היא מעולה כפי שהיא (אני מסכימה!). אם תשבו איתה לקפה (רק קחו בחשבון שהיא תתנצל על ה"דנגליש" - אנגלית במבטא דני - שלה), תגלו שיש לה לא מעט מודעות פוליטית וחברתית שבאה לידי ביטוי גם בכתיבה שלה, בה היא מבקרת לא מעט את החברה המערבית ואת חוסר הסיפוק המתמיד שהיא גורמת לבני האדם.

# השראה –  עוד בשנות ה90 וכבר מגיל 7, רכשה חיבה מיוחדת למוסיקה כשהתוודעה ללהקת הבנות הבריטית, הספייס גירלס והפכה מעריצה שלה. לימים היא אף ביצעה קאבר מהמם לאחד השירים שלהן, Say You’ll Be There (מוזמנים להציץ ביוטיוב) והפיחה בו חיים אחרים. אך למרות חיבתה לפופ היא דווקא התחילה את הקריירה המוסיקלית שלה אי שם בשנת 2007 בצמד פאנק דני בשם .MOR כשהצמד הזה התפרק היא המשיכה הלאה ובנתה עצמה כזמרת ויוצרת שעושה מוסיקת פופ ייחודית. היום, היא מקבלת השראה למוסיקה שלה מהרכבים כמו הסמאשינג פאמפקינס, סוניק יות' , טווין שאדו ועוד.

# שיתופי פעולה –  שיתופי הפעולה החוזרים ונשנים עם אומנים מוכרים בעולם המוסיקה, הם אלה שהביאו בעיקר לפריצתה לתודעת הקהל. ברזומה של מו לא מעט כאלה כמו Avichii, Iggy Azella, Diplo וMajor Lazer שDiplo חבר בו. ב2013 שיתפה לראשונה פעולה עםDiplo  - דיג'יי, יוצר ומפיק מוסיקלי אמריקאי - כשהוציאה את הסינגל "88 XXX" בהפקתו, וב2015 היא משתפת פעולה עם Major Lazer ההרכב  שבו כאמור, חבר Diplo וDj Snake עם הלהיט "Lean On" שזכה להצלחה במצעדים ברחבי העולם ושינה את חייה. גם באלבום החדש, ""Forever Neverland, היא משתפת פעולה עם דיפלו, Charli XCX וגם what so not & two feet.

# האלבום ""Forever Neverland – טרם יציאתו של האלבום החדש והטרי של מו, היא הספיקה להוציא מיני אלבום (Bikini Daze) ב2013 ואלבום בכורה (No Mythologies to Follow‏) ב2014. האלבום החדש, ""Forever Neverland, שוחרר ב-19 באוקטובר 2018, כ4 שנים לאחר אלבום הבכורה והוא כולל 14 שירים בסגנון אלקטרו פופ. את האלבום הפיקו 14 מפיקים שונים, ביניהם MNEK וDiplo -אלבום זה הוא תוצר של מו בוגרת ומודעת יותר. אחרי ההצלחה שהביא לה הלהיט "Lean On" ושינה את חייה, היא מספרת דרך השירים באלבום כמה האושר כלל לא קשור להצלחה וכמה קשה למדוד אותו, כמה היא כמהה להישאר צעירה לנצח, כמה הבגרות מפחידה ומלחיצה אותה בגלל כל האחריות הכרוכה בה וכמה היא רוצה לחיות בתוך בועה בה הכל ורוד והרמוני. היא גם לא חוסכת בביקורת על תרבות הרשת של היום ובין השורות מבקרת את הצורך שלנו להראות שיש לנו רק רגעים יפים ומושלמים בחיים למרות שיש לנו לא מעט רגעים שהם בדיוק ההיפך.

יש שיחשבו שהאלבום מונוטוני בגלל הטמפו של רוב השירים לאורך האלבום, אך בהאזנה שנייה מבטיחה שזה ישתנה. מדובר באלבום שהלחנים בו העלו לי חיוך על השפתיים והקול וההפקה המוסיקלית בו היו ערבים לאוזניי. בשורה התחתונה, אם מו ניסתה ליצור תחושה של אסקפיזם (מתובל בביקורת) מכל הטירוף היומיומי שבו אנו נתונים, היא בהחלט הצליחה.

דנה ביטון

קרדיט תמונה: רקפת עוזרי ואפרת מירון.

 

boaz

בועז כהן ממליץ על אלבום הבכורה של לאונרד כהן- 'שירים של לאונרד כהן'  - 6.11.18

# הגן היהודי- לאונרד כהן, שמחר מציינים שנתיים לפטירתו, היה לצד בוב דילן, פול סיימון ולו ריד, אחד מארבעת היהודים המופלאים ששינו לנצח את מושג הסינגר-סונג-רייטר -  משורר השר את שיריו. כהן נע כל חייו בין שני הקטבים: מוות ותשוקה. בלי יצר אין יצירה והמוות סביבו הוליד בסופו של דבר שירה: דיאלוג עם אביו המת, אבל גם געגועים להתפרקות גופנית (“Lover lover lover”). כשהוא לא מזיין, הוא רוצה להרוג, והתשוקה שלו – כמו אש הסנה – אינה כלה.

# הסיפתח- אלבום הבכורה שלו לא נפל לתוך ההגדרות המוכרות, לכאורה פולק, אבל לא ממש. לאונרד כהן סירב לשלב בו תופים. הוא רצה ליווי כלי קשת ומיתר וקולות רקע נשיים (הזמרת ננסי פריידי) - מה שיהפוך לסימן היכר בכל עבודותיו עד יום מותו. תמיד נשים שרו ברקע בקולות מלאכים נפלאים, עוטפות את קולו הנמוך והגברי.

# סוזאן- האלבום הזה מתחיל עם "סוזאן", קלאסיקה נצחית שמזוהה עם כהן: שיר שחולף בין נופי מונטריאול, הנמל, חיל "צבא הישע", התפוזים והתה מסין ועל הכל שורה רוח ארוטית עזה, כדרכו של לאונרד כהן.

"סוזאן לוקחת אותך הביתה
לבית שלה, ליד הנהר.
אתה יכול לשמוע את הסירות חולפות
וגם להישאר לידה כל הלילה
אתה יודע שהיא קצת משוגעת
אבל זה בדיוק למה אתה רוצה להיות שם
ואחרי שהוא עובר להירהור על ישו, שהלך מעל למים ויוצא לסיור עם סוזאן ליריד של "צבא הישע", תחת שמש צהריים יוקדת, לאונרד כהן מגיע אל הסוף של השיר:
"סוזאן תראה לך איפה להסתכל ולחפש
בין הזבל, לבין הפרחים
כי יש גיבורים בקני הסוף, יש צעירים בבוקר,
שרוכנים, מחפשים אהבה
והם ימשיכו להיות כך לנצח,
בזמן שסוזאן מחזיקה מראה".

כהן הוא הדבר והיפוכו. הגבר הקודר, המדוכא הנצחי, ששר בקול נמוך על אובדן נצחי של עלומים, של השראה, של אהבה. אבל לאונרד כהן, יותר מכל, הוא משורר שחי על הקצוות. יותר מזה: הוא מחבר את הקצה האחד – המוות, אל הקצה האחר, הרחוק – התשוקה המינית. אפוף בתאווה מסמאת אל סוזאן, בחורה בלתי יציבה נפשית, על סף תהום תמיד, בדיוק כמו שלאונרד כהן חווה את חייו שלו. התשוקה הלא ממומשת, האישה הלא מושגת, שמצד אחד אתה המאהב שלה כי נגעת בה בכוח שכלך המופלא, ומצד שני היא חיה בעולם שלעולם לא תוכל לחדור אליו.

הנה המשוואה: זה הגוף. זו הנשמה. אפשר לנווט אותה אל יצר ויצירה. אפשר גם להרוג. הבחירה היא שלך, וכהן עשה את הבחירה שלו: "אנחנו מכוערים / אבל יש לנו את המוזיקה", הוא שר ב"מלון צ'לסי" - מחייך, לוקח עוד שאיפה מהסיגריה, בדרך לעוד שיר מושלם. גבר. אומן.

# מסע רגשי- אלבום הבכורה של לאונרד כהן כולל 9 שירים בלבד, את כולם כתב והלחין, על כולם נסוך אותו קסם איטי, מהורהר ודרוך. הרצף הקטלני של "אחיות הרחמים", "להתראות, מריאן" ו"היי, זו לא דרך לומר שלום" מוהל בדרכו הייחודית של כהן את האהבה בפרידה. יש שם חלומיות, אבל בעיקר געגוע, כמיהה וערגה לריגוש העצום של האהבה הארוטית.

בועז כהן

 

asaf_djhaled

חמישה דברים שכדאי לדעת על די.ג'יי. חאלד והאלבום האחרון שלו “Grateful”  ["אסיר תודה"!]  - 30.10.18

# מי אתה די ג'יי חאלד? יש כמה חאלדים בעולם המוזיקה, אז הנה קצת סדר:

Khaled (שב ח'אלד) הוא זמר, מוזיקאי, כותב ומלחין אלג'יראי שידוע בזכות שיריו Didi (דידי) ו- Aïcha (עישה). האחרון אף יצא בגרסה עברית ע"י הזמר חיים משה בשנת 1998.

 Khalid (חאליד) הוא זמר אמריקאי בן 20 שהוציא ב2017 את אלבום הבכורה שלו American Teen ובו הלהיט הגדול שלו Location. עד היום הוא משתף פעולה עם אומנים רבים.

אחרון חביב, איש השעה שלנו, די. ג'יי. חאלד (DJ Khaled)- מפיק מוזיקלי אמריקאי, די ג'יי, ובין השאר גם מנהל לייבל וסופר.

# ההתחלה: די. ג'יי. חאלד, היום בן 43, נולד בניו אורלינס שבלואיזיאנה, להורים פלסטינים שהיגרו לארצות הברית. הוא מתאר עצמו כמוסלמי אדוק. כבר בגיל צעיר החל חאלד לפתח עניין במוזיקת הראפ. שם הבמה הראשון שלו היה Arab Attack (ההתקפה הערבית), אך בעקבות פיגועי ה11 בספטמבר הוא החליט לשנות אותו ל DJ Khaled.

# האלבום Grateful: יצא ביוני 2017 והוא האלבום העשירי של די. ג'יי. חאלד שכולו בסגנון ההיפ הופ. אלבום זה הוא גם הארוך ביותר שחאלד הוציא עד היום. בשביל להאזין לו מההתחלה ועד הסוף תצטרכו להקדיש לו  87:25 דקות, ותאזינו ללא פחות מ23 שירים.

# האורחים שבאלבום: די. ג'יי. חאלד הוא קודם כל מפיק מוזיקלי, כלומר לא שר בעצמו אלא מארח זמרים אחרים. באלבום Grateful יש רשימה מאוד מכובדת של אומנים שבאו לקחת חלק באלבום, כגון: Beyoncé, Jay-Z, Rihanna, Justin Bieber, Drake, Nicki Minaj, Alicia Keys, Nas, Chance the Rapper, Lil Wayne, 2 Chainz, Calvin Harris, Travis Scott, Future, Migos, Rick Ross, Quavo ועוד רבים וטובים.

# הישגי האלבום: האלבום הצליח להגיע למקום הראשון במצעד האלבומים האמריקאי, ה-US Billboard 200. בסוף 2017 האלבום דורג במצעד השנתי של האלבומים במקום ה31. אחד הסינגלים המצליחים באלבום היה השיר I'm the One, בו התארחו Justin Bieber, Lil Wayne, Chance the Rapper ו- Quavo. שיר זה סיים את השנה במקום ה12, והמכובד מאוד, במצעד השנתי האמריקאי. סינגל מצליח נוסף הוא Wild Thoughts , בו התארחו Rihanna ו- Bryson Tiller. סינגל זה מכיל את הריפ גיטרה המפורסם מהלהיט Maria Maria של Carlos Santana משנת 1999.

-----------------------------------

אבל, למרות האורחים הרבים שלו ואולי בגלל העובדה שצריך לצלוח קצת יותר מ87 דקות על מנת לשמוע את האלבום מתחילתו ועד סופו, יש תחושה קלה של עייפות באלבום כולו... הייתי מדמה את זה להרגשה כאילו אנחנו בטיפוס על הר גבוה, בלי לראות את הסוף, ואז אפילו בסוף הטיפוס להר אין מי יודע מה נוף יפה שהיה שווה את המסע. בקיצור, למעריצים בלבד...

# ומשהו קטן לסיום: כמעט שכחתי, אם אתם אוהבים את די. ג'יי. חאלד, אלבומו ה11 מתקרב בצעדי ענק לאוזניים שלכם... האלבום שיקרא Father of Asahd צפוי לצאת עד סוף שנת 2018 או בתחילת שנת 2019. 

אסף "BABA G" נחמיאס

קרדיט תמונה: רקפת עוזרי אפרת מירון.

 

idit_panicatthedisco

חמישה דברים שאתם חייבים לדעת על האלבום החדש של פאניק! אט דה דיסקו - 22.10.18

# קצת רקע: Panic! At The Disco  היא להקת פופ פאנק, אימו(תת סגנון של הארדקור פאנק) אלקטרונית ודאנס. הלהקה הוקמה אי שם בשנת 2005 , עם אלבום הבכורה a fever you can’t sweat out  שהגיע למעמד פלטינה כפולה בארה"ב. הלהקה הוקמה על ידי ריאן רוס, ספנסר סמית',ברנט וילסון וברנדון יורי שהיו חברים מהתיכון ומאז עברה תהפוכות ושינויים שלא ייביישו אפילו את פליטווד מק. כיום נשאר מההרכב המקורי של הלהקה רק הסולן ברנדון יורי.

# האלבום: Pray For The Wicked הוא פרוייקט של הסולן ברנדון יורי שממשיך ליצור ,לחדש ולמתוח את הגבולות המוזיקליים המוכרים לו. השוואה המתבקשת בפרוייקט הנוכחי היא אלבום האולפן השלישי והמצויין Vices & Virtues  ,אלבום פופ פאנק מובהק ונפלא.
ב-   Pray For The Wicked קיים ניסיון לנוע קדימה שלאו דווקא מצליח, אבל בהחלט מרשים.

# השירים: השניות הראשונות של האלבום נתפתחות באינטרו מתוך Oh What a Nite  של ה- Dells ואז הכל מתפוצף באוזניים, יורי שולח אותנו למסע של סינטיסייזרים והרבה צלילים באוזניים.

הרצועה השנייה נשמעת כמו שילוב בין KAWADII של סטטיק ובן אל תבורי לבין עוד להיט אקראי של IMAGINE DRAGONS . הרצועות  HIGH HOPES ו- 20S  Roaringמכניסות בי תהייה אולי אפשר לייצר כאן איזה להיט לסרט מתבגרים משגע. יורי מכניס לכל הרצועות בתקליט את התיאטרליות והיכולות הווקליות המרשימות ואכן כרגיל הפאניקה! שם!

# רכבת הרים: בהאזנה ראשונה עברתי חווית האזנה תזזיתית, מצד אחד רציתי להמשיך להאזין מצד שני רציתי להפסיק. בהאזנה השנייה נכנסתי לעניין התמכרתי לקול ה"סמי" צרוד של יורי, לא התביישתי להיות תאטרלית ביחד איתו ואפילו לא היה איכפת לי שהוא "יצעק" לכיווני את מה שיש לו לאמור.אני לא חושבת שהאלבום הוא מופת אבל אין ספק שיש כאן משהו מעניין ושונה שגורם לאוזן להרגיש בחוסר נוחות בצורה טובה מאוד.

# הוראות הפעלה: מומלץ להאזנה החל משעות הצהריים כשהאוזן כבר התרגלה לרעשים בסביבה.

ההאזנה ב6 בבוקר לא מומלצת – "סיפור אמיתי קורע לב!"

תאזינו פעם אחת ואז תאזינו ישר שוב.

אידית אבשלומי

קרדיט תמונה: רקפת עוזרי אפרת מירון

 

shahaf_tatoo

30 שנים ליציאת "חתוך תוכן" של טאטו - חמישה דברים שכדאי לדעת - 16.10.18

# 1998 - על רקע הופעת האיחוד המתוקשרת של להקת טאטו, לרגל 30 שנה ליציאת האלבום, והסערה (המוצדקת) סביב השתתפותו של יובל מסנר במופע הזה (חבר הלהקה שהורשע בעבירת אונס בעבר), התלבטתי אם לכתוב על אחד האלבומים הישראלים שאני כל כך אוהבת. מה שהקל על ההתלבטות, זו העובדה שבעיני, החלק המשמעותי של האלבום, זו אלונה דניאל, שאליה עוד נגיע בהמשך. יובל מסנר, ערן צור ואלונה דניאל, נפגשו במחזור הראשון של בית הספר למוזיקה רימון. ביחד עם אורי בלק, אורי מיילס, ומיכה מיכאלי, הם יצרו את אחד האלבומים המעניינים במוזיקה הישראלית.

# הסאונד - רוק, פופ, אלקטרוני, גל חדש? עם סאונדים של צ'לו ובס אגרסיבי, רוק קלאסי, אלקטרוני ופופ, גל חדש, וטקסטים ששווה להתעמק בהם, הם יצרו אלבום מאוד לא קונבנציונלי, באווירת פינגווין חשוכה, שכנראה כבר לא תחזור. ערפדים, צלבים, הפלות ,מכשפות, וגם טקסטים של יונה וולך, מרכיבים את האלבום הזה, עם רצועה אחת שכמעט בלתי אפשרי להאזין לה ("אנס בחצרות החושך").

הלהיט - "אל תצאי מהמיטה מריה הקדושה..." השיר "מחבואים" פותח את האלבום, והוא השיר הכי מוכר ומתקשר של הלהקה, עם פזמון קליט וקליל (יחסית לשאר האלבום), אבל הפנינים האמיתיות נמצאות בשירים כמו "קפטן נמו" ו"מריה הקדושה", שם דניאל עולה להגשה תיאטרלית עד כמעט אופרה. לצד שירים כאלו, פתאום מגיע "איש קטן בטלוויזיה" מלווה בגיטרה אקוסטית ושירה רכה, כמו גם השיר "שדים" (פאדם פאדם).

# שלושה זה קצת יותר מדי- ב-1988 יצא האלבום האחד והיחיד של טאטו, וב-1989 התפרק ההרכב וכל אחד פנה לכיוון שלו, כי זה מה שבדרך כלל קורה כששלושה מוזיקאים דומיננטיים מאוד נפגשים על במה אחת.

אלונה דניאל- מבלי להפחית בערכם ותרומתם של שאר חברי הלהקה, ולמרות שגם יובל מסנר וערן צור, מובילים כמה שירים, התחושה היא שאלונה דניאל היא מרכז האלבום ונמצאת במרכז הבמה, עם הגשה חזקה ושירה מדויקת, החושפת מוזיקאית בעלת יכולות וירטואוזיות גדולות.

דניאל, היא ללא ספק תחושת ההחמצה הכי גדולה מהאלבום של טאטו. יוצרת שהיינו צריכים להכיר יותר, ולקבל ממנה עוד. בינתיים נישאר עם מריה הקדושה, הערפד הממוסד, השד הקטן הסימפטי הנחמד, ואיש קטן בטלוויזיה, שישן תמיד לבד.

שחף אייל

קרדיט תמונה – רקפת עוזרי ואפרת מירון.

 

naama_shawnmendez

חמישה דברים על החדש של שון מנדז – שון מנדז 2018  - 9.10.18

הספק - 

מה אתם הספקתם לעשות עד גיל 20? לסיים תיכון ולהיות בצבא? יפה.
פשוט שון היה מעלה סרטונים קצרים עם כל מיני קאברים ל״ויין״ זכרונה לברכה (רשת חברתית מבוססת סרטונים של עד 6 שניות). רגיש, יפיוף, מנעד קולי מרשים ומלא צפיות. בלי סוף. עד ש״Island Records״ מחתימים אותו (גם דמי לובאטו, דה קילרס, פלורנס ועוד חתומים בלייבל הנ״ל) והוא משחרר את סינגל הבכורה שלו בגיל 14. האמן הראשון שמכניס שיר למקום ה-24 בבילבורד טופ 100, והוא בן 14. מאז הוא משחרר 3 אלבומים, נכנס לרשימת 100 האנשים המשפיעים של מגזין ״Time״ הנחשב, שר ביום הולדתה ה-91 של מלכת אנגליה, פרזנטור של ״ארמני״ ועוד ועוד ועוד. מרשים.

# האלבום ושיתופי פעולה -

זהו האלבום השלישי והוא גם קרוי על שמו. יש בו טקסטים חשופים ובחור בוגר יותר.
ג׳ון מאייר, שהוא גם ההשראה של מנדס, הפיק יחד איתו. ג׳ולייה מייקלס שהיא ה-כותבת בה׳ הידיעה הגדולה ביותר של הפופ מעורבת בכתיבה של כמה שירים ומשתתפת בדואט אחד, אד שירן מנגן בגיטרה אקוסטית בבלדה “Fallin All In You”, דואט נוסף יחד עם קאליד ואפשר להבין שהוא מוקף בטופ של התעשייה.

# סינגלים, מצעדים, השמעות -
לא ההצלחה הכי גדולה ואני יכולה להבין למה. האלבום דיי מונוטוני, אין אף שיר שמפוצץ את האוזן גם בהאזנה שלישית ובאמת שניסיתי. הפקה מאוד מינימלסטית, הכל על נשים ומערכות יחסים ואפילו על סטוצ שהוא כל כך הופתע שהוא קם בבוקר והיא הלכה. שון, זה סטוצ, אתה בן 20 וזה חלק מהקטע.
ארבעה סינגלים שוחררו - In My Blood, Nervous, Lost In Japan, Youth - הם לא להיטים על זמניים, הם לא מספיק מעניינים, חבל.

# מה הלאה -
העתיד סופר מבטיח. כולם רוצים מנדס לידם. התארח לפני שבועיים בסס ההופעות של ג׳סטין טימברלייק, אצל טיילור סויפט בסבב הקודם, מתראיין בכל תכנית אירוח, מופיע בעוד שבוע וחצי בטקס ה-AMA היוקרתי, יוצא לסבב הופעות משלו באירופה ממש עוד כמה חודשים - הוא על הגל.

# לשמוע את האלבום או לוותר?

חשוב לי להגיד - אני אוהבת את שון מנדס ומעריכה את המוזיקה שלו. משהו לא מאה אחוז לי באלבום הזה. בתור חובבת פופ - זה לא מספיק מעניין. נשמע קצת אותו דבר כל הזמן. מה גם שכל זמר פופ גנרי נשמע לי מתאים לבצע את השירים שלו וזה לא כזה מחמיא (ראה ערך צ׳רלי פות, כל אחד מ-one direction ואולי אפילו ברונו מארס. בקיצור כולם) נקודה למחשבה שעלתה לי בהאזנה השלישית היא שאין לנו שום כוכב פופ כזה בארץ. הייתי שמחה לבחור צעיר, רגיש, ווקאליסט שיצור משהו שדומה לזה.

נעמה בן נפתלי

קרדיט תמונה – רקפת עוזרי ואפרת מירון

 

daniel_frankikosmos

חמישה דברים שכדאי לדעת על התקליט החדש של פרנקי קוסמוס  - 2.10.18

הקיץ עדיין כאן והאוזן כמו הקיבה רוצה משהו קל לעיכול אחרי החגים המעתירים. האלבום Vessel של Frankie Cosmos עונה בדיוק על הצורך במוזיקה לא מתיימרת מידי.

# הפרסונה: מי שעומדת בראש הלהקה היא גרטה קליין בת ה-24 שנולדה בניו יורק לזוג שחקנים. אביה הוא השחקן המוערך קווין קליין. היא מקליטה בעצמה בביתה מאז שהייתה בת 17 והוציאה לא פחות מ 52! אלבומים בשמות שונים. לפני שנה השכילה חברת התקליטיםSub Pop  להחתים את המוזיקאית הצעירה.

# על הלייבל : ארחיב קצת על הלייבל מסיאטל שהביא לעולם את הקול של להקות הגראנג' בשנות ה-90 ביניהן להקות כמו נירוונה וסאונדגרדן ולפני כמה חודשים ציין שלושים שנים להקמתו. עם דעיכת  גל הגראנג' עשה הלייבל עבודת אוצרות יוצאת דופן והפך לאחד הלייבלים הבולטים במוזיקה האלטרנטיבית עם להקות כמו The Shins, Fleet Foxes ו-Iron & Wine.

# השם: Frankie Cosmos הוא שם החיבה שניתן לגרטה על ידי בן זוגה לשעבר.

# על האלבום: באלבום 18 שירים חלקם קצרים במיוחד עם ליריקות פשוטות המציגות רגעים ומחשבות מעולמה של גרטה בת לדור המלניאלס בצורה מאוד תמימה וחיננית. השירים קצביים מלווים גיטרות דיסטורשן. לפעמים הביצועים מינימליסטים עם גיטרה אקוסטית וקולות ליווי שעוטפים את קולה הילדותי הנעים.

# סרט לאלבום: כדי להתחבר קצת יותר לאווירה הארטיסטית הניו יורקית של התקופה מומלץ לצפות בסרט הנפלא של נח ברנבך מ-2013 "פרנסיס הא".

דניאל ליסנר

קרדיט תמונה – רקפת עוזרי ואפרת מירון

 

boaz_gidi

'תקליט ראשון' - אלבום הבכורה של גידי גוב - חוגג 40  - 3.9.18

# אלבום בכורה: כשגידי גוב שר, אני נמס. ככה זה. בתקליט הסולו הראשון שלו, שיצא בדיוק לפני 40 שנה, הוא התבלט כמבצע רבגוני. לא הסולן של כוורת וגזוז, אלא זמר שהולך במשעולים של זמרים עם קול עמוק, שנשענים על תזמורת. אריק איינשטיין. פרנק סינטרה.

"תקליט ראשון" הוקלט מהר, יחסית, עם יוני רכטר בתפקיד המלחין-פסנתרן-מעבד-מפיק מוזיקלי – ועם 4 מחברי להקת כוורת (אלון אולארצ'יק – בס, יצחק קלפטר – גיטרה חשמלית, מאיר פניגשטיין – תופים ויוני רכטר עצמו בפסנתר וקלידים) שמנגנים בו.

הוא מפליא לשיר כאן בשלל סגנונות: רוק, ג'אז ומוזיקה קלאסית, עם עיבוד לכלי עץ, נגני התזמורת הפילהרמונית ומקהלה. ואין מה לומר- הכריזמה והנוכחות הקולית של גוב נפלאים (גם) פה.

# עזר כנגדו: יש להעניק קרדיט גדול גם ליוני רכטר בן ה-27 שהיה כבר שלושה תקליטים עם להקת כוורת (ואחרי שניצח על תזמורת האירוויזיון ב-1974 כשכוורת שרה "נתתי לה חיי"), אחרי תקליט משותף ("האהבה פנים רבות לה") עם אריק איינשטיין וסיבוב הופעות עם אסתר עופרים, אחרי שהלחין (והפיק ועיבד) את אלבום הילדים העברי הטוב בכל הזמנים – "הכבש הששה-עשר". בהרכבי הרוק המתקדם והאוונגרד ניכרה בלחנים ובעיבודים שהיו חדשניים מצמררים ביופיים וברגישותם.

# מלים ולחן: שבעה מהלחנים כאן נכתבו בידי יוני רכטר. חמישה מהטקסטים בידי דן מינסטר. אלה השניים שחיברו יחד את "דמעות של מלאכים".

עוד לחנים תרמו יהודית רביץ הצעירה, יצחק קלפטר ("חשבון פשוט", "בואי נישאר") והתקליט נחתם ב"זמר לספינה (שקיעה נוגה)" הקלאסי.

# מתי להאזין: התקליט ראשון של גידי גוב הוא אלבום לילי. הוא מתחיל ב"שלוש בלילה בעיר" ונמשך עם "העיקר זה הרומנטיקה", "בבוקר" ויש בו את "התעוררות" ו"כבו האורות" ו"כבר לילה, בואי נישאר, את ממילא מאחרת" ויש את הסיכום הבלתי נמנע: "הו, איזה לילה". הרבה לילות העברתי איתו. הוא צובע את שעות החשיכה באור זוהר.

# לרחף: אלבום שסוחף את מאזיניו לאיזשהו שדה ירוק מלא פרחי בר ופרפרים, המון פרפרים של יופי.

בועז כהן

קרדיט תמונה – רקפת עוזרי ואפרת מירון

 

lauryn hill_idit avshalomi

20 שנה אחרי יציאת תקליט הבכורה של לוריין היל - 27.8.18

שנת 1998:  לוריין היל, העניקה לעולם את אלבום הבכורה המופתי " THE MISEDUCATION OF LAURYN HILL" וכל השאר היסטוריה, אינספור פרסים וביניהם 5 פרסי גראמי, הצלחה מסחרית אדירה, מהאלבומים הטובים ביותר של שנות ה-90 וזה רק על קצה המזלג.  

יחסים: באיזשהו מקום, האלבום נולד מיחסים; פירוק קשר והתחלה של קשר חדש. לוריין היל ווייקליף ז'אן הסתכסכו, במהלך סיבוב הופעות עם הפוג'יז פגשה היל את רוהאן מארלי, הרתה לו, עזבה את הפוג'יז והחלה לעבוד על האלבום המדובר.
בגיל 23 בלבד הצליחה לוריין היל ליצור את אחד האלבומים המשמעותיים ביותר שנעשו ע"י אישה בהיסטוריה של ההיפ הופ ולדעתי בהיסטוריה של המוזיקה השחורה בכלל.

הפרסונה: לוריין היל היא אישה שמרגש לאהוב ולהעריץ.
בגיל צעיר מאוד הגישה לנו אלבום שמעביר אמוציות ותחושות כמו שרק אישה יכולה להכיל, עם תחושות של כאב, כעס, עדינות, ויתור, עצב, אופטימיות וכל זה לאחר שעזבה את המקום הנוח בפוג'יז, החליטה להיות אמא למרות דעת הסובבים אותה ואפילו העידה בעצמה שההריון וההורמונליות שהציפו אותה מילאו אותה בתשוקה גדולה ליצירה.
היל הגישה לנו אלבום ממבט של אישה על החיים.

האמנות: מיס היל התחילה להקליט את האלבום בניו יורק, אך בגלל הרבה קולות ביקורתיים שהיו סביבה החליטה לחפש מקום מחבק יותר והמשיכה את ההקלטות בג'מייקה בקרבת משפחה.
עם ווקליות מחוספסת וצלולה כאחד, לחנים עמוקים שחודרים לנשמה, השפעות גוספל, סול, רגאיי והיפ הופ, הרבה רגש והליכה עם אמת אומנותית הצליחה היל לייצר אלבום שהזמן כאילו לא נוגע בו.

השפעה: לפעמים צריך להוציא רק אלבום אחד, אבל ממש טוב. 20 שנה היל לא הוציאה אלבום סולו, אבל עדיין נשארה רלוונטית מתמיד, רק בשנה האחרונה דרייק וקרדי בי כל אחד בנפרד סימפל את EX FACTOR בשירים שצעדו היישר לראש המצעדים, הסאונד של האלבום נשמע עדיין חדשני ומרגש כמו בפעם הראשונה שהאזנתי לו- זה כוחו של אלבום מופת!

לוריין היל, או "מיס היל" כמו שהיא אוהבת להקרא בשנים האחרונות, אמא לשישה ילדים, דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת מאונט סיינט ג'וזף ומוזיקאית בחסד עליון.

אידית אבשלומי

קרדיט תמונה – רקפת עוזרי ואפרת מירון

 

dandan_kutiman

5 דברים שכדאי לדעת על התקליט החדש של קותימן  - 20.8.18

# השראה – קורה לי עם התקליט הזה מה שקורה לי בהופעות מחול (כלומר ריקוד, לא הופעות מחו"ל...); אני מסתכל ומיד הראש נפתח והמחשבות נודדות. אחרי חמש דקות אני קולט שאני לא קולט, מנסה להתרכז במה שאני רואה, ושוב המוח רץ, רעיונות שאני לעולם לא אגשים רודפים אחד אחרי השני. אני מסביר לעצמי שבמחול יש משהו לא נרטיבי שמגרה את הדמיון ומשחרר את המחשבה. וזה מה שקורה גם בתקליט הזה של קותי. בגלל שאין שירים, אין מילים, אין מלודיות ברורות, יש מקום להשראה להיפתח בזמן ההאזנה.

# תשוקה – נראה לי שקותי הוא מאלו שנאחזים חזק ברגעים האלו של השראה. מה שעבורי חולף, עבורו נשאר ומהווה בסיס לכל העבודה היצירתית שלו. היו כאלו שהתאכזבו מהתקליט הזה, לא הבינו אותו. ציפו לגרוב ככל הנראה. אבל קותי לא מייצר לדרישת השוק, לא הולך על קלפים מנצחים. בא לו פתאום להתעסק עם ציוד וידאו מהאייטיז, הנה שנה שלמה מוקדשת למשחקים עם המדיום האבוד הזה (חפשו ביוטיוב את הוידאו שמלווים את האלבום ותבינו). בא לו אלבום דאון טמפו מדיטטיבי, הנה Don't hold onto the clouds.

# דמיון – ובכל זאת, התקליט לא זר לחומרים הקודמים של קותי. נניח Space Cassava משנה שעברה, מאוכלס גם כן בקטעים אינסטרומנטליים ארוכים (אבל מבוססי גרוב). בתקליט החדש אין גרוב, אבל יש בהחלט קצב, ואת הקצב הזה קותי מפתח בארבעת הקטעים תוך אותה הקפדה ודמיון בהם הוא בונה מאפס את השירים של ThruYou או את הגרוב בתקליט הקודם. מהפרטים אל השלם.

# מידבר – לקותי דיאטת מדיה ספרטנית. לפני כמה שנים הוא עזב את תל אביב ועבר לגור בפאתי המידבר. פחות גירויים חיצוניים מאפשרים ללכוד את רגעי ההשראה ולתת להם להתפתח. פחות מאמץ להחליש את רעשי הרקע. אני מתחבר לזה, למרות שאני עדיין בעיר. אני לא שומע הרבה תקליטים חדשים כיום, לא חייב להדביק את המכונה. ואז יש יותר מקום למה שאני כן שומע להדהד.

# עננים – אל תחזיקו בעננים. יש לי מה לכתוב על הנוף המידברי ועל התקליט הזה. על אדמה ושמיים. אבל זה לא המקום. עדיין, מטריד אותי הציווי לא להחזיק בעננים. למה לא?

דןדן מטיוק

קרדיט תמונה – רקפת עוזרי ואפרת מירון

 

smadar_radiohead

חמישה דברים על האלבום "א מון שייפד פול" של רדיוהד  - 13.8.18

# איך ניגשים לשמוע אלבום חדש של רדיוהד ?

המוזיקה של רדיוהד היא לא בדיוק להיטי הפופ התורנים והקלים לעיקול שתשמעו ברדיו בכל זמן נתון. בשביל להעריך את רדיוהד צריך לקחת את הזמן ולהשקיע בהאזנה לקטעים מספר פעמים לפני שבאמת אפשר להתחיל ליהנות מהם. אבל זה בדיוק ההבדל שבין מוזיקה עם עומק ומימדים רבים לבין מוזיקה שניתן ליהנות ממנה מהרגע הראשון. שתי האפשרויות טובות, אך כעומק הרבדים שבשיר כך גם עומק ההנאה ממנו. לאחר כמה האזנות ראשונות לאלבום הזה, קורה פתאום דבר נפלא -  ברגע אחד, הכל מתחבר, החוויה של המוזיקה עוברת מההאזנה למה שעל פני השטח, אל ההאזנה לעומק שבמוזיקה. אתה נשבה בקסם של אחד השירים, ופתאום זה קורה עם עוד שיר, ועוד אחד... ואתה מוצא את עצמך נבלע לעולם שהם יצרו עבורך.

# למה נזכרתי באלבום הזה עכשיו ?אומנם כבר שנתיים עברו מאז יצא האלבום התשיעי, אבל אני פה כדי לנער את מי שפסח עליו בגלל שלא מצא זמן או רצון לנסות לשמוע מה יש ללהקה הוותיקה להציע. התוצאה היא, כרגיל, החבילה המושלמת. עבודה מקורית, מרגשת, ייחודית ומלוטשת להפליא. רדיוהד ממשיכים לנוע קדימה עם האבולוציה האמנותית שלהם. עדיין (באלבום התשיעי!!!) אי אפשר להיות ציני ולהגיד שהם ממחזרים את עצמם. אך עם זאת, אין לך ספק שהדבר המיוחד הזה שאתה מקשיב לו יכול לנבוע אך ורק מתוך המוחות המופלאים של יורק וחבריו.

# האווירה – יש הטוענים שזהו אלבום הפרידה של טום יורק מאשתו מזה 25 שנה שמתה 5 חודשים לפני צאת האלבום. יורק כהרגלו חודר עמוק אל תוך התודעה האנושית ומעלה תהיות רלוונטיות לכולנו, אך כאלו שאנחנו בכלל לא מודעים לקיומן רוב הזמן. כמו כל אלבום של רדיוהד, ישנה אווירה אחידה שאופפת את כל שירי האלבום. במקרה הזה, אי אפשר שלא להרגיש את המלנכוליות ותחושת סוף העולם שמלווה גם אלבומים אחרים. אך רדיוהד לעולם לא מעבירים מסר חד משמעי. גדולתם של אמנים רבים, ולא רק בתחום המוזיקה, היא היכולת לייצר ערבול של רגשות ומסרים, ולאפשר לזה שצורך את אותה האמנות לפרש אותה בעצמו. מרגיש לי שבאלבום זה תחושות קודרות אלו מלוות במין תחושת קבלה או השלמה עם הקיום שלנו ועם הטרגיות שבמוות. ישנה עצבות ואווירה קודרת, אך עם זאת, היא לא כופה את עצמה על המאזין, כי אי אפשר באמת לדעת לאן רדיוהד מכוונים.

# הסאונד – גדולה נוספת של רדיוהד היא שהם תמיד מנסים לאתגר את עצמם מחדש בכל הנוגע להפקת האלבום. מבחינת סאונד, אלבום זה מהווה מין סיכום של כמה מאלבומי האולפן הקודמים ומהווה, לדעתי מין פרידה אחרונה מהבחירות ההפקתיות שאופייניות לשלב הנוכחי באבולוציה של הלהקה – מורגשת החזרה לכלי נגינה אקוסטיים וסאונדים שהלהקה מצליחה להפיק בעצמה ללא עזרים חיצוניים, אך בולט עדיין השילוב של מוזיקה אלקטרונית. אחד הדברים הבולטים באלבום, הוא השימוש הדומיננטי בכלי קשת. תזמורת המנגנת את עיבודיו של גיטריסט הלהקה, ג'וני גרינווד, מלווה חלקים משמעותיים באלבום, ומוסיפה גוון חדש, עוצמתי ומרתק לסאונד ה"רדיוהדי" שכולנו כבר מכירים. על כל זה מנצח כרגיל "חבר הלהקה השישי" ברדיוהד, המפיק המוערך נייג'ל גודריך.

# להתאהב  - כמו כל זוגיות, לוקח זמן להכיר את מה שעומד מולך, ורק הזמן באמת מאפשר לך לקלף את כל השכבות ולגלות את כל הרבדים הנסתרים. כך גם האלבום הזה. קחו את הזמן איתו, התחילו מקטע אחד שתרגישו שתוכלו להתאהב בו, התעמקו בו, תנו לו לסחוף אתכם, וכשתמצו אותו תגלו שמחכים לכם עוד עשרה כאלו.

סמדר שפר

קרדיט תמונה – רקפת עוזרי

 

efrat_twohearts

חמישה דברים על החדש של עינב 'ג'קסון' כהן- שני לבבות  - 7.8.18

# התופעה: אחרי יותר מעשור, בלי ששמנו לב, צצה לנו פה חבורת רימון ב'. למה לא שמנו לב? כי בניגוד לאיה כורם, קרן פלס, מירי מסיקה ואריק ברמן- החבורה הנוכחית לא ממש מתנגנת בכל מקום וחולשת על הפלייליסט. הרבה מהן (כן, מדובר בחבורת בנות מרשימה) עדיין בגדר סוד שידוע רק בחוגים מצומצמים ודי מגדיר, לפחות כרגע, את סצינת האינדי בישראל.
מעט ניימדרופינג של מה שאני אוהבת לכנות- 'המלאכיות של יהודה עדר': עינב ג'קסון כהן, סיון טלמור, איה זהבי פייגלין (לשעבר 'כל החתיכים אצלי'), הילה רוח, דורון טלמון ('ג'יין בורדו'), מיכל גבע ועוד...

# הפרסונה: עינב נמצאת בסביבה כבר בערך עשור, כשהיא חובקת אלבום ראשון- "עץ נופל ביער" שזכה לשבחים, ויצר סביב כהן קהל נאמן שחיכה בסבלנות וציפיה לאלבום השני שיצא השנה- 'שני לבבות'. 
אם הלוק שלה והשם 'ג'קסון' גורמים לכם לחשוב שאתם עומדים להאזין לאלבום Fאנקי, אז ממש לא. הבחורה יושבת מאחורי פסנתר ועומדת מאחורי לחנים שבריריים ומרטיטי לב מצד אחד, וטקסטים שלא יעשו לכם הנחות מהצד השני. אפשר להרגיש את המעורבות של עינב עצמה בהפקה ובפיין טיונינג כשהמאזין מקבל מקשה אחת של שירים שקשורים בעבותות אחד לשני.  

# מתי לשמוע: קודם כל והכי חשוב- כשאתם לבד. אי אפשר לדעת מה האלבום יוציא מכם ומתי פתאום תבליח החוצה דמעה. תפרגנו לעצמכם זמן איכות עם האלבום, ואני רק מתלבטת עוד אם עדיף להתחיל איתו את הבוקר כשהשיר שפותח את האלבום- 'למזרח' מתאים לרגע בצורה מושלמת, או דווקא בערב, כשאתם לבד אחרי כל היום ויכולים לספוג פנימה את כל הטקסטים היפים והמוקפדים האלו שלפעמים ירגישו, כאילו נכתבו במיוחד עבורכם.

# הייתי מוותרת: הרצועה השלישית היא גרסת כיסוי ללהיט האלמותי של סיון שביט 'נשקי אותי'. אני בד"כ לא חושבת ככה, ואולי זו רק דעתי, אבל יש שירים שעדיף לא לגעת בהם. הביצוע אמנם יושב בנינוחות ובצורה טבעית בין שאר שירי האלבום, אבל עבורי- העיבוד הרגיש טיפה צפוי והוא לא עשה לי משהו שהמקור לא עושה.

# בונוס: שווה לחפש את הביצוע של שי צברי ל'שני לבבות', שיר הנושא של האלבום, שעלה ממש השבוע לרשת. פשוט וואו. זו עדות חיה לכך שהשירים האלו לא נתפרו רק למידותיה של עינב, אלא יכולים להתלבש כמו כפפה על כל זמר טוב. וזו החוזקה שלהם.

אפרת מירון

קרדיט תמונה – רקפת עוזרי

 

naama_assaf_avidan

חמישה דברים על האלבום 'דה סטאדי און פולינג' של אסף אבידן - 30.7.18

# הפרסונה- אסף אבידן הוא מוזיקאי ישראלי, לשעבר- סולן להקת אסף אבידן והמוג'וס. הילד שגדל בירושלים כבר מזמן פחות שלנו, וכיום הוא עף ומסתובב לו ברחבי העולם, כשהוא יוצר עם מוסיקאים מהשורה הראשונה של התעשייה העולמית, מופיע וממלא אולמות בכל רחבי אירופה. לא פלא שאת האלבום החדש הפיקה חברת התקליטים הבין לאומית "פולידור/יוניברסל" בארה"ב.

# עובדה מפתיעה- אם איכשהו לא נתקלתם בשיריו, אבל הקול שלו עדיין מוכר לכם, זה כנראה בגלל שהוא מדבב באין ספור סרטים וסדרות, והנה רשימה חלקית: דרדסים, אווטאר, יו-גי-הו!, בובספוג, בן 10, עידן הקרח 2,3,4, מדגסקר, הארי פוטר (דמותו של פרסי וויזלי) ויש עוד. מלא.

# סוליקו- האלבום הזה, הוא אלבום הסולו השלישי של אבידן- בלי המוג'וס.

# ניים איט- שם האלבום לקוח משם המופע של אמנית החבלים הצרפתייה מאריקה לילה רוקס, בו היא קשורה לתקרה בחבלים וחוקרת ובוחנת את הנפילה לארץ. החומרים, המילים והשירים נכתבו כחלק מאותה חקירה עצמית של הקשרים, האהבות והחוויות שחווה, והדיסק- מוקדש להן.

# ההפקה- האלבום נוצר בדרך לא סטנדרטית לימינו, כשכל הנגנים מנגנים ביחד וזולגים לערוצים אחד של השני. בדרך זו לא ניתן לתקן טעויות, וכך נוצר אלבום יותר אותנטי. מי שאחראי על כל זה הוא מפיק העל- מארק הווארד, שברפרטואר שלו תמצאו לא מעט אלבומים מצליחים של זמרים מצליחים לא פחות כמו בוב דילן, טום וויטס, ניל יאנג ועכשיו- גם אסף אבידן!

נעמה חן

קרדיט תמונה – רקפת עוזרי

 

baba_gorillaz

חמישה דברים שידעתם או לא ידעתם על הגורילז והאלבום החדש שלהם - 23.7.18

1 - הלהקה היא להקה וירטואלית - לפני 20 שנה בשנת 1998, אי שם ב אסקס שבאנגליה קם לו הרכב חדש בעולם המוזיקה והם הלהקה הבריטית הוירטואלית - ה Gorillaz, המוח מאחורי כל הרעיון שייך לדיימון אלברן, סולן להקת הבריטפופ Blur, שחבר אל האנימטור ג'יימי האוולט (יוצר הקומיקס Tank Girl).

2 - עד היום -  למעשה עד שנה שעברה, 2017, להקת הגורילז, שיחררה 5 אלבומים, כאשר האלבום הקודם שלה Humanz (שיצא באפריל שנה שעברה) הגיע למעשה אחרי כמעט 7 שנים של שתיקה.

3 - האלבום החדש - "The Now Now" - חלפה שנה, וכבר בתחילת יוני 2018 יצאו 2 הסינגלים הראשונים "Humility" ו"Lake Zurich" מהאלבום החדש, שכן הפעם המעריצים לא צריכים לחכות עוד 7 שנים לאלבום חדש של ה גורילז ובסופו של דבר בסוף חודש יוני 2018 הגורילז שיחררו את האלבום השישי והחדש שלהם והוא האלבום שנקרא "The Now Now".

באלבום החדש הלהקה שומרת על אותה המנטרה, עם אלבום שכולל שירי דיסקו, Fאנק, סול, אלקטרו, דאנס ופופ, שמוגשים דרך הדמויות המאוירות האהובות. ללא ספק, יש פה הפקה שממשיכה להיות מרשימה כמו באלבומים הקודמים של ההרכב, ויש גם אורחים מפתיעים כמו ג'ורג' בנסון שמוסיף לשיר "Humility"  את הנגיעות הבלוז והגאז שלו, וגם סנופ דוג שמוסיף המון פלפל לשיר "Hollywood" המעולה.

4 - אתר הלהקה – אם לא ביקרתם בו!!! – כנסו עכשיו!!! מעבר לאלבום החדש שלהם "The Now Now", אתם חייבים להיכנס לתוך הבית הבדיוני שלהם ולצפות איך קמות לתחייה דמויות הלהקה השונות ממגוון האלבומים.

5 - ארבעת דמויות הלהקה באלבום החדש - "The Now Now" -

2 Dimensions - הסולן. ששמו ניתן לו משום שעיניו אינן אלא שני שקעים, וכמובן שהקול של הדמות הוא דיימון אלברן.

Russell Hobbs - נגן תופים וכלי הקשה. כאשר הוא נרדם יוצאת מתוכו רוח רפאים כחולה שגורמת לבעיות לשאר חברי הלהקה. ברגע שראסל מתעורר הרוח נעלמת.

Noodle – נגנית גיטרה וזמרת ליווי. כאשר הצטרפה ללהקה, המילה היחידה שידעה לומר באנגלית היא "נודל", וכך קיבלה את שמה.

Ace– הדמות של נגן הבס החדש של הGorillaz שהתצרף ללהקה באלבום החדש כמחליף לנגן הבס הראשי של ההרכב Murdoc שנמצא כרגע בכלא.

אז ככל שזה נוגע לגורילז ולאלבום החדש שלהם "העכשיו הוא עכשיו" !!!!

אסף באבא ג'י נחמיאס

קרדיט תמונה – סמדר שפר

 

boazcohen_ fatherjohnmisty

חמישה דברים שכדאי לדעת על פאת'ר ג'ון מיסטי והאלבום החדש שלו - 17.7.18

1. ג'וש טילמן הוא שמו האמיתי של פאת'ר ג'ון מיסטי. הוא נולד ב-1981 במרילנד להורים נוצרים דתיים והכנסייה היתה ביתו השני. בגיל 12 החל ללמוד תיפוף. בגיל 17 קנה לעצמו גיטרה. חלומו המקורי היה להיות רועה, משגיח על העדר שלו, במרחבים הפתוחים.  בגיל 21 עבר לסיאטל. לפרנסתו עבד כאופה.

את הקריירה המוזיקלית החל אחרי שדמיאן ג'וראדו קיבל שיר שלו, והוקסם. טילמן הוזמן להופיע כאמן-חימום לג'וראדו.

2. בסיאטל, בשנת 2008 הקים עם חברים את להקת פליט פוקסס והפך למתופף שלה. הוא פרש אחרי הופעה מצוינת במיוחד, בטוקיו, יפן, בינואר 2012 ומאז החל להוציא אלבומי סולו תחת השם FATHER JOHN MISTY

3. פאת'ר ג'ון מיסטי בן 37 ומאחוריו פעילות אמנותית רבה. מתחילת דרכו הספיק להקליט 8 אלבומים בשמו האמיתי, אחד עם פליט פוקסז ועוד 4 בשם הבמה שלו. זה הו האיש שתרם לעולם את היצירה היפהפיה Leaving LA ועיבודים תזמורתיים עשירים איפיינו את אלבומו I love you, honeybear – סגנונו מוגדר בין רוק סימפוני לבין אינדי פולק.

4. רוב הטקסטים שלו עוסקים באהבות מנופצות ובתהייה על משמעות הקיום. בריאיון לפני שנתיים הודה שהוא לוקח ל.ס.ד כל יום, כי זה עוזר לו להתגבר על החרדות שלו ועל הדיכאון.

5. פאת'ר ג'ון מיסטי הזה הוציא אלבום רביעי תוך 6 שנים. God's Favorite Customer הוא תקליט מהודק שמתומצת היטב ב-10 שירים ו-38 דקות. אפשר להבין את זה כבר מ-Hangout at the Gallows שפותח את השער רחב, מכניס אותנו לסיור במרכבת זהב אל תוך נפשו ורגשותיו של האיש, סיור מיוסר ומענג גם יחד, שממשיך בסינגל מתוך האלבום "מר טילמן" ונחתם ב"אנחנו רק בני-אדם". תבונה בהירה ופשוטה שסוגרת אלבום יפה, שמתאים להאזנה במיוחד בלילות הקיץ החמים.

"אנשים", הוא שר, "אנחנו רק אנשים. אין הרבה שנוכל לעשות בנוגע לזה, אבל זה לא עצר אותנו עדיין".

"People, we're only people

There's not much anyone can do, really do about that

But it hasn't stopped us yet".

בועז כהן

קרדיט תמונה – אורטל ניצחון

 

idit_itscloudynow_avivgefen

25 שנה אחרי יציאת התקליט "עכשיו מעונן" של אביב גפן - 9.7.18

שנת 1993: שנתיים לאחר שהרוק האלטרנטיבי נכנס ללב ליבו של המיינסטרים, בעיקר בזכות "ספינת הדגל של דור הX" להקת נירוונה שפתחה את הדלת לסצינה האלטרנטיבית, הרוק שלט בחדרי המתבגרים וגם בתחנות הרדיו.

מיקרוקוסמוס של העולם: במוזיקה הפופולארית בישראל החל גל של פריחה מוזיקלית ברוק עם להקות חדשות וצעירות כמו איפה הילד?, זקני צפת, מוניקה סקס ועוד.

אבל ללא ספק אחת הפריצות המיוחדות ביותר הייתה של אביב גפן, שהתחיל ב"אור הירח" והמשיך עם אחד מהאלבומים המשמעותיים ביותר שיצאו מאז - "עכשיו מעונן".

בחזרה ל"אלבום": בסופ"ש האחרון לקראת חגיגות 25 השנים האזנתי לתקליט "עכשיו מעונן".

עברו יותר משני עשורים מאז שהייתי טינייג'רית. אמנם לא חוויתי מרד נעורים מיוחד, אבל אפילו לי הופיע גוש בגרון בזמן ההאזנה, צמרמורת בגוף והמילים הכניסו אותי לחדר חשוך ואפל בהמתנה לצעקה החד פעמית - "אנחנו דור מזויין!" .

25 שנים לא מבוטלות חלפו להן, הרבה דברים השתנו במוזיקה הישראלית ובעולם, הטעם המוזיקלי שלי ושל כולנו החליף גוונים וצורות, מקצבים ותחושות ברבות השנים.

עדיין, כמו זכרון ילדות מאוד חזק, גם היום האלבום שטף אותי בייאוש, תעוזה, מקוריות, שנאה/אהבה.

זה כוחו של אלבום ענק!

היהלום שבכתר – ללא מילים מיותרות: "אולי" 

האם האלבום היה מצליח היום? הלוואי!

 אידית אבשלומי

 קרדיט תמונה – סמדר שפר

 

gal_queens of the stone age

5 דברים שאתם חייבים לדעת על האלבום השישי של קווינס אוף דה סטון אייג' -  2.7.18

# קצת רקע: למי שקצת פחות מכיר, Queens of the Stone Age היא להקת גראנג' אמריקאית שהוקמה בסוף שנות ה-90 בקליפורניה והוציאה את אלבומה השביעי באוגוסט של שנה שעברה. האלבום הופק ע"י מארק רונסון האגדי שיצר שילוב סופר מסקרן בין רוק כבד לפופ ברמה הגבוהה ביותר. למרות זאת, בהמלצה הזו אתרכז דווקא בתקליט הקודם של הלהקה - "Like Clockwork..." שיצא בשנת 2013, ועבורי מהווה את אחד מאלבומי הרוק הגדולים ביותר שיצאו וחובה לכל חובבי הז'אנר.

# הסיפור: האלבום הגיע אחרי חוויה מאוד קשה שעבר סולן ומקים הלהקה: ג'וש הומי, שסיפר על כך ש"דחף את גופו לקצה" בצורות שהחלישו את המערכת החיסונית שלו, כך שהיה מאוד פגיע לחיידקי MRSA, שתקיפתם הותירה אותו מדוכא ומרותק למיטתו במשך ארבעה חודשים. את ההשפעה של הדיכאון הזה אפשר לשמוע בשירים נוגים ושובי לב כמו "The Vampire of Time and Memory".

# הסגנון: כמו כל אלבום של קווינס אוף דה סטון אייג', גם פה לצד השירים המלנכוליים יותר אי אפשר לפספס את הרוק הגראנג'י והסאונד הכל כך ייחודי שמגיע מהפקה מהודקת במיוחד. חדי האוזן שביניכם יזהו גם מקצב מוכר מכיוון מערכת התופים שאם לא תצליחו להניח את האצבע על מאיפה הוא מצלצל לכם, אז זה התיפוף של דייב גרוהל שחובר לקווינס אוף דה סטון אייג' בפעם השנייה ואחראי על הקלטת חצי מקטעי התופים באלבום.

# השירים שאסור לפספס: ככלל, הייתי אומר ש "Like Clockwork" הוא מהאלבומים שחייבים לשמוע מההתחלה ועד הסוף, אבל אחרי שתסיימו את שני הצדדים, תחזרו שוב לשמוע את ההפקה הכל כך מדויקת ב-"Kalopsia", או הטירוף והריגוש שאפשר לשאוב משיר כמו "My God Is the Sun". אבל לפני כולם אני חושב שהרצועה שפותחת את התקליט - "Keep Your Eyes Peeled" פשוט מושלמת לפתיחת אלבום כזה. היא יוצרת את הבילד אפ בצורה מדוייקת עבור השירים שמגיעים אחריו, ועדיין משאירה את הגוון האפלולי של השירים המלנכולים.

# וידוי לסיום: חייב להודות שעד "Like Clockwork" לא הייתה לי סבלנות לקווינס אוף דה סטון אייג'. חברים שלי העריצו אותם והרגשתי שמשהו חסר לי ברוק המאוד אמריקאי הזה. באופן כללי, יש להקות שבאות בטוב בכל סיטואציה ואני חושב שקווינס אוף דה סטון אייג' היא להקה שצריך לתפוס אותה כשאתה במצב רוח מתאים ולהיות בחשק לרוק איכותי ואמיתי. אם תזכו וזה יפול לכם ברגע הנכון, תרוויחו את אחת הלהקות שהכי כיף לאהוב לטעמי..

ולסיכום, רק אגיד שאם שירים כמו'Kalopsia'  פתחו לי את הדלת לקווינס אוף דה סטון אייג' הישן, אז "Smooth Sailing" פתח דלת ואת הראש לאלבום שיגיע אחריו ויקבע רף חדש לכמה סטייל יכול להיות לרוק. 

גל יעקבזון

קרדיט תמונה – סהר כהן

 

smadar_janebordeaux

5 דברים שאתם חייבים לדעת על "מה שחשוב" של ג'יין בורדו - 25.6.18

# הסיפור: דורון טלמון המתוקה הקול של להקת האינדי/פולק/קאנטרי  ג'יין בורדו, מצליחה לגרום לי להניח את הציניות בצד (אחרי הפרסומת המתישה של דיסקונט) ולתת לה "ללטף לי את השיער" במשך 35 דקות עם הנעימות האינסופית של הקול שלה.

האלבום השני יצא ללהקה ביוני 2017 ורק עכשיו ניגשתי להקשיב לו בשלמותו. שמחתי לגלות שירים פשוטים, טקסטים פשוטים, עבודת סאונד מצויינת, מתאימה ומחמיאה. ישנה התבססות על כלים חיים ומעט מאוד תוספות אלקטרוניות שמורגש שגם הן נבחרו בקפידה ומתאימות בצורה מושלמת לקונספט.

# הלהיט: "מה שחשוב" שיצא כסינגל לפני שיצא האלבום רשמית, הוא בהחלט עדיין השיר האהוב עלי מהאלבום. הסיבה הפשוטה היא שהוא מרגיש לי אותנטי, מצליח לייצר לי תמונה ברורה בראש ולהפעיל את הרגש. אני זוכרת שבשמיעה ראשונה שמעתי בית, פזמון וזהו - התאהבתי ! בא לי לקנות לה סוודר חדש.

# הפתיע אותי: לגלות קאבר לשיר של לאונרד כהן " Chelsea Hotel" שתורגם לשם הישראלי "קולנוע לב" . דומה במנגינה אך עם שינויים קלים בטקסט. עשוי יפה !

# האמת: למרות שמדובר באלבום נעים וקצר, אני מרגישה שהאלבום לא מאוד אתגר אותי ומקומו יכול להיות כמוזיקת רקע עם הפעוטה שלי אחר צהריים בבית. בנוסף איני חובבת ענקית של קאנטרי ובשילוב של טקסטים בעברית אני מודה שאני מתקשה להתחבר בצורה מושלמת למוזיקה.

# העתיד: הייתי שמחה בעתיד לשמוע אותם עושים משהו טיפה שונה שיצא קצת מהקליט והפשוט. להמשיך לראות את דורון מחפשת הפקות שונות, להתביע בהן את חותמה ולמצוא דרך נוספת להתבטא בה. הבחורה מוכשרת וניכר שאין לה צורך להתאמץ בכדי להוציא משהו איכותי.

סמדר שפר

קרדיט תמונה – סהר כהן

 

naama_post_ malone

5 דברים שאתם חייבים לדעת על "סטוני" של פוסט מאלון - 18.6.18

# הסיפור: זה סיפור על ילד בן 19 ששיחק עם פרוטי לופס (תוכנה פשוטה ליצירת מוזיקה) ניגן בגיטרה וכתב שירים, החליט לעזוב את ההורים בטקסס כדי לנסות לצמוח בעולם המוזיקה. הוא מגיע ללוס אנג'לס ונפגש עם מפיק שעוזר לו להפיק שיר שהוא כתב יומיים קודם לכן. הוא מעלה את השיר לסאונדקלאוד ומפה מתחילה הצלחה שאף אחד לא ציפה לה. תוך חודש - כמות של כמיליון צפיות ואינסוף מפיקים מתעניינים באותו ילד. אוסטין ריצ'רד פוסט או בשם הבמה "פוסט מלון"  פורץ עם סינגל הבכורה שלו למקום ה-14 והמכובד במצעד הבילבורד האמריקאי, השנה היא 2015 וזו רק ההתחלה.

# החיבור: בזמן הזה קניה ווסט ופוסט מתחברים והוא בר מזל גדול. דרכו הוא גם מכיר את ג'סטין ביבר שגם יבצע איתו בשיר דז'ה וו מתוך האלבום שיצא והדובדבן שבקצפת – הוא מצטרף לחמם את ביבר בטור העולמי ""Purpose Tour  שמיקם את ביבר בטופ של הטופ.

# ההייטרים: אחרי שנתיים של עבודה מגיע אלבום הבכורה המדובר "סטוני". מבקרי המוזיקה קוטלים אותו בלי הפסקה אבל הקהל והמצעדים עפים עליו בטירוף. אז למה כולם כל כך הייטרים? ראפר לבן זו התחלה טובה. הצלחה ואהבה של הקהל בצורה אבסולוטית היא המשך מעולה. ראפר שלא עושה ראפ בצורה מדויקת יהיה הקינוח.

# הסטייל: הוא לא מגדיר לעצמו סגנון אחיד. הוא משלב אר אנד בי עם צ'יל אאוט בצורה מאוד מדוייקת ועדיין יושב על תקן ראפר. האזנה רציפה לאלבום יכולה להיות מונוטונית או נעימה וקולית -  תלוי את מי שואלים. באלבום הוא משתף פעולה עם קאוובו ממיגוס, קהלני, 2 צ'יינז וביבר כאמור. ארבעה עשר שירים – חמישים דקות של רוגע עדכני.

# העתיד: לפני חודש וקצת פוסט מלון שחרר את האלבום השני שלו beerbongs & bentleys  שזכה כבר לכל תואר אפשרי. "רוק סטאר" הסינגל הראשון  ששוחרר בילה במשך כ-17 שבועות בראש המצעד האמריקאי ושאר האלבום מככב בפסגות המצעדים.

הייטרים יש בכל מקום אבל התוצאות מדברות בעד עצמן. יש פה חתיכת כשרון, היום הוא כבר בן 22 ושוב, זו רק ההתחלה.

נעמה בן נפתלי

קרדיט תמונה – סהר כהן

 

efrat miron_beck

חמישה דברים שאתם חייבים לדעת על התקליט של בק - "קולורס" - 11.6.18

# כמה זמן אפשר לחכות: לקח לבק המון זמן לשחרר את האלבום הזה. הוא התחיל לעבוד עליו ב - 2014, עוד לפני שהוציא את ' 'Morning Phase, וההתקדמות למעשה נראתה מבטיחה כשהוא שיחרר סינגל ראשון ב2015 (Dreams). בכל מקרה, הציפיה רק הפכה למורטת עצבים כשהסינגל השני יצא בכלל ב2016 (Wow), ורק בסוף (!) 2017 יצא האלבום במלואו. פיינלי.

# הקטע: משהו שמאפיין את האלבומים של בק, זוהי הטוטאליות שהוא מייחס לקו המוזיקלי ולאווירה שמובילים את כל האלבום.|
 מצד אחד- יש לנו את בק המהורהר, החשוף והמלנכולי שאנחנו מכירים מ'Sea Change' ומאלבומו האחרון (שגם זכה בגראמי) 'Morning Phase'. ומהצד השני- יש את בק שאני יותר מתחברת אליו, וזה בק המרים והשמח שהמוזיקה שלו נוטה הרבה יותר להיות מופקת, מסומפלת ואלקטרונית מאשר אקוסטית ומינימליסטית. את הבק האחרון אנחנו זוכים לקבל במלוא תפארתו בcolors. כן- השם של האלבום מעיד לחלוטין על אופיו.

# הלהיט: ללא ספק 'Dream', הסינגל הראשון שיצא כבר ב - 2015. הוא פשוט ממכר ויש לו את התכונה הנהדרת הזאת, שמההאזנה הראשונה, אתה מרגיש שתמיד הכרת אותו.

# תפס אותי ישר: הפנינה השלישית של האלבום: I'm So Free . השיר הצליח לסחוף אותי חזק, ואין בו שום רגע שאני לא אוהבת (וזה אפילו בלי המחיאות כפיים בסוף שתמיד עושות אצלי את העבודה). נכנס בלי בעיה לטופ פייב של 'שירים שגורמים לך להרגיש חופש'. מושלם.

# שיר שהייתי משאירה מחוץ לאלבום: מתלבטת בין'No Distraction', שהבית שלו בלי מלים יכול לשמש כגרסת קריוקי ל-Locked Out Of Heaven של ברונו, לבין  Up All Night'', שהפזמון שלו בלי מלים יכול לשמש כגרסת קריוקי ל-Can't Stop The Feeling של טימברלייק (יש לציין שכשלעצמם שני השירים מוצלחים וכיפים ביותר).

# בונוס! שווה להאזין לאלבום כשמתארגנים ליציאה. האווירה מכניסה לעניינים, ואם צריך עוד דחיפה, אז שווה להציץ בקליפ החמוד חמוד של Up All Night! זה כבר אמור לסדר אתכם.

אפרת מירון

קרדיט תמונה – סהר כהן

 

idit_bruno_mars

חמישה דברים שאתם חייבים לדעת על התקליט של ברונו מארס, הזיקית של הגרוב - 4.6.18

2014 הייתה שנת המפנה בקריירה של מארס. אני מתכוונת לפגישה עם מארק רונסון שהובילה ל Uptown Funk. אלבומו השלישי “24K Magic” הוא המשך ישיר ומחקר מבריק לשורשי הfאנק. עם מרווין גיי וג'יימס בראון ברקע, רצועות 5 ו-6 בתקליט Versace On The Floor ו – Straight up & Down  נשמעות כאילו מייקל ג'קסון כתב לו את השיר ושר איתו בליווי סטיבי וונדר על הקלידים.

ברצועה השביעית והמצוינת Calling all my lovelies ברונו מגיע אלינו בתפקיד פרינס עם נגיעות אלקטרוניות, fאנק ורית'ם אנד בלוז.

אהבה/שנאה?:  משיחות עם אנשי מוזיקה (וגם מאזינים) ברונו מארס מעורר מחלוקות: אוהבים-שונאים-מעצבן-מגניב-אליל-מוכשר-חוצה גבולות או לא... גם אמנים בסדר גודל של קניה ווסט וטיילר דה קריאייטור הספיקו ללעוג לברונו אבל אפילו הם הודו שהבחור מוכשר, אז אם קניה ווסט אמר?? מי אני שאומר אחרת?

תפור לשמוע ב: צהריים, יום חופשי, בים.

חשבון פשוט:

שם במה קליט

+

אבא מוזיקאי ממוצא פורטו-ריקני וחצי יהודי

+

אמא רקדנית ממוצא פיליפיני, ספרדי

+

דוד חקיין של אלביס שהשפיע רבות על ברונו

=

מראה מנצח, מוזיקליות מטורפת וגרובבבבבבבב אינסופי.

אנקדוטה קטנה לסיום:

מארס נולד בהוואי בשם פיטר ג'יין הרננדז ,את הכינוי ברונו קיבל בגיל שנתיים מאביו משום שהזכיר לו את המתאבק ברונו סמרטינו, את שם המשפחה "מארס" רכש לעצמו משום שהרבה בנות אמרו שהוא לא מהעולם הזה אלא ממאדים...האומנם??

אידית אבשלומי

קרדיט תמונה – סהר כהן

 

cigarettes

   חמישה דברים שאתם חייבים לדעת על התקליט של סיגרטס אפטר סקס 29.5.18 -  

רגע אחרי ההופעה של הצמד בתל אביב, סמדר שפר חוזרת לתקליט וממליצה!

ידע כללי:  Cigarettes after Sex היא להקת דרים פופ אשר נוסדה ב 2008 בטקסס ארה"ב ומורכבת מ 4 חבר'ה. בראשה עומד הסולן , גרג גונזלס (!) שאין מה לעשות: לשמוע אותו ואז לראות אותו זו חוויה בפני עצמה.  גרג הקליט את הEP הראשון ("  (" I.בגרם מדרגות בין 4 קומות באוניברסיטה שלו וקרא לזה סוג של טעות , ניסוי. האלבום המלא והמדובר יצא רק ב 2017 .

את דרכם התחילו דרך YouTube . הם צברו מיליוני צפיות שהובילו להופעות ברחבי אירופה, ארה"ב ואסיה. השיר הפותח את ה EP Nothing's Gonna Hurt You Baby"" אולי יהיה לכם מוכר, הוא כיכב כחלק מהפסקול של כמה סדרות גדולות כמו "סיפורה של שפחה" ,"שיימלס " ו"החוטא".

מה קנה אותי?  האווירה שהם מצליחים לייצר בזכות מוזיקה לא מתאמצת, כלים המנגנים באיטיות ובנינוחות, רוגע, תפקידים פשוטים ורכים. המוזיקה מייצרת אווירה של חלום רך ונעים ולעיתים אפל מעט שנותן הרגשה של חלל אפוף עשן סמיך בצבעי שחור/ורוד. הסאונד המאוד מעניין שבו ממוקמים הכלים במרחב נותנים הרגשה מאוד מהורהרת , הגיטרה הרחוקה והמאוד ספציפית מלווה את כל השירים ונותנת חלק גדול מהטון יחד עם הקול המיוחד של גרג.

תפור לשמוע ב: מצב רוח מהורהר שאתם שוכבים במיטה על הגב עם העיניים בתקרה. באוזניות בדרך לעבודה בבוקר כשהרחובות עוד ריקים, במצב רוח זוגי רומנטי (איך לא) או שפשוט בא לכם פוך רך לנוח עליו אחרי יום ארוך. נחת מובטחת!

מילים מילים:  השירים מדברים איך לא - על אהבה/תשוקה צעירה ועניינים שבינו לבינה. אהבה רכה ותמימה שמזכירה אהבת נעורים ואת הפעם הראשונה שהתאהבתם. לי אישית זה נותן הרגשה של אהבה היפסטרית המאפשרת הצצה לאיך זה להיות טינאייג'ר כיום.

זהירות! מצב גדול שתתמכרו ותקשיבו כל היום לאלבום בלי לשים לב שהוא בלופ. אפשרות שנייה היא שאחרי 3 שירים תרגישו "שכבר שמעתם את השיר הזה" ותחתכו. מזכירה וממליצה כמובן גם על ה EP המצוין ".I" המונה 4 קטעים ובו נמצא גם Nothing's Gonna Hurt You Baby"" הנהדר. מאוד יכול להיות שזה יהיה המינון הנכון עבורכם.

סמדר שפר

קרדיט תמונה – סהר כהן

 

childish_gambino_gal_yacobzon

   חמישה דברים שאתם חייבים לדעת על האלבום האחרון של צ'ילדיש גמבינו 22.5.18 -  

#1 הסיפור: דונאלד גלובר עלה לכותרות בארה"ב בשבועות האחרונים עם שירו החדש והקליפ המלווה אותו (This is America) אך כבר בתחילת שנות ה-2000 כתב לסדרת הקאלט רוק 30, התפרסם בסדרה "Community", יוצר ומככב בסדרה עטורת השבחים "Atlanta", הוציא שלושה אלבומי אולפן ואפילו יופיע בסרט ה-Star Wars הבא. גלובר הוא החבילה השלמה של כישרון אומנותי בהיצע רחב ידיים.

#2 הלהיט: קשה להתעלם מ"Redbone", השיר שיצא כסינגל השני לאלבום מביא את הפאנק בן זמננו ומזכיר נשכחות מהסבנטיז. בלתי אפשרי להישאר אדישים אליו ולא להתחיל לזוז ברגע שהמלודיה מתחילה.

#3 תפס אותי: הסינגל הראשון, "Me And Your Mama", שפותח את האלבום, הוא מסע בן שש דקות לתוך שיר שרווי בתשוקה וכאב בשיר אהבה והרצון להיכנס לעומקה של מערכת היחסים.

#4 היהלום הנסתר: לפעמים קל לשכוח מהשירים הכי קצרים, אך השיר Riot, מצליח בשתי דקות להיות גם שיר מחאה עם ליריקה מעוררת מחשבה וגם לנגן לחובבי הFאנק על מיתרי הנוסטלגיה עם סימפול השיר "Good to Your Earhole" של Funkadelic משנת 1975.

#5 המבקרים: ביציאתו, קיבל האלבום המון ביקורות טובות אך מעל כולן עמדה אחת של ג'ורג' קלינטון, האבא של הFאנק ומי שהיה אחראי להרכבים "Parliament" ו-"Funkadelic", שפרגן לאלבום כשאמר שהמוזיקה מעולה ומזכירה לו שילוב בין ה"P-Funk" (הפאנק שלו) לPrince.

גל יעקובזון

קרדיט תמונה - סמדר שפר ורקפת עוזרי

 

boaz_cohen_arcticmonkeys

      14.5.18 - Tranquility Base Hotel & Casino – Arctick Monkeys

פגשתי את אלכס טרנר לריאיון קצר בקיץ 2006 על המדרגות של חדר האמנים בפסטיבל הרוק רוסקילדה, בדנמרק. הוא היה ידידותי והיפראקטיבי.
צעיר, רזה, מגולח למשעי שהבטיח לשנות את העולם. ההופעה של ארקטיק מאנקיז הייתה מצוינת. אנרגטית. טרנר קרא לקהל למרוד, לעשן, לעשות סקס ולקרוא ספרים. הוא היה רענן, מסעיר.

מאז חלפו 12 שנים. טרנר היגר לאמריקה ומתגורר בלוס אנג'לס עם חברתו הדוגמנית. הוא הקים עוד להקה במקביל לקופים (לאסט שאדו פפטס) וכתב פסקול לסרט והצטלם אינספור פעמים לעשרות מגזינים והפך לכוכב ענק ומצליח. חמישה אלבומים עם ארקטיק מאנקיז ב-7 שנים מיקמו אותו גבוה מעל כל המתחרות (פרנץ פרדיננד, קייזר צ'יפס, בלוק פארטי).

והנה מגיע האלבום החדש של ארקטיק מאנקיז  "Tranquility Base Hotel & Casino" -  שנקרא על שם אתר הנחיתה הראשון על הירח ב-1969 וזה האלבום השישי של הלהקה משפילד, אנגליה, שיוצא חמש שנים(!) אחרי קודמו המוצלח AM – שהרחיב מאוד את הקהל של הלהקה.

טרנר וחבריו החליטו לרדת מהכביש הראשי אל נתיבים צדדיים. טוק טוק עשו את זה באייטיז, רדיוהד עשו את זה בשנת 2000. להקות מצליחות מאוד עושות את זה, לפעמים, כדי להשתחרר קצת מציפיות הקהל ואולי כדי לעניין את עצמם קצת.

ככה ש"טראנקוויליטי בייס" הוא לא אלבום של להקה שרוצה לכתוב את המנוני הרוק הגדולים של העשור. הוא יותר שיטוט בין השפעות והשראה מסרטים צרפתיים ישנים, לאונרד כהן המאוחר, מיילס דייויס וטיים אימפלה.
אחרי חמש-שש האזנות אפשר להתיידד עם התקליט הזה. "Star Treatment" הוא שיר טוב. Four Out of Five הוא שיר טוב מאוד. וגם את

שיר הנושא  Tranquility Base Hotel אני מחבב וגם אשדר פה ושם.

ועדיין, AM הוא האלבום הטוב ביותר של ארקטיק מאנקיז ואלבום הסולו של אלכס טרנר "סאבמרין" (פסקול הסרט הוולשי "צוללת") יישארו נקודות ההתייחסות של כל מעריץ.

אין כאן המנוני-ענק של להקה שרוצה לנצח, אין דיסטורשן שמאיים להעיף את הרמקולים באוטו, אין אפילו שיר שאתה נכנס למיטה והוא נדבק לך לנשמה כמו מסטיק לנעל.

ב-2018 ארקטיק מאנקיז היא עדיין אחת הלהקות המעניינות בעולם ואלכס טרנר הוא בוודאי אחד היוצרים הגדולים של זמננו, האלבום החדש דורש מאיתנו לוותר. על הציפיות. על הדרישות המוקדמות. על הקבעונות. טרנר וחבריו בעצם אומרים לנו: ותרו על הכול, ואז (אולי) תזכו בכול. גישה בודהיסטית משהו, אבל ייתכן שזו הדרך הנכונה לגשת אל האלבום הזה. הזמן ימקם אותו במקומו הנכון בתוך ההסטוריה של המוזיקה המודרנית.

בועז כהן

קרדיט תמונה- סמדר שפר

 

naama _black partner

      7.5.18 - Various Artists // Black Panther The Album

לפני חודשיים טסתי לברלין במזג אויר קפוא שאין לתאר להופעה של קנדריק לאמר.
ההופעה הייתה כחלק מ״damn tour״ שמקדם את אלבומו ״damn״ שגרף כל כך הרבה פרסים והשאיר אבק לכל אלבום היפ הופ שצץ ב2017. ויצאו כל כך הרבה טובים אבל מי זוכר אותם.
הוא זכה בחמישה פרסי גראמי והשיא הגיע לפני חודש בו האלבום זכה גם בפרס פוליצר היוקרתי.

חוזרת להופעה. עומדת בגולדן רינג בציפיה, מסובבת את הראש ומבינה שאני רק אחת מ17,000 נלהבים. ברגע שהאיש הזה עולה לבמה היא רועדת. וכל הקהל יודע את כל המילים בעל פה. וכולם קופצים ועפים איתו עד השמיים. והוא על הבמה עושה הכל בסוג של פשטות שאני לא מצליחה להבין. זה קל לו, זה טבעי לו, זה המקום שלו וזה עובד מעולה.

בכל זאת יש לנו פה אמן שבעשר שנים האחרונות הוציא כבר חמישה אלבומים (לא כולל את כל שיתופי הפעולה בהם הוא מתארח ועושה פלאים) ודיי קבע מחדש את תרבות ההיפ הופ העכשווית. עד כדי כך.

 אנחנו נמצאים בתקופה כזו שהמוזיקה השחורה היא הזרם המרכזי. שולטת בכל המצעדים הגדולים בעולם. אמנים שלא מגיעים מהתרבות הזו יוצרים שיתופי פעולה עם אמני היפ הופ כדי להיות רלוונטים. הפופ מקבל תפנית חדה כי אמנים כמו דרייק, ג׳יי זי, קניה ווסט, פוסט מלון, ניקי מינאז׳ וכו׳ הם מובילי המשחק.

״הפנתר השחור״ הוא סרט שכל בעלי התפקידים הקריטים בו הם שחורים וסביב יציאתו הייתה התרגשות גדולה ואמירה שמתחזקת בהוליווד כי היא לא שייכת יותר רק לאדם הלבן ויש מספיק אנשים צבעוניים שייצרו פה משהו חדש ומעניין. הבמאי, ראיין קוגלר ידע מי הולך להפיק לו את הפסקול. הוא רצה את האיש שהערכים שלו תואמים לליבת הסרט. בן אדם שלוקח את הזהות השחורה ושם אותה בפרונט, עם חיבור רוחני חזק,  מדבר על דינמיקה של כח, על ספק עצמי ונטל מלכות. ומי שעוקב אחרי לאמר יודע שהוא מקדש את אלו בטקסטים שלו ובפעולות שלו.

לפני שקנדריק מתחיל להפיק את האלבום הוא צופה במספר קטעים מוכנים שיש בסרט ומשם מתחיל ללהק את האמנים לפסקול ומי לא ירצה להצטרף לעבוד עם האיש הכי חזק בסצנה? כל כוכבי ההיפ הופ/אר אנד בי הכי גדולים אחד אחרי השני - סזה, סקולבוי קיו, דה ויקנד, קאליד, פיוצ׳ר, ג׳יימס בלייק, אנדרסון פאק, טרוויס סקוט ועוד ועוד ועוד.

מתוך ארבעה עשר שירים קנדריק הוא בחמישה ואת השאר מפיק ומשבץ את האמנים על פי טיבם ויכולתם וגורם לפסקול הזה להיות רלוונטי כל כך הרבה אחרי שהסרט חלף מן מהתודעה.

עוד יכולת מרשימה היא ההבנה שלו, שזה לא אלבום ראפ טוטאלי. יש שאיפה להגיע לעוד קהלים. איך עושים את זה? הפקות פופ אר אנד בי שמשאירות להיטי רדיו על זמנים (אתם ודאי מכירים את All the stars עם SZA ואת Pray for me עם דה ויקנד)

חוזרת להופעה. אחרי כמעט שעתיים היא מסתיימת. שבוע לפני ההופעה בברלין פסקול הפנתר השחור משתחרר. כשהאורות נדלקים וברור שנגמר מתחיל ALL THE STARS וכל מי שסביבי מזמזם או שר בעל פה. עכשיו - ברור לי שבעידן הסטרימינג צריכת המוזיקה היא קלה ופשוטה, ואלבום שנמצא בחוץ כבר שבוע כבר יכול להיות בהאזנה בפעם המאה. אבל גם ברור לי שיש פה יוצר שמבין את הקהל שלו, שגורם לאמפתיה, בהגיון ובלי שגעון גדלות.

בריפיט - King’s Dead & Opps

חמישה כוכבים. לא פחות.

נעמה בן נפתלי

קרדיט תמונה- סמדר שפר

 

acollective

      1.5.18 - acollective - The Coming of Light

אלבום האולפן השלישי של אחת הלהקות המעניינות בנוף הישראלי הגיע אחרי מתיחת פנים שעברה הלהקה עם עזיבתם של שניים מחברי ההרכב, שינוי שהעלה הרבה שאלות בקרב מעריצי הלהקה וחבריה כאחד, ביחס לעתידה.

פרויקט הקולקטיב התחיל מספר שנים לפני יציאת האלבום המלא הראשון Onwards, כאשר שבעה חברי ילדות החלו לנגן יחד במספר פרויקטים שלבסוף התאגדו לקולקטיב והפיקו שניים מהאלבומים באנגלית הטובים ביותר שיצאו מאמנים ישראלים. הקולקטיב תמיד ידעו לשלב בין הסאונד הטרי של האינדי לסאונד פולק-רוק מהוקצע ומלא בעזרת הרכב מלא מוזיקאים מוכשרים.

מדלגים שבע שנים קדימה ולאחר ציפייה מרובה הוציאו הקולקטיב את The Coming of Light ומאוד כיף לשמוע את תהליך ההתבגרות שעבר ההרכב משני אלבומיו הקודמים לסאונד יותר סגור על עצמו שיוצר אלבום אווירה מעולה ופחות מפוזר. כגחמה אישית, חסרה לי קצת האנרגיה של שירים ישנים כמו Breakapart ו-FiNe אבל האנרגיות היותר רגועות שהקולקטיב מביאים באלבום הזה מפצות ובגדול.

בצלילה לתוך האלבום קשה לסמן את השירים הספציפיים שתפסו אותי, במיוחד בגלל שההאזנה לאלבום במלואו מתחילתו ועד סופו היא חוויה כל כך שלמה שקצת כואב להפריד את השירים ולסמנם. אבל חוץ משני הסינגלים המעולים שיצאו מהאלבום, אני מאוד אוהב את Sam ואת Heart of Wool.

הקולקטיב, שתמיד אוהבים לספק חוויה שלמה יותר של השירים החל מקליפים מתוחכמים ועד האנרגיות הייחודיות כל כך בהופעות (מי שלא היה עדיין פספס את אחת מלהקות ההופעות הטובות בארץ), הוציאו את התקליט לאלבומם האחרון בכחול בהיר שמצליח להוסיף עוד טיפת ייחוד קטנה שביחד עם כל שאר הטיפות יוצרות להקה ישראלית שפשוט כיף לשמוע חומרים חדשים שלה.

גל יעקובזון

קרדיט תמונה- סמדר שפר

 

franz

      24.4.18 - Always ascending – franz Ferdinand

לפני כשנתיים ניק מקארתי, הגיטריסט המוביל של פרנץ פרדיננד, עזב את הלהקה. האלבום החדש (והחמישי) של הסקוטים הוא חדש באמת, כי הוא חוצה את הקוים – לא עוד רוק בריטי, פאנק-רוק צעיר ועצבני, אלא גישה אחרת לחיים. עם גיטריסט מחליף (דינו ברדוט) ועם קלידן מצוין שהצטרף (ג'וליאן קורי) פרנץ פרדיננד נוטשים (סופית?) את הרחובות הזועמים של הרוקנרול לטובת רחבות הריקודים המוארות במועדונים.

 אלכס קופרנוס, מוביל את החברים שלו למסע בזמן לאייטיז והמפיק הצרפתי של האלבום פיליפ זדאר שולף את הנעליים האדומות והז'אקט עם הכותפות ומביא את הסקוטים שלו למחוזות הפופ המתוק, התזמורתי והכייפי. Always Ascending   הוא סוג של הפתעה למי שחושב על פרנץ פרדיננד עדיין במושגים של רוק בריטי, אבל תוך כדי הויתור על אמירות גדולות, על משמעויות וטקסטים טעונים, פרנץ פרדיננד מבקשים (ומצליחים) להיות מסע המילוט הטהור שלכם מכל הבלאגן העולמי הזה. פעם הם רצו שתשקעו, עכשיו הם רוצים שתרקדו.

בועז כהן

קרדיט תמונה- אורטל ניצחון

 

idit_dudutasa

      16.4.18 - הגולה – דודו טסה

דודו טסה החל את דרכו המוזיקלית עוד בילדות, בגיל 15 הוציא את אלבומו הראשון "אוהב את השירים". בשנת 2003  זכה לחשיפה גדולה מאוד עם גרסת הכיסוי ל"היה לי חבר היה לי אח" והסינגלים המצויינים "באת עם השקט" ו"אני רץ", מאז עברו כבר 15 שנה ודודו טסה הפך לאזרח קבוע, יציב והכרחי בנוף המוזיקה הישראלית.

רבות כבר דובר על דודו טסה ו"הגולה", אחד מהאלבומים הטובים ביותר שיצאו בעשור האחרון ולדעתי האישית אחד האלבומים הישראליים הטובים ביותר!

האלבום ״הגולה״ של דודו טסה, יצא בשנת 2016, התקליט נפתח בשיר "הבדידות הארוכה" שכתב המשורר אלי אליהו המוכשר, השילוב בין אליהו לטסה מהווה פתיחה מושלמת לאלבום ומלווה אותנו לשירים טובים לא פחות כמו "צל נעורים" , "זנב זאב" , "נסענו רחוק כדי לאהוב".

הסאונד המאוד ייחודי של טסה וניר מימון שביחד נוגעים כמעט בכל ז'אנר קיים ומצליחים לתת לנו אלבום רגיש, מעניין וחד פעמי.

בנוסף, דודו טסה משתף באלבום פעולה עם גלעד כהנא, האיש, המילים והאגדה!

70 שנות מוזיקה ישראלית ודודו טסה רקח לנו "סלט ישראלי" משובח ביותר.

הקול של דודו טסה מלא בכל כך הרבה כאב, קינה, אהבה, קסם, תקווה ובעיקר הרבה אמת ותעוזה.

מילות השירים באלבום מדויקות וחודרות למעמקי הלב והנשמה, שירים שהפכו כבר להמנון כמו "הגולה", "לאן תקחי אותי היום" בביצוע משותף ומושלם עם ברי סחרוף, הם שירים שאתה רק רוצה לטבוע בתוכם ולשוט עם המוזיקה.

הלחנים והעיבודים מלאים בהשפעות מהמזרח ומהמערב, דודו טסה הוא אחד מהבודדים בארץ שמצליח לקחת את כל החבילה הישראלית, עירק, תימן, אשכנז ועוד וליצור תערובות מופלאה של מוזיקה ישראלית אמיצה ומרעננת.

בעיני, אין ספק שדודו טסה הוא אחד מהמוזיקאים הכי מוכשרים, אמיצים, מרתקים, מפתיעים, פורים ורלוונטיים בישראל של שנת 2018.

אלבום מושלם!למוזיקאי מושלם!

להאזנה לערוץ פסקול 70 :

eco99fm.maariv.co.il/music_channels/channel.aspx?SCid=49

אידית אבשלומי

קרדיט תמונה- אורטל ניצחון

 

raichel_smadar

      10.4.18 - הפרויקט של עידן רייכל

אלבום הבכורה של הפרויקט של עידן רייכל אשר יצא בשנת 2002 הציג בפנינו את אחד היוצרים המוכשרים והמעניינים ביותר שצמחו פה. האלבום הפך מיד לקלאסיקה על-זמנית והפך את רייכל מנגן ליווי לאחד המפיקים והיוצרים הכי מוערכים בארץ.

אין כמעט אדם בישראל שאינו מכיר לפחות שיר אחד מהאלבום ולכן ההמלצה שלי היא להקשיב לאלבום המלא ולהיווכח או להיזכר עד כמה הוא מרגש ומיוחד.

האלבום עצמו בכלל לא היה מיועד לצאת כאלבום. במהלך שנותיו הראשונות היה רייכל נגן מלווה בהרכבים של אמנים שונים. ב2002 הקליט רייכל כ30 נגנים וזמרים באולפן הביתי שלו, רובם בני העדה האתיופית, בשאיפה להציג את יכולות ההפקה שלו. הוא הציג את השירים לנציגי חברת הליקון ואלו החליטו להוציא אלבום שלם מהשירים.

בעת יציאת האלבום, בשמיעה ראשונה אנשים כמעט שלא האמינו למה שהם שמעו. המוזיקה הנעימה, האתנית והפשוטה, ההפקה המינימליסטית, ההגשה, המילים – כל אלו לא התכתבו עם שום דבר שנמצא במיינסטרים המוזיקלי בארץ באותו הזמן, אך השירים, על אף העומק שבהם, היו פשוטים, קליטים ורלוונטיים כך שכמעט אף אחד לא היה יכול להתכחש אליהם.

רייכל מדבר בעיקר על אהבה ושברון לב בעזרת סיפורים קטנים, פשוטים, כנים, ומרגשים עד דמעות. המילים נכתבות בשפה עם זיקה קלה לשפת התנ"ך, ול"עברית היפה". שפה זו, בליווי העיבודים האתניים שבאלבום נותנים הרגשה שהתמונה שרייכל מנסה לצייר לנו בשיריו היא של עולם ישן ועתיק יותר. נראה כי הדמויות בשיריו פטורות מכל הסחות הדעת והחרדות המודרניות בדמות טלפונים ואינטרנט, או הצורך לצבור כסף ורכוש. כתוצאה מכך הדמויות בשיריו אינן מהססות להסוות את הפגיעות שלהם. להיפך, הן פורסות את הרגשות שלהן כפי שהן, בתמימות ילדותית כמעט, ובצורה הכי ראשונית שלהן.

מעניין לדעת שמכיוון שראה בשירים פלטפורמה להצגת יכולותיו בלבד, לא טרח רייכל לכתוב יותר מבית אחד לחלק מהשירים. אך דווקא בחירה זו מהווה עוד תבלין שמוסיף לייחודיות וליופי של האלבום. היא מתכתבת עם התשוקה העזה של הדמויות בשירים. אותן הדמויות אינן זקוקות ליותר מדי מילים כדי להביע את הרגש העז שבתוכן. ורייכל מקפיד, (אם בכוונה, או שלא) לבחור בדיוק את המילים המושלמות לשם כך.

ב"בואי", הדמויות חוזרות על אותן השורות כמה פעמים לאורך השיר שמורכב בסה"כ מ8 שורות. השיר מרטיט את הלב ביופיו ופשטותו הטרגית – בעוד אהובתו של הדובר בשיר דואגת וחרדה לבית, לאושרם ולדברים שהזמן יביא איתו, כל מה שהדובר יכול להציע לאהובתו זה את עצמו ואת הבטחתו שיהיה שם לצידה. ב8 שורות בלבד מציע לנו רייכל הצצה אל עולמנו המודרני, חסר הרחמים וחסר הפשרות.

בשושנים עצובות יש שני בתים קצרים ופזמון אחד בלבד שגם חוזר רק פעם אחת. אך רייכל מפליא לעשות את אחד הדברים הנפלאים ביותר שניתן לעשות בכתיבת מילים לשיר מודרני – הוא נע מהתפייטות מעודנת תוך כדי שימוש באותה השפה העתיקה והיפה "הו, אלוהים תעשה שיבוא מחכה ביום ובלילה", לשפת היום יום של חיינו כיום "לא, אין לי כח שעוד יום יבוא". "אין לי כוח". כמה מוכר ויומיומי, אך עם זאת עוצמתי לאין שיעור בתוך קונטקסט שכזה.

אך הבחירה אולי הכי מיוחדת של רייכל באלבום היא ההחלטה לכתוב שירים מנקודת מבטה של אישה, דבר שלא היה מאוד נפוץ באותו הזמן. אין ספק שרייכל הוא רומנטיקן ומייחל לאהבה מהאגדות. אני יכולה רק לדמיין שהבחירה לכתוב מנקודת מבט נשית מבטאת למעשה את איך שרייכל עצמו היה רוצה שהאהובות שלו ירגישו כלפיו: "אם תלך מי יחבק אותי ככה?, מי ישמע אותי בסוף היום?, מי יחבק וירגיע? רק אתה יודע". רייכל רואה את עצמו בעיני רוחו כזה שיחבק וירגיע, זה שזקוקים לו. זה שאם יילך, אהובתו תתקשה להתמודד עם החלל שהוא יותיר בה.  אם נחזור ל"שושנים עצובות", לא רק שהשיר נכתב מזווית מבטה של אישה, את השיר שר רייכל עצמו!

לסיכום, זהו אלבום מיוחד במינו. אני בטוחה שאיני היחידה שמוצאת את עצמה נתקלת בשיר מאלבום מסוים, ופתאום נזרקת אחורה לתקופה שבה אותו האלבום היווה חלק מהפסקול של החיים שלו. בשבילי "הפרויקט של עידן רייכל" הוא אלבום כזה. כל אחד יכול למצוא לעצמו כמה רגעים באלבום שבהם אקורד אחד, בליוויי מילה אחת, פשוט אוחזת בלבו, ומרסקת אותו לרסיסים. לא פעם דמעתי תוך כדי הקשבה לאלבום, אך גם חייכתי לעצמי ושמחתי שמוזיקה יכולה לרגש כל כך.

להאזנה לערוץ פסקול 70 :

eco99fm.maariv.co.il/music_channels/channel.aspx?SCid=49

סמדר שפר

קרדיט תמונה- אורטל ניצחון

 

amir_etnix

      2.4.18 - אתניקס –מסאלה

מהשנייה הראשונה להאזנת התקליט, אפשר להבין שמדובר במשהו פורץ דרך שלא נשמע עד כה. האינטרו החללי המתגבר של קטורנה מסאלה, הסינתיסייזר המתעצם, שכבות על גבי שכבות, כניסת מכונת התופים, שאגות המיומנה שהקדימו את זמנן, הסאונד האתני שפוגש את המערב, ולקינוח - הקול החודר של זהבה בן וזעקות הכאב הצרודות של נחמה. כמעט 30 שנה אחרי היצירה הזאת, והצמרמורות אותן צמרמורות. ציון 10 בכל פרמטר.

אחרי שנרגענו מהפתיחה הסוערת, פוגשות אותנו עוד שתי רצועות שהיו לשתיים מלהיטי התקליט - אמונה, ולאחריו כתם הפרי, שאת ליין הפתיחה של השיר הקליט זאב נחמה בשריקות אל המזכירה האלקטרונית שלו, בעודו יושב במרפסת ביתו. השיר הגיע אל המקום השני במצעד השנתי באותה שנה ואתניקס נבחרה לראשונה להיות "להקת השנה", תואר בו זכתה ברצף 4 שנים רצוף.

בהמשך התקליט, מגיע אחד משירי האהבה היפים והגדולים בכל הזמנים - שיר ישן, שלימים בוצע גם בגרסה בלדית שופעת כינורות וריגושים.

ברצועה האחרונה של התקליט, נפגוש את אומץ לבו של נחמה מקרוב כשיחתום אותו ביצועו לקלאסיקה העל זמנית "הפרח בגני". הצהרת הכוונות הפרטית של קליסקי ונחמה, לנון ומקרטני הישראלים אם תרצו, שתוכיח את עצמה כמה שנים קדימה כשייצרו מפלצת שתטרוף את שוק המוזיקה הישראלית ויחד עם אייל גולן יהפכו את הפופ הים תיכוני לקונצנזוס באופן רשמי.

מסאלה הוא התקליט הנמכר ביותר של אתניקס מבין שלל תקליטיהם, והוא ממתק שכדאי שיהיה בכל בית.

להאזנה לערוץ פסקול 70 :

eco99fm.maariv.co.il/music_channels/channel.aspx?SCid=49

אמיר צוויבן

קרדיט תמונה- אורטל ניצחון

 

boaz_cohan

      27.3.18 - אהוד בנאי והפליטים 

סוף האייטיז-תחילת הניינטיז.

אהוד בנאי מוציא שלושה אלבומים בחמש שנים וממקם את עצמו בשורה הראשונה של התרבות העברית. הראשון שבהם, "אהוד בנאי והפליטים", יצא ב-1987 הנשים את המוזיקה הישראלית, ביצע בה החייאה, נתן לה חמצן וכוח להמשיך. בנאי, עם "הפליטים" בראשותו של יוסי אלפנט, גיטריסט מחונן ומוזיקאי גאון, יצק מחדש משמעות למושג "רוק עברי" – כשהוא מותח קו בין מרכיבי ההוויה הישראלית: נח"לאים, חובשי כיפות סרוגות, חיילים משוחררים המטיילים בהודו, מעשנים ונזרקים, עובדי במה ופועלים ערבים, אחים כהי-עור, שחורים במרכז קליטה, ועוד. כמה מהשירים העבריים הטובים ביותר נמצאים כאן.

"עיר מקלט", "זמנך עבר", "עבודה שחורה", "מלנכולי". אסופה מנצחת ומוחצת של טקסטים-לחנים-ביצוע. לא מוגזם לומר שאלמלא "אהוד בנאי והפליטים" (ו"סיפורים מהקופסא" של פורטיס שיצא שנה מאוחר יותר) לא היינו חווים את הרנסנס העצום של הרוק הישראלי של תחילת-אמצע שנות ה-90.

להאזנה לערוץ פסקול 70 :

eco99fm.maariv.co.il/music_channels/channel.aspx?SCid=49

בועז כהן

קרדיט תמונה- אורטל ניצחון

 

amir_zohar

      19.3.18 - אלינור – זוהר ארגוב

התקליט ״אלינור״ שהוקלט ב1979 ויצא ב1980 היווה את הפריצה הגדולה של זוהר ארגוב אל התודעה הציבורית. זהו למעשה אלבום קאברים שזכה להצלחה פנומנלית ומחק את המבצעים המקוריים כלא היו. עד היום רבים משוכנעים שארגוב הוא המבצע המקורי של השירים. כנראה, רבות בזכות קולו החם וההגשה הייחודית שלו.

האלבום נפתח עם שיר הנושא "אלינור" - שיר יווני ("איפרחו", להיטו של סטליוס קזנג'ידיס) שג'קי מקייטן חיבר לו מילים בעברית. מקייטן הוציא את השיר בקלטת, אך עוד לפני שהושמע ברדיו, התעקש ארגוב להקליט את גרסתו, וכל השאר היסטוריה. השיר הפך מזוהה עם ארגוב ולא עם מחברו ומבצעו המקורי.

אחרי "אלינור" הגיע "סוד המזלות" אותו כתב והלחין אביהו מדינה, וביצע במקור הזמר ראובן ארז בפסטיבל הזמר המזרחי בשנת 1978. 

השיר השלישי באלבום הוא אחד מלהיטי האצטדיונים הגדולים בישראל ״מה לך ילדה״ אותו הקליט לראשונה הזמר בשנת 1979.

את צד א׳ סוגרת אחת ההפתעות בתקליט - ביצועו של ארגוב ל"שיר הפרטיזן / שם הרחק ביער", שיר עממי רוסי מתקופת מלחמת העולם השנייה. 

את צד ב' של התקליט פותח ארגוב עם גרסתו לשיר ״זמר בודד הוא הלב״ של לילית נגר, שזכה במקום הראשון בפסטיבל הזמר והפזמון המזרחי לשנת 1975. בגרסתו נקרא השיר ״עוד יום יבוא״ והוא אחד הספתחים לשירת המוואלים הכה אופיינית לו, ממנה נשמע עוד הרבה בהמשך הקריירה שלו. 

ממשיך את התקליט הרצועה ״נזכר אני במבטך״ ולאחריו ״עת דודים כלה״ שאותו ביצע לראשונה בהופעת הפתעה של יהודה קיסר, בימים בהם שימש כנהג הלהקה של צלילי העוד. ביצוע שבזכותו לקח קיסר את ארגוב תחת חסותו והפיק לו את אלבומו הראשון.

את התקליט חותם השיר "פתאום מצאתי בך" שהוא קאבר של ארגוב לשיר של בועז שרעבי מתוך אלבום הבכורה שלו. ארגוב מאזכר בגרסתו את געגועיו לבנו גילי, מה שמוסיף את הפן האישי והמרגש לשיר. 

ההקלטות היו באיכות מאוד ירודה, אך עובדה זו לא מנעה מכירות של למעלה מ2 מיליון עותקים שהביאו את האלבום להיות הדבר החם ביותר בתחנה המרכזית הישנה - אימפרית המוזיקה המזרחית של אותה תקופה. הייתה זו בשורה של עידן חדש בזמר המזרחי, שארגוב היה מנביאיה. 

ארגוב ישלים את המהפך שנתיים אחרי התקליט ״אלינור״ ,כשיקטוף את המקום הראשון מעל בימת פסטיבל הזמר המזרחי, שם יבצע את ״הפרח בגני״ ויזכה לכינוי ״המלך״ עוד בחייו.

אין ספק שזוהר ארגוב הוא אחד הקולות הגדולים בארצינו, ותרם רבות למוזיקה הישראלית. בשלב מסוים מצבו הידרדר משמעותית ושיאו התרחק ממנו בלשון המעטה, אולם המיתוס שנוצר סביבו היה חזק יותר מחולשותיו האנושיות.

לכן אנו מעדיפים לזכור לו חסד נעורים ואת הזוהר.

להאזנה לערוץ פסקול 70 :

eco99fm.maariv.co.il/music_channels/channel.aspx?SCid=49

אמיר צוויבן

קרדיט תמונה- סמדר שפר

 

boaz_cohen_hahalonot_hagvohim

      12.3.18 -  החלונות הגבוהים

בישראל שלטו הלהקות הצבאיות. הרוקנרול לא עשה עליה. מצד אחד, מוזיקה צרפתית והשפעה של הקומפניון דה לה שאנסון, מצד שני השראה מצד המוסיקה המזרח אירופית. בין הדודאים, התרנגולים ולהקת הנח"ל פרח זמר עברי שלא היה דבר בינו לבין העולם הרועש ורוגש שמעבר לים. אפילו טלוויזיה עדיין לא הייתה בישראל.

ואז הגיע שמוליק קראוס.

קראוס, עם זוגתו ג'וזי כץ ועם אריק איינשטיין (שהגיע משלישייה אחרת, "גשר הירקון") הצליחו ליצור את הגשר הנדרש אל הביטלס ואל דילן שהובילו מהפכות ענק בבריטניה ובאמריקה. האלבום הראשון והאחרון של "החלונות הגבוהים" הביא את קולה הרענן של ישראל הצעירה, החדשה, החילונית, התל אביבית. שירי חיזור, גבר פוגש בחורה, פופ-רוק, גיטרה אקוסטית ובאס תופים ופסנתר – כבר לא אקורדיאון, או אורגן – וטקסטים של חיים חפר, והמופע הראשון של חנוך לוין על בימת התרבות העברית ("חייל של שוקולד") ושיר ילדים שהפך לפסיכדליה מתוקה ("בובה זהבה") ושיר שיצר מהומה ונתפס כפרובוקטיבי ("הנביא יחזקאל הוא בומבה של נביא") בעיני הדתיים, וזמרת נהדרת עם מבטא אמריקאי, הכל עבד בחלונות הגבוהים, פופ-פולק חמוץ מתוק, עם הרמוניות קוליות מופלאות שנשענו על יכולת ההלחנה הפנומנלית של קראוס, מגאוני המלחינים של ישראל בכל הזמנים, שרק מחלתו מנעה ממנו לעשות יותר למען התרבות העברית.

למעלה מ-50 שנה חלפו מאז יצא לאור, ועדיין "החלונות הגבוהים" נשמע רענן וטרי. במקביל ליציאתו והתקבלותו בציבור פרצה מלחמת ששת הימים, שהניבה שפע של שירי צבא, שירי זִכָּרון, שירי מולדת ושירי ירושלים. ועדיין שירי "החלונות הגבוהים" נתפסים כחסרי גיל, לא קשורים לאופנה כזו או אחרת או לזמן שבתוכו נוצרו. כמו כל יצירת מופת.

להאזנה לערוץ פסקול 70 :

eco99fm.maariv.co.il/music_channels/channel.aspx?SCid=49

בועז כהן

קרדיט תמונה- אורטל ניצחון

 

gal_kendrick

      5.3.18 - Kendrick Lamar - Damn

כמות הציפייה שנבנתה אצלי לקראת היציאה של האלבום הזה היא אינסופית. הזמנתי את התקליט עם חולצה בהזמנה מוקדמת וספרתי את הימים עד שיצא האלבום שהוא בעצם הראשון של קנדריק בתור הפרצוף החדש של ההיפ הופ והדמות הכי בולטת בסצנה. אבל רגע לפני שנדבר על Damn נשים את הדברים בהקשר ונדבר על הדברים שקדמו לו. אחרי שהוציא את Section 80 כראפר אלמוני, הגיע אלבום היפ הופ משובח בדמות Good Kid M.A.A.D City ואחריו האלבום שקנה את ליבי - To Pimp A Butterfly. קשה לתאר את הטירוף שאחז בי כששמעתי לראשונה את פימפ איי באטרפליי, ידעתי שמשהו שם שונה מכל דבר שאי פעם שמעתי מראפר - הכל גרנדיוזי, מופק בחוכמה ועם המון המון פאנק שלא הבנתי מאיפה הגיע עד שגיליתי את מעורבותו של ג׳ורג׳ קלינטון, מלך הפאנק הבלתי-מעורער בארה״ב שהוביל את פאנקדליק ופארליימנט, שמצליח ביחד עם דר. דרה לשלב באיכות מופתית בין ביטים מתוחכמים ושירי היפ הופ שבנויים בצורה לא קונבנציונאלית ביחד עם הראפ הפוליטי והחברתי של קנדריק שיושב בצורה מושלמת על כל ביט ומדברים על הבעיות שקורעות את החברה האמריקאית.
אחרי חודשים ארוכים של חרישה בלתי נגמרת על האלבום הזה ועל השניים שקדמו לו, הגיעו הופעות (ואחר כך האלבום) חסר השם ״ Untitled" בו קנדריק החליט למתוח את גבולות הנורמה עם שירים פורצי דרך שלוקחים את קנדריק והיכולות הווקליות המיוחדות שלו ושמות אותו במרכז הבמה, שוב בהפקה מתוחכמת ובעיקר בולטת כשונה בסצנה שלעיתים כה תכופות אנו רואים את אמניה בוחרים לחזור על הנוסחה הקלה ליצירת להיט.

בשלושה עשר החודשים שעברו בין יציאת Untitled הגאוני לDamn  הפך קנדריק לאחד השמות הכי גדולים בארה״ב, וכחלק מזה התארח בערך בכל אלבום חדש שיצא - למרות כמה שירים מעולים שיצאו משיתופי הפעולה האלו, בחלק מהמקרים ראינו איך המוזיקאי המוכשר הזה יכול למנף שירים בינוניים ובחלק מהמקרים ראינו איך אפילו קנדריק מתדרדר לבינוניות המשעממת. 
אי שם בתחילת 2017 התחילו לצאת סינגלים, הסינגל הראשון Humble הגיע עם כל כך הרבה כוח ושכבות שמתגלות בשמיעות חוזרות ומיד כבש את העולם, אחריו יצאו DNA ו-Love המעולים, הראשון גם הוא השיר הראשון באלבום אחרי ה-intro בפתיח והוא מציב רף גבוה מאוד לשאר האלבום שעומד ברף הזה, והשני שיר עם גרוב ועדינות שלא קל לייצר בשירי היפ הופ בלי לגרום להם להשמע סליזים. 

בסך הכל הייתי מבסוט מהסינגלים אבל לא הייתה ההתלהבות האופיינית לאלבום חדש של אמן אהוב. כשיצא האלבום מיד ניגשתי לשמוע אותו פעם ופעמיים ושלוש ואני חייב להודות שהתאכזבתי, לא בגלל שהאלבום לא מעולה - אין ספק שהוא אלבום מעולה מלא בהיפ-הופ אדיר שמופק בחוכמה, אבל אין פה את המימד הנוסף שקנדריק הביא איתו לשני האלבומים שקדמו לו, פימפ איי באטרפלי ו-אנטייטלד. למרות המילים על השסעים בחברה האמריקאית, והראפ המשובח של קנדריק על ביט מגניב, זה נשמע לי כמו אלבום היפ הופ ענק של ראפר שהוא לא קנדריק, ממנו אני כבר הגעתי למצב שאני מצפה ליותר. אם הייתי שומע את האלבום הזה בלי לדעת של מי הוא הייתי אומר שהבחור הזה יודע לעשות היפ הופ מצוין, אבל כשזה מגיע מקנדריק הציפייה שלי היא להיות מופתע, לתפוס את הראש ולשאול את עצמי ״וואו איך הוא עשה את זה?״ ובאלבום הזה לא קיבלתי את זה.

אחרי מספר שמיעות נוספות כולל שמיעה של האלבום בסדר הפוך כמו שקנדריק המליץ, גיליתי שאני אוהב הרבה יותר שירים באלבום ממה שזכרתי מהשמיעות הראשונות, אבל כנראה שלנצח אזכור את האלבום הזה כדומה פחות לשני האלבומים שקדמו לו ודומה יותר לשני אלבומיו הראשונים– אלבומי היפ הופ מעולים אבל לא פורצי דרך שיזכרו כאבני פינה בז'אנר, במקרה של אמן ברמתו של קנדריק לי אישית זה מרגיש חבל.

גל יעקבזון

את האלבום ניתן להשיג בחנויות האוזן השלישית

קרדיט תמונה- סמדר שפר

 

idit_sia

      26.2.18 - Sia – Some People Have Real Problems

שנים לפני שפרצה סיה למיינסטרים עם הלהיט chandelier, השיער הלבן-שחור והפנים המוסתרות, היו לה חיים אחרים, עם 5 אלבומים, פנים וסאונד קצת שונה.

בתקליט Some People Have Real Problems, נתקלתי במכוון לפני עשור לאחר שהתמכרתי להרכב הבריטי Zero 7 ולאלבום הבכורה המצויין שלהם Simple Things. את סיה הזמרת האוסטרלית למדתי להכיר משום ששיתפה איתם פעולה במספר שירים וכרבים אחרים, גם אני התאהבתי בקולה המיוחד שחודר ללב ולנפש. באובססיה קשה התחלתי לחקור ולעקוב אחר הזמרת האלמונית.

הסאונד העיקרי בתקליט הוא הקול של סיה, נעים, רך, עוצמתי, פתלתל ומיוחד במינו, סיה מושכת את האוזן של המאזין בקולה כמו שרק סיה יכולה לעשות. לקראת ההמלצה, חזרתי והאזנתי לתקליט אחרי הרבה מאוד זמן, שקעתי במלודיות הנעימות של הסינגלים, Day To Come  ,You Have Been Loved, זזתי בשמחה בשיר המעולה The Girl You Lost To Cocaine, התלהבתי מהקאוור ל I Go To Sleep של להקת הפריטנדרס והבנתי למה אני אוהבת כל-כך את Soon We’ll Be Found.

אם לא הבנתם עד עכשיו, אני ממליצה בחום על התקליט Some People Have Real Problems, הקול של סיה שונה, הסאונד נקי ופתוח יותר מסיה שהתחלנו להכיר בשנת 2014.
האלבום הוא חוויה מצויינת, לכל אוהבי סיה לדורותיהם!

מספר המלצות להאזנה לתקליט:

1. שימו את התקליט בפטיפון.

2. עדיפות בבית.

3. כוס יין לבן.

4. אפשר לבשל תוך כדי...יצא אוכל טעים, אני מבטיחה!

להאזנה לסט של סיה:

eco99fm.maariv.co.il/music_channel/4290.aspx

אידית אבשלומי

את האלבום ניתן להשיג בחנויות האוזן השלישית

קרדיט תמונה- סמדר שפר

 

gal_django_a

          ג'נגו - בתוך רגע - 19.2.18

כבר על התו הראשון באלבומו החדש של ג'נגו "בתוך רגע" מרגישים שזה הולך להיות אלבום יוצא דופן בסצנה הישראלית, וככל שמתקדמים באלבום הקצר הזה שבקושי עובר את סף חצי השעה, מגלים עומקים והשפעות שונות.

חלקו הראשון של התקליט קצבי, נותן בראש ומרגיש שמושפע מלהקות גראנג' כמו קווינס אוף דה סטון אייג'.

כאמור, ככל שהאלבום מתקדם מתקבלת תחושה ששומרים לך את הטוב ביותר לסוף, הקצב לאט לאט יורד ומגיעים בסוף ל"שירי אהבה" באירוחו של גבע אלון על הגיטרה וטל פוגל כקול שני, שיר שקורץ לרוק המלנכולי והנעים של רדיוהד ומשאיר אותך בסוף האלבום צמא לעוד באלבום משובח שמייצר סטנדרט גבוה לרוקרים ישראלים.

לכל חובבי הרוק הישראלים, אני ממליץ לכם בחום רב למצוא חצי שעה באמצע שבוע ועוד חצי שעה בסוף שבוע בכדי להאזין לפחות פעמיים לתקליט של ג'נגו, שמספק לנו רוק איכותי בשנים כל כך רחוקות מהשיר של הז'אנר הנהדר הזה.

גל יעקבזון

את האלבום ניתן להשיג בחנויות האוזן השלישית 

קרדיט תמונה- סמדר שפר

 

boaz cohen_beatels and doors

 12.2.18 - The Beatles - Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band 1967

ההורים שלי נהגו לומר שנוצרתי עם הביטלס. תקליט הבכורה של ארבעת המופלאים יצא בפברואר 1963. אולי באמת נוצרתי לצליליו, כי נולדתי תשעה חודשים אחר-כך. "פליז פליז מי" ואני נולדנו באותה שנה. כשהגעתי הביתה לראשונה, בחולון, עטוף בזרועות אמי, הניחו אותי בעריסת הקש ואת מחט הפטפון הניחו על התקליט ההוא, הראשון של הביטלס ואני הייתי הילד הראשון להורי ונכד ראשון לסבא אשר וסבתא מרגלית. על הפטפון האנגלי עם המחט האדומה הסתובב תקליט שחור והתנגן קולו של ג'ון: "בואי, בואי, בואי, בואי, אנא הנעימי לי, או יה, כמו שאני מנעים לך".

ואז קצת גדלתי ובעולם היה זה הקיץ של האהבה ובישראל היה זה קיץ 1967, קיץ של מלחמה. התקליט הראשון של פינק פלויד הופיע, התקליט הראשון של הנדריקס, התקליט הראשון של "הדלתות", התקליט הראשון של "מחתרת הקטיפה".

וגם סרג'נט פפר, מהתקליטים החשובים בהיסטוריה, שראה אור ב-1 ביוני באותה שנה. אצל הדוד שלי, דני כהן, אחיו הצעיר של אבא שלי, מצאתי עטיפה צבעונית שמשכה את לבי. הצלילים נשמעו לי מוזרים, אך גם יפים. מועדון הלבבות הבודדים של הסמל פפר.

מעניין אותי מדוע סרטים מאותה תקופה לעיתים נראים לי משמימים וספרים מאותו זמן טרחניים. אבל מוזיקה מאותה שנה לא איבדה את טעמה. אולי זה השילוב של הכול מכול (מדובר באחד האלבומים המגוונים ביותר בהסטוריה של המוזיקה הפופולרית): קהל מריע ורוק סוחף בשיר הפתיחה, הקסם של רינגו סטאר שמבקש "קצת עזרה מידידיי", אורגן ההמונד של "לוסי ברקיע היהלומים", הדיקסילנד של "כשנהיה בני 64" המוזיקה בהודית ב-within you without you הקרוסלה המסתחררת של צלילי ההרמוניום והפעמונים בשיר Being for the Benefit of Mr. Kite, רביעיית המיתרים הקלאסית ב"היא עוזבת את הבית", הרגטיים של Lovely Rita והסיום המפואר בכל הזמנים, "יום בחיים" – כולם היו בעבורי חלק מאותה חוויה-הוויה בריטית כוללת שתפסה מקום בחיי.

כמו באך, ואן גוך וקפקא, גם לסמל פפר ומועדון הלבבות הבודדים שלו יש אחיזה חזקה גם עמוק אל תוך המאה ה-21. "קשה להסביר את הגאונות", כתב פעם חוקר האמנות גומבריך, "צריך פשוט ליהנות ממנה".

בועז כהן

את האלבום ניתן להשיג בחנויות האוזן השלישית

קרדיט תמונה – סמדר שפר

 

idit_taylorswift

 5.2.18 - Taylor Swift - Reputation

יש לי יחסים מורכבים עם טיילור סוויפט. מצד אחד, היא תמיד פונה לצד הנשי, ואפילו ה"נערה" שבי יכולה לעיתים להתחבר אליה. מצד שני, תסריט חייה מכניס אותי ליחסים המורכבים והדרמטיים שלה וגורם לי לרצות לקחת אותה לשיחה תוך האזנה לתקליטים, כוס חלב ועוגיות ולאמר לה "תקחי הרבה אוויר לריאות ותנשמי עמוק!"  

טיילור, טיילור, אין ספק שהיא אחת מזמרות הפופ הכי מעניינות של השנים האחרונות. גם מבחינה מוזיקלית וגם תקשורתית, היא דואגת להשאיר את מעריציה דרוכים ותוהים, מה יהיה הצעד הבא שלה? לאיזו חוויה מוזיקלית היא תיקח אותנו? איזו שערוריה "חברית" תעלה לכותרות?

תקליט של טיילור סוויפט = חוויה!
עטיפת התקליט זוכה ממני לכל הנקודות, בזכות התמונה העוצמתית שלה בשחור לבן, התפאורה שמדמה עיתון, ובעיקר בזכות אווירת הרטרו שזורקת אותי לקליפ האייקוני לשיר Take On Me של להקת A-HA .

הסאונד האלקטרו-פופי שנכנס לחיינו בזירת הפופ בשנים האחרונות, נכנס גם לחייה של טיילור "החדשה" ושולט ביד רמה לאורך כל האלבום, החל מהשיר הפותח ...Ready for It ולאורך כל האלבום. ברצועה השנייה והמצויינת באלבום End Game  מגישה לנו טיילור שיתוף פעולה עם אד שירן ו-FUTURE הרי איך אפשר בלי קצת ראפינג? השירים ממשיכים להתנגן וכשאני מגיעה ל -  Delicate, הרצועה החמישית והמשובחת באלבום, טיילור בהחלט מותירה את אוזניי וליבי מרוצים עם מילים של נערה מתבגרת שרק רוצה שיאהבו אותה וסאונד פופי נפלא.

אין ספק שטיילור סוויפט היא מלכת הפופ הבלתי מעורערת של השנים האחרונות.

רוצה לתת לנו גם אלקטרופופ? אני מקבלת!
רוצה לתת לנו גם שיתופי פעולה? אין בעיה!
רוצה לתת לנו קצת דרמות תקשורתיות? באהבה.
רוצה לתת לנו את אחד מהאלבומים הנמכרים ביותר לשנת 2017? כמובן.
האם The old Taylor is dead? ממש לא.

אידית אבשלומי

את האלבום ניתן להשיג בחנויות האוזן השלישית 

קרדיט תמונה- סמדר שפר

 

smadar shefer

 29.1.18 - Utopia – Bjork

ביורק, הזמרת האיסלנדית, היא בהחלט אינה "כוס התה" של כל אחד.יש שיחשבו שהיא גאון מהלך. אחרים יגידו שהיא מוזרה ומרגיזה נורא.

התחלתי ממבט חטוף בעטיפת התקליט החדש Utopia. מיד היה אפשר להבין שגם עכשיו ביורק מתחייבת לתת את הדבר הכי יוצא דופן בנוף המוזיקלי העכשווי. ביורק מופיעה על העטיפה עם מסכת סיליקון צבעונית וקווירקית (איך לא) ויוצרת חוויה וויזואלית מעוררת, שלחלוטין מעלה את הציפיה להאזנה שתשלים אותה. עברו 11 שנים מאז שהקשבתי לאלבום מלא של ביורק. היה זה Volta הנפלא, אלבום הסולו השביעי שלה. 3 אלבומים מאוחר יותר ו- דקה מתחילתו של הקטע הראשון, Arisen my senses, ניתן להסיק שגם כיום ביורק עדיין יוצרת ללא פשרות. הפקה מותאמת ומוקפדת שלה ושל מפיק ונצואלי בשם Arca , יוצרת סאונדים מדויקים ומושלמים. האלבום רווי בצלילים וביטים אלקטרונים עדכניים ומרתקים אשר מאוזנים בצורה נעימה לאוזן ע"י כלים אקוסטיים, כגון חלילים ועוגב. במהלך כל האלבום מרגישים את התנועה בין קטעים אופטימיים ומלטפים לצד קטעים אפלים, מסתוריים וארוכים יותר (לפעמים קצת יותר מדי), אך כולם מאופיינים באינטימיות וכנות אינסופית של היוצרת הנדירה הזו. להשלמת האווירה שזורים גם צלילים מן הטבע האוטופי שמציירת ביורק בעזרת המוזיקה שלה, צלילים שלפחות לי, גרמו לחשוב על טיול במרחבים הפתוחים והקרירים של איסלנד.

השירים Blissing me ו The gate  יצאו כסינגלים והם אכן מהטובים באלבום, לטעמי. השיר המצויין Utopia, אשר נושא את שם האלבום, מדבר על עולם החלומות המדומה והאוטופי של ביורק. השיר מדבר על החיבור העמוק שלה לטבע, ומאופיין בצלילי ציפורים וחלילים קסומים אשר מאפיינים את האלבום כולו. גם Features creature המינימליסטי, ו -Sue Me, הקטע האלקטרוני, האפל והחייזרי של האלבום, מצויינים שניהם ומחייבים האזנה. למרות היותו אלבום ארוך יחסית, לא הייתי מוותרת על Saint, אחד הקטעים האחרונים באלבום. אם הגעתם עד אליו תזכו לשמוע שיר שמיימי, המדבר על מוזיקה כדמות אימהית קדושה בעלת כוחות ריפוי.

אחרי 71 דקות של חוויה על-חושית אני מרגישה כי הירידה לפרטים, בכל האספקטים, מהויזואליים ועד למוזיקליים, הופכת את ביורק ליוצרת אוונגרדית מרתקת ומוזיקאית בחסד. מצד שני, ניתן כמובן גם להבין את אלה שלא יתחברו לסגנון בגלל המורכבות והבחירות המוזיקליות הלא שגרתיות שבו. אבל בשבילי, באופן אישי, ביורק של 2018 עדין מחזיקה בתואר "מיוחדת במינה", לטוב ולרע.

מומלץ לחובבי הז'אנר "ביורק". 

 סמדר שפר

 את האלבום ניתן להשיג בחנויות האוזן השלישית 

קרדיט תמונה- אמיר צוויבן

 

אלבומים מומלצים - Liam Gallagher -AS You Were

 23.1.18 - Liam Gallagher – As You Were

המחט נוגעת בתקליט, הסינגל הראשון "Wall of Glass" מתחיל להתנגן וישר אפשר לזהות את קולו הייחודי של ליאם גלאגר שבמו ידיו הקים את הלהקה האלמותית אואסיס, והוביל אותה בשירתו יחד עם אחיו נואל. חצי יובל אחרי שאואסיס פרצו אל העולם, מוציא ליאם את אלבום הסולו הראשון שלו לעולם גדוש במעריצי אואסיס שצמאים לעוד חומרים משני האחים הכה-מוערצים. אחרי שלושה שירים בקצב גבוה, ליאם מוריד קצב עם "Paper Crown" ו-"For What It's Worth" -  שני שירים שבקלות יכלו למצוא את מקומם באלבומים הקלאסיים של אואסיס ויוצרים ניגודיות נעימה לפתיחה הקצבית של האלבום.

כשהופכים את התקליט לצידו השני ועוברים לצד ב', מתחילים עם שיר בריט-רוק מקפיץ "You Better Run"  ולחצי שיותר מאופיין בעליות וירידות בקצב, אך מצליח לשמור על אותו הקו המוזיקלי. האלבום קיבל את שמו "As You Were" כמחווה עצמית לחתימותיו על ציוציו בטוויטר. ליאם לא היה כותב השירים באואסיס למעט יוצאי דופן בודדים, ולכן הגעתי לאלבום עם הרבה סימני שאלה שמהר מאוד הופרכו ובדיעבד קל להבין איך האלבום נבחר למקום 9 במצעד האלבומים הבריטים לשנת 2017 ושבר שיאי מכירות תקליטים בשבוע הראשון ליציאתו.

גל יעקבזון

את האלבום ניתן להשיג בחנויות האוזן השלישית

קרדיט תמונה- סמדר שפר

 

אלבומים מומלצים - רמי פורטיס - מדור פיות

 16.1.18 - רמי פורטיס - מדור פיות

אלבומו ה13 של רמי פורטיס, שנחשב לאחד מחלוצי ונביאי הרוקנרול והPאנק הישראלי, ולאחד מאמני הפופ האוונגרדיסטים בהווה. באלבומו האחרון ממשיך פורטיס את הקו המוזיקלי השקול שיצר בשני אלבומיו האחרונים ״החבר ואני״ שיצא ב2011 והמשיך באלבומו ״תולדות הכותרת״ מ2015.

פורטיס, שמרבה בשיתופי פעולה עם מוזיקאים שונים לאורך הקריירה, חולק את הפרונט עם שתי פיות מוחשיות לחלוטין. האחת היא דני עבר הדני (שירה וקלידים) והשניה היא נועה אילי (שירה וצ׳לו) שעוטפות את פורטיס בקולות נשיים חלומיים ומוסיפות רבות לקסם של האלבום. הצלע השלישית במסע הוא עומר ג׳ו נווה (גיטרות, קלידים, הרבה אלקטרוניקה ולמעשה הפקה של מרבית האלבום).

האזנה לעבודה המשותפת של פורטיס עם שלושת המוזיקאים האלה, שגם הלחינו איתו את השירים, ויחד עם הטקסטים המאוד אינטואיטיביים, יוצרת אלבום שמרחף במעין מסע אינטרגלקטי ומהווה פסקול לטריפ קסום.

אני שומע ב״מדור פיות״ מחוות לכמה מהקלאסיקות הפורטיסיות האפלוליות כמו ״אגם ענקית״ וגרסת הכיסוי המופלאה שלו ל״בוקר של קטיפה״ ועד לתיבולים בניחוחות מינימל קומפקט עדינים. וכמה נחמד שחברו הותיק ברי סחרוף בא לתרום בכמה שירים. יופי של אלבום. מינימליזם סוריאליסטי במיטבו. פורטיס משוגע ושפוי בסימביוזה שעובדת מושלם. 

אמיר צוויבן

את האלבום ניתן להשיג בחנויות האוזן השלישית 

קרדיט תמונה- סמדר שפר

 

אלבומים מומלצים - Lana Del Ray - Lust For Life

 9.1.18 - Lana Del Rey // Lust For Life // 2017 

בוקר טוב לחברי להקת רדיוהד שהתעוררו חצי שנה אחרי יציאת האלבום של לנה וטוענים שהשיר שסוגר את האלבום "Get Free"  הוא העתקה לשירם המוכר ביותר "Creep". יש דמיון, אבל חברים, הגונב מגנב פטור ואתם העתקתם את Creep בעצמכם מלהקת רוק בריטית (The Hollies) ובעיני? בצורה הרבה יותר גסה מלנה. מה שכן, זה עורר בי את החשק לסקר את האלבום הזה שהיה בין המואזנים עלי ביותר בזמן האחרון.

האלבום החמישי של לנה דל ריי גורם לתחושה משונה עוד לפני שמתעמקים ומקשיבים לו. אין ללנה אף עטיפה של אלבום/סינגל/קליפ בהם רואים אותה מחייכת. נוסיף לזה שם חיובי ואופטימי - Lust For Life, ובעברית ״תאווה לחיים״, ונדמה שהאפלוליות והעצבות שהורגלנו אליהן נעלמה ואנחנו עומדים לשמוע צהלות שמחה. איפה מה שהבטיחו לנו?

ואז האזנתי ואני כאן לספר לכם שהכול בסדר, היא עדיין כאן בסגנון הכה ייחודי לה והיא שוב עושה את זה מעולה. לדבריה, היא פשוט שלמה עכשיו אז למה לא, שתחייך.

אחד מהיתרונות בה הוא שהיא די מתאימה לכל מצב. מוזיקת רקע לנהיגה, למידה, חברים או זמן זוגי, ולכן ברגע שיש לכם שבעים ושתיים דקות, אפשר לצלול אל הקצב שלה, שלפעמים נדמה לי כמו הילוך איטי עם מסרים מהירים.

האלבום נפתח עם הסינגל הראשון מתוכו “Love” אותו שחררה בהפתעה והוא במקום השני בסדר העדיפויות שלי. גם כאן יש תחושת פיפטיז נעורית. איך היא מצליחה לעשות את זה ולהישמע עדכנית? זה הסוד.

בהמשך היא משתפת פעולה עם The Weeknd, Asap Rocky וכצפוי היא יודעת להשתלב עם זמרי R&B  ועדיין להכתיב את הטון. עוד מגיעים בהמשך שיתופי פעולה עם  Stevie Nicks וSean  Lennon  כן, הבן של...

אין פה משהו שעוד לא שמענו ממנה, אבל אולי הדבר שאני הכי מעריכה ביצירה שלה היא ההתמקצעות בז׳אנר הספציפי הזה שלה. היא לא מתיימרת לעשות מוזיקה אחרת ואת האמת, היא גם לא צריכה 

ולגבי המקום הראשון שלי - Cherry. כנראה בגלל המלודיה העוצמתית. תאזינו. לא תתחרטו.

נעמה בן נפתלי

את האלבום ניתן להשיג בחנויות האוזן השלישית

קרדיט תמונה- סמדר שפר

 

אלבומים מומלצים - Morrissey - Low In High School

2.1.18 - Morrissey - Low In High School 

אלבומו ה-11 של מוריסי, הזמר הבריטי וסולן להקת הסמית'ס שנחשב לאחד האמנים המשפיעים ביותר של כל הזמנים.

באלבום  Low In High School  חוזר אלינו מוריסי לאחר 5 שנים מאז אלבומו האחרון בשנת 2013 וכהרגלו הוא החלטי,עוצמתי, חריף ומאוד ריגשי ומרגש.

על עטיפת התקליט מופיע ילד העומד ליד ארמון באקינגהם ומחזיק שלט ובו כתוב "לכרות את המונרכיה" , דבר שעורר כמובן התנגדות בבריטניה מהממסד.

מוריסי נע בין סאונד אלקטרוני, רוק, צלילים לטיניים ואת הכל מחבר הקול הייחודי של מוריסי שמצליח לחדור ללב, לנשמה ולחשבון נפש אישי. מוריסי שוב מצליח להוכיח את עצמו ככותב שירים בין המוכשרים בעולם, הוא לא התמתן עם התבגרותו, אלא מגיע עם דעות מדויקות וחדות על נושאים כמו מלחמות הנפט, צביעות המדיה הליברלית, אחריות החייל הפשוט במלחמה, אלימות משטרתית ואפילו הבעת דעה על הצביעות נגד ישראל.

האלבום נפתח בשיר “My Love, I’d Do Anything for You”  ישר ולעניין עם המשפט "למדו את ילדיכם לזהות ולתעב כל תעמולה מסוננת ע"י הדרג המת של המדיה המיינסטרימית" כל זאת עם קצב תופים ממכר כאשר מעל מרחף הקול המלאכי וחסר הפשרות של מוריסי . משם אנחנו נסחפים לשאר שירי האלבום שמשאירים אותנו דרוכים בתוך עוצמה מוזיקלית ומילולית כאחד. אחד משיאי האלבום הוא השיר השישי “I Burt The Living” יצירה צינית ודוקרת בת 7 דקות שבמרכזה החייל הפשוט שלטענתו של מוריסי גם אשם במלחמות. באלבום קיימת התייחסות גם למדינת ישראל בשני שירים The Girl From Tel Aviv Who Wouldn’t Kneel  ו- Israel  שסוגר את האלבום.

אין ספק שהאלבום הוא יצירה מעניינת ונוקבת מבית היוצר של מוריסי,
ממליצה בחום להאזין לאלבום בבית ביום חורפי מתחילתו ועד סופו, ולא לשכוח לקרוא את מילות השירים תוך כדי ולהכנס למסע בתוך הנפש של אחד מהאמנים הגדולים ביותר בני זמננו.

אידית אבשלומי

את האלבום ניתן להשיג בחנויות האוזן השלישית

קרדיט תמונה - סמדר שפר

 

 
eco99fm Radio Music רדיו מוזיקה
רח' גלגלי הפלדה 11, הרצליה
טלפון: 09-9513513
פקס: 09-9513555
ת.ד. 12066 הרצליה, 46722
radio@eco99.fm
https://www.facebook.com/eco99fm/ http://www.youtube.com/user/eco99fm https://instagram.com/eco99fm/ http://sport1.maariv.co.il/ http://www.maariv.co.il/
 
 
app store google play
CYBERSERVE