תכניות eco99fm / שידורי הרדיו / עורכים / חדשות המוזיקה / אלבומים מומלצים / רדיו ירוק / המגרש הביתי / אודות / צור קשר
 
 
תוכניות מלאות קודמות +
קטעים נבחרים
עוד קטעים +

כרטיסים להופעות

 

רדיו ירוק

 

סבבה - תכנית רדיו לילדים

 

9 חודשים - תכנית רדיו בנושאי פריון, הריון ולידה

 

ארכיון תכניות - רדיו eco99fm

אלבומים מומלצים

 

idit_itscloudynow_avivgefen

25 שנה אחרי יציאת התקליט "עכשיו מעונן" של אביב גפן - 9.7.18

שנת 1993: שנתיים לאחר שהרוק האלטרנטיבי נכנס ללב ליבו של המיינסטרים, בעיקר בזכות "ספינת הדגל של דור הX" להקת נירוונה שפתחה את הדלת לסצינה האלטרנטיבית, הרוק שלט בחדרי המתבגרים וגם בתחנות הרדיו.

מיקרוקוסמוס של העולם: במוזיקה הפופולארית בישראל החל גל של פריחה מוזיקלית ברוק עם להקות חדשות וצעירות כמו איפה הילד?, זקני צפת, מוניקה סקס ועוד.

אבל ללא ספק אחת הפריצות המיוחדות ביותר הייתה של אביב גפן, שהתחיל ב"אור הירח" והמשיך עם אחד מהאלבומים המשמעותיים ביותר שיצאו מאז - "עכשיו מעונן".

בחזרה ל"אלבום": בסופ"ש האחרון לקראת חגיגות 25 השנים האזנתי לתקליט "עכשיו מעונן".

עברו יותר משני עשורים מאז שהייתי טינייג'רית. אמנם לא חוויתי מרד נעורים מיוחד, אבל אפילו לי הופיע גוש בגרון בזמן ההאזנה, צמרמורת בגוף והמילים הכניסו אותי לחדר חשוך ואפל בהמתנה לצעקה החד פעמית - "אנחנו דור מזויין!" .

25 שנים לא מבוטלות חלפו להן, הרבה דברים השתנו במוזיקה הישראלית ובעולם, הטעם המוזיקלי שלי ושל כולנו החליף גוונים וצורות, מקצבים ותחושות ברבות השנים.

עדיין, כמו זכרון ילדות מאוד חזק, גם היום האלבום שטף אותי בייאוש, תעוזה, מקוריות, שנאה/אהבה.

זה כוחו של אלבום ענק!

היהלום שבכתר – ללא מילים מיותרות: "אולי" 

האם האלבום היה מצליח היום? הלוואי!

 אידית אבשלומי

 קרדיט תמונה – סמדר שפר

 

gal_queens of the stone age

5 דברים שאתם חייבים לדעת על האלבום השישי של קווינס אוף דה סטון אייג' -  2.7.18

# קצת רקע: למי שקצת פחות מכיר, Queens of the Stone Age היא להקת גראנג' אמריקאית שהוקמה בסוף שנות ה-90 בקליפורניה והוציאה את אלבומה השביעי באוגוסט של שנה שעברה. האלבום הופק ע"י מארק רונסון האגדי שיצר שילוב סופר מסקרן בין רוק כבד לפופ ברמה הגבוהה ביותר. למרות זאת, בהמלצה הזו אתרכז דווקא בתקליט הקודם של הלהקה - "Like Clockwork..." שיצא בשנת 2013, ועבורי מהווה את אחד מאלבומי הרוק הגדולים ביותר שיצאו וחובה לכל חובבי הז'אנר.

# הסיפור: האלבום הגיע אחרי חוויה מאוד קשה שעבר סולן ומקים הלהקה: ג'וש הומי, שסיפר על כך ש"דחף את גופו לקצה" בצורות שהחלישו את המערכת החיסונית שלו, כך שהיה מאוד פגיע לחיידקי MRSA, שתקיפתם הותירה אותו מדוכא ומרותק למיטתו במשך ארבעה חודשים. את ההשפעה של הדיכאון הזה אפשר לשמוע בשירים נוגים ושובי לב כמו "The Vampire of Time and Memory".

# הסגנון: כמו כל אלבום של קווינס אוף דה סטון אייג', גם פה לצד השירים המלנכוליים יותר אי אפשר לפספס את הרוק הגראנג'י והסאונד הכל כך ייחודי שמגיע מהפקה מהודקת במיוחד. חדי האוזן שביניכם יזהו גם מקצב מוכר מכיוון מערכת התופים שאם לא תצליחו להניח את האצבע על מאיפה הוא מצלצל לכם, אז זה התיפוף של דייב גרוהל שחובר לקווינס אוף דה סטון אייג' בפעם השנייה ואחראי על הקלטת חצי מקטעי התופים באלבום.

# השירים שאסור לפספס: ככלל, הייתי אומר ש "Like Clockwork" הוא מהאלבומים שחייבים לשמוע מההתחלה ועד הסוף, אבל אחרי שתסיימו את שני הצדדים, תחזרו שוב לשמוע את ההפקה הכל כך מדויקת ב-"Kalopsia", או הטירוף והריגוש שאפשר לשאוב משיר כמו "My God Is the Sun". אבל לפני כולם אני חושב שהרצועה שפותחת את התקליט - "Keep Your Eyes Peeled" פשוט מושלמת לפתיחת אלבום כזה. היא יוצרת את הבילד אפ בצורה מדוייקת עבור השירים שמגיעים אחריו, ועדיין משאירה את הגוון האפלולי של השירים המלנכולים.

# וידוי לסיום: חייב להודות שעד "Like Clockwork" לא הייתה לי סבלנות לקווינס אוף דה סטון אייג'. חברים שלי העריצו אותם והרגשתי שמשהו חסר לי ברוק המאוד אמריקאי הזה. באופן כללי, יש להקות שבאות בטוב בכל סיטואציה ואני חושב שקווינס אוף דה סטון אייג' היא להקה שצריך לתפוס אותה כשאתה במצב רוח מתאים ולהיות בחשק לרוק איכותי ואמיתי. אם תזכו וזה יפול לכם ברגע הנכון, תרוויחו את אחת הלהקות שהכי כיף לאהוב לטעמי..

ולסיכום, רק אגיד שאם שירים כמו'Kalopsia'  פתחו לי את הדלת לקווינס אוף דה סטון אייג' הישן, אז "Smooth Sailing" פתח דלת ואת הראש לאלבום שיגיע אחריו ויקבע רף חדש לכמה סטייל יכול להיות לרוק. 

גל יעקבזון

קרדיט תמונה – סהר כהן

 

smadar_janebordeaux

5 דברים שאתם חייבים לדעת על "מה שחשוב" של ג'יין בורדו - 25.6.18

# הסיפור: דורון טלמון המתוקה הקול של להקת האינדי/פולק/קאנטרי  ג'יין בורדו, מצליחה לגרום לי להניח את הציניות בצד (אחרי הפרסומת המתישה של דיסקונט) ולתת לה "ללטף לי את השיער" במשך 35 דקות עם הנעימות האינסופית של הקול שלה.

האלבום השני יצא ללהקה ביוני 2017 ורק עכשיו ניגשתי להקשיב לו בשלמותו. שמחתי לגלות שירים פשוטים, טקסטים פשוטים, עבודת סאונד מצויינת, מתאימה ומחמיאה. ישנה התבססות על כלים חיים ומעט מאוד תוספות אלקטרוניות שמורגש שגם הן נבחרו בקפידה ומתאימות בצורה מושלמת לקונספט.

# הלהיט: "מה שחשוב" שיצא כסינגל לפני שיצא האלבום רשמית, הוא בהחלט עדיין השיר האהוב עלי מהאלבום. הסיבה הפשוטה היא שהוא מרגיש לי אותנטי, מצליח לייצר לי תמונה ברורה בראש ולהפעיל את הרגש. אני זוכרת שבשמיעה ראשונה שמעתי בית, פזמון וזהו - התאהבתי ! בא לי לקנות לה סוודר חדש.

# הפתיע אותי: לגלות קאבר לשיר של לאונרד כהן " Chelsea Hotel" שתורגם לשם הישראלי "קולנוע לב" . דומה במנגינה אך עם שינויים קלים בטקסט. עשוי יפה !

# האמת: למרות שמדובר באלבום נעים וקצר, אני מרגישה שהאלבום לא מאוד אתגר אותי ומקומו יכול להיות כמוזיקת רקע עם הפעוטה שלי אחר צהריים בבית. בנוסף איני חובבת ענקית של קאנטרי ובשילוב של טקסטים בעברית אני מודה שאני מתקשה להתחבר בצורה מושלמת למוזיקה.

# העתיד: הייתי שמחה בעתיד לשמוע אותם עושים משהו טיפה שונה שיצא קצת מהקליט והפשוט. להמשיך לראות את דורון מחפשת הפקות שונות, להתביע בהן את חותמה ולמצוא דרך נוספת להתבטא בה. הבחורה מוכשרת וניכר שאין לה צורך להתאמץ בכדי להוציא משהו איכותי.

סמדר שפר

קרדיט תמונה – סהר כהן

 

naama_post_ malone

5 דברים שאתם חייבים לדעת על "סטוני" של פוסט מאלון - 18.6.18

# הסיפור: זה סיפור על ילד בן 19 ששיחק עם פרוטי לופס (תוכנה פשוטה ליצירת מוזיקה) ניגן בגיטרה וכתב שירים, החליט לעזוב את ההורים בטקסס כדי לנסות לצמוח בעולם המוזיקה. הוא מגיע ללוס אנג'לס ונפגש עם מפיק שעוזר לו להפיק שיר שהוא כתב יומיים קודם לכן. הוא מעלה את השיר לסאונדקלאוד ומפה מתחילה הצלחה שאף אחד לא ציפה לה. תוך חודש - כמות של כמיליון צפיות ואינסוף מפיקים מתעניינים באותו ילד. אוסטין ריצ'רד פוסט או בשם הבמה "פוסט מלון"  פורץ עם סינגל הבכורה שלו למקום ה-14 והמכובד במצעד הבילבורד האמריקאי, השנה היא 2015 וזו רק ההתחלה.

# החיבור: בזמן הזה קניה ווסט ופוסט מתחברים והוא בר מזל גדול. דרכו הוא גם מכיר את ג'סטין ביבר שגם יבצע איתו בשיר דז'ה וו מתוך האלבום שיצא והדובדבן שבקצפת – הוא מצטרף לחמם את ביבר בטור העולמי ""Purpose Tour  שמיקם את ביבר בטופ של הטופ.

# ההייטרים: אחרי שנתיים של עבודה מגיע אלבום הבכורה המדובר "סטוני". מבקרי המוזיקה קוטלים אותו בלי הפסקה אבל הקהל והמצעדים עפים עליו בטירוף. אז למה כולם כל כך הייטרים? ראפר לבן זו התחלה טובה. הצלחה ואהבה של הקהל בצורה אבסולוטית היא המשך מעולה. ראפר שלא עושה ראפ בצורה מדויקת יהיה הקינוח.

# הסטייל: הוא לא מגדיר לעצמו סגנון אחיד. הוא משלב אר אנד בי עם צ'יל אאוט בצורה מאוד מדוייקת ועדיין יושב על תקן ראפר. האזנה רציפה לאלבום יכולה להיות מונוטונית או נעימה וקולית -  תלוי את מי שואלים. באלבום הוא משתף פעולה עם קאוובו ממיגוס, קהלני, 2 צ'יינז וביבר כאמור. ארבעה עשר שירים – חמישים דקות של רוגע עדכני.

# העתיד: לפני חודש וקצת פוסט מלון שחרר את האלבום השני שלו beerbongs & bentleys  שזכה כבר לכל תואר אפשרי. "רוק סטאר" הסינגל הראשון  ששוחרר בילה במשך כ-17 שבועות בראש המצעד האמריקאי ושאר האלבום מככב בפסגות המצעדים.

הייטרים יש בכל מקום אבל התוצאות מדברות בעד עצמן. יש פה חתיכת כשרון, היום הוא כבר בן 22 ושוב, זו רק ההתחלה.

נעמה בן נפתלי

קרדיט תמונה – סהר כהן

 

efrat miron_beck

חמישה דברים שאתם חייבים לדעת על התקליט של בק - "קולורס" - 11.6.18

# כמה זמן אפשר לחכות: לקח לבק המון זמן לשחרר את האלבום הזה. הוא התחיל לעבוד עליו ב - 2014, עוד לפני שהוציא את ' 'Morning Phase, וההתקדמות למעשה נראתה מבטיחה כשהוא שיחרר סינגל ראשון ב2015 (Dreams). בכל מקרה, הציפיה רק הפכה למורטת עצבים כשהסינגל השני יצא בכלל ב2016 (Wow), ורק בסוף (!) 2017 יצא האלבום במלואו. פיינלי.

# הקטע: משהו שמאפיין את האלבומים של בק, זוהי הטוטאליות שהוא מייחס לקו המוזיקלי ולאווירה שמובילים את כל האלבום.|
 מצד אחד- יש לנו את בק המהורהר, החשוף והמלנכולי שאנחנו מכירים מ'Sea Change' ומאלבומו האחרון (שגם זכה בגראמי) 'Morning Phase'. ומהצד השני- יש את בק שאני יותר מתחברת אליו, וזה בק המרים והשמח שהמוזיקה שלו נוטה הרבה יותר להיות מופקת, מסומפלת ואלקטרונית מאשר אקוסטית ומינימליסטית. את הבק האחרון אנחנו זוכים לקבל במלוא תפארתו בcolors. כן- השם של האלבום מעיד לחלוטין על אופיו.

# הלהיט: ללא ספק 'Dream', הסינגל הראשון שיצא כבר ב - 2015. הוא פשוט ממכר ויש לו את התכונה הנהדרת הזאת, שמההאזנה הראשונה, אתה מרגיש שתמיד הכרת אותו.

# תפס אותי ישר: הפנינה השלישית של האלבום: I'm So Free . השיר הצליח לסחוף אותי חזק, ואין בו שום רגע שאני לא אוהבת (וזה אפילו בלי המחיאות כפיים בסוף שתמיד עושות אצלי את העבודה). נכנס בלי בעיה לטופ פייב של 'שירים שגורמים לך להרגיש חופש'. מושלם.

# שיר שהייתי משאירה מחוץ לאלבום: מתלבטת בין'No Distraction', שהבית שלו בלי מלים יכול לשמש כגרסת קריוקי ל-Locked Out Of Heaven של ברונו, לבין  Up All Night'', שהפזמון שלו בלי מלים יכול לשמש כגרסת קריוקי ל-Can't Stop The Feeling של טימברלייק (יש לציין שכשלעצמם שני השירים מוצלחים וכיפים ביותר).

# בונוס! שווה להאזין לאלבום כשמתארגנים ליציאה. האווירה מכניסה לעניינים, ואם צריך עוד דחיפה, אז שווה להציץ בקליפ החמוד חמוד של Up All Night! זה כבר אמור לסדר אתכם.

אפרת מירון

קרדיט תמונה – סהר כהן

 

idit_bruno_mars

חמישה דברים שאתם חייבים לדעת על התקליט של ברונו מארס, הזיקית של הגרוב - 4.6.18

2014 הייתה שנת המפנה בקריירה של מארס. אני מתכוונת לפגישה עם מארק רונסון שהובילה ל Uptown Funk. אלבומו השלישי “24K Magic” הוא המשך ישיר ומחקר מבריק לשורשי הfאנק. עם מרווין גיי וג'יימס בראון ברקע, רצועות 5 ו-6 בתקליט Versace On The Floor ו – Straight up & Down  נשמעות כאילו מייקל ג'קסון כתב לו את השיר ושר איתו בליווי סטיבי וונדר על הקלידים.

ברצועה השביעית והמצוינת Calling all my lovelies ברונו מגיע אלינו בתפקיד פרינס עם נגיעות אלקטרוניות, fאנק ורית'ם אנד בלוז.

אהבה/שנאה?:  משיחות עם אנשי מוזיקה (וגם מאזינים) ברונו מארס מעורר מחלוקות: אוהבים-שונאים-מעצבן-מגניב-אליל-מוכשר-חוצה גבולות או לא... גם אמנים בסדר גודל של קניה ווסט וטיילר דה קריאייטור הספיקו ללעוג לברונו אבל אפילו הם הודו שהבחור מוכשר, אז אם קניה ווסט אמר?? מי אני שאומר אחרת?

תפור לשמוע ב: צהריים, יום חופשי, בים.

חשבון פשוט:

שם במה קליט

+

אבא מוזיקאי ממוצא פורטו-ריקני וחצי יהודי

+

אמא רקדנית ממוצא פיליפיני, ספרדי

+

דוד חקיין של אלביס שהשפיע רבות על ברונו

=

מראה מנצח, מוזיקליות מטורפת וגרובבבבבבבב אינסופי.

אנקדוטה קטנה לסיום:

מארס נולד בהוואי בשם פיטר ג'יין הרננדז ,את הכינוי ברונו קיבל בגיל שנתיים מאביו משום שהזכיר לו את המתאבק ברונו סמרטינו, את שם המשפחה "מארס" רכש לעצמו משום שהרבה בנות אמרו שהוא לא מהעולם הזה אלא ממאדים...האומנם??

אידית אבשלומי

קרדיט תמונה – סהר כהן

 

cigarettes

   חמישה דברים שאתם חייבים לדעת על התקליט של סיגרטס אפטר סקס 29.5.18 -  

רגע אחרי ההופעה של הצמד בתל אביב, סמדר שפר חוזרת לתקליט וממליצה!

ידע כללי:  Cigarettes after Sex היא להקת דרים פופ אשר נוסדה ב 2008 בטקסס ארה"ב ומורכבת מ 4 חבר'ה. בראשה עומד הסולן , גרג גונזלס (!) שאין מה לעשות: לשמוע אותו ואז לראות אותו זו חוויה בפני עצמה.  גרג הקליט את הEP הראשון ("  (" I.בגרם מדרגות בין 4 קומות באוניברסיטה שלו וקרא לזה סוג של טעות , ניסוי. האלבום המלא והמדובר יצא רק ב 2017 .

את דרכם התחילו דרך YouTube . הם צברו מיליוני צפיות שהובילו להופעות ברחבי אירופה, ארה"ב ואסיה. השיר הפותח את ה EP Nothing's Gonna Hurt You Baby"" אולי יהיה לכם מוכר, הוא כיכב כחלק מהפסקול של כמה סדרות גדולות כמו "סיפורה של שפחה" ,"שיימלס " ו"החוטא".

מה קנה אותי?  האווירה שהם מצליחים לייצר בזכות מוזיקה לא מתאמצת, כלים המנגנים באיטיות ובנינוחות, רוגע, תפקידים פשוטים ורכים. המוזיקה מייצרת אווירה של חלום רך ונעים ולעיתים אפל מעט שנותן הרגשה של חלל אפוף עשן סמיך בצבעי שחור/ורוד. הסאונד המאוד מעניין שבו ממוקמים הכלים במרחב נותנים הרגשה מאוד מהורהרת , הגיטרה הרחוקה והמאוד ספציפית מלווה את כל השירים ונותנת חלק גדול מהטון יחד עם הקול המיוחד של גרג.

תפור לשמוע ב: מצב רוח מהורהר שאתם שוכבים במיטה על הגב עם העיניים בתקרה. באוזניות בדרך לעבודה בבוקר כשהרחובות עוד ריקים, במצב רוח זוגי רומנטי (איך לא) או שפשוט בא לכם פוך רך לנוח עליו אחרי יום ארוך. נחת מובטחת!

מילים מילים:  השירים מדברים איך לא - על אהבה/תשוקה צעירה ועניינים שבינו לבינה. אהבה רכה ותמימה שמזכירה אהבת נעורים ואת הפעם הראשונה שהתאהבתם. לי אישית זה נותן הרגשה של אהבה היפסטרית המאפשרת הצצה לאיך זה להיות טינאייג'ר כיום.

זהירות! מצב גדול שתתמכרו ותקשיבו כל היום לאלבום בלי לשים לב שהוא בלופ. אפשרות שנייה היא שאחרי 3 שירים תרגישו "שכבר שמעתם את השיר הזה" ותחתכו. מזכירה וממליצה כמובן גם על ה EP המצוין ".I" המונה 4 קטעים ובו נמצא גם Nothing's Gonna Hurt You Baby"" הנהדר. מאוד יכול להיות שזה יהיה המינון הנכון עבורכם.

סמדר שפר

קרדיט תמונה – סהר כהן

 

childish_gambino_gal_yacobzon

   חמישה דברים שאתם חייבים לדעת על האלבום האחרון של צ'ילדיש גמבינו 22.5.18 -  

#1 הסיפור: דונאלד גלובר עלה לכותרות בארה"ב בשבועות האחרונים עם שירו החדש והקליפ המלווה אותו (This is America) אך כבר בתחילת שנות ה-2000 כתב לסדרת הקאלט רוק 30, התפרסם בסדרה "Community", יוצר ומככב בסדרה עטורת השבחים "Atlanta", הוציא שלושה אלבומי אולפן ואפילו יופיע בסרט ה-Star Wars הבא. גלובר הוא החבילה השלמה של כישרון אומנותי בהיצע רחב ידיים.

#2 הלהיט: קשה להתעלם מ"Redbone", השיר שיצא כסינגל השני לאלבום מביא את הפאנק בן זמננו ומזכיר נשכחות מהסבנטיז. בלתי אפשרי להישאר אדישים אליו ולא להתחיל לזוז ברגע שהמלודיה מתחילה.

#3 תפס אותי: הסינגל הראשון, "Me And Your Mama", שפותח את האלבום, הוא מסע בן שש דקות לתוך שיר שרווי בתשוקה וכאב בשיר אהבה והרצון להיכנס לעומקה של מערכת היחסים.

#4 היהלום הנסתר: לפעמים קל לשכוח מהשירים הכי קצרים, אך השיר Riot, מצליח בשתי דקות להיות גם שיר מחאה עם ליריקה מעוררת מחשבה וגם לנגן לחובבי הFאנק על מיתרי הנוסטלגיה עם סימפול השיר "Good to Your Earhole" של Funkadelic משנת 1975.

#5 המבקרים: ביציאתו, קיבל האלבום המון ביקורות טובות אך מעל כולן עמדה אחת של ג'ורג' קלינטון, האבא של הFאנק ומי שהיה אחראי להרכבים "Parliament" ו-"Funkadelic", שפרגן לאלבום כשאמר שהמוזיקה מעולה ומזכירה לו שילוב בין ה"P-Funk" (הפאנק שלו) לPrince.

גל יעקובזון

קרדיט תמונה - סמדר שפר ורקפת עוזרי

 

boaz_cohen_arcticmonkeys

      14.5.18 - Tranquility Base Hotel & Casino – Arctick Monkeys

פגשתי את אלכס טרנר לריאיון קצר בקיץ 2006 על המדרגות של חדר האמנים בפסטיבל הרוק רוסקילדה, בדנמרק. הוא היה ידידותי והיפראקטיבי.
צעיר, רזה, מגולח למשעי שהבטיח לשנות את העולם. ההופעה של ארקטיק מאנקיז הייתה מצוינת. אנרגטית. טרנר קרא לקהל למרוד, לעשן, לעשות סקס ולקרוא ספרים. הוא היה רענן, מסעיר.

מאז חלפו 12 שנים. טרנר היגר לאמריקה ומתגורר בלוס אנג'לס עם חברתו הדוגמנית. הוא הקים עוד להקה במקביל לקופים (לאסט שאדו פפטס) וכתב פסקול לסרט והצטלם אינספור פעמים לעשרות מגזינים והפך לכוכב ענק ומצליח. חמישה אלבומים עם ארקטיק מאנקיז ב-7 שנים מיקמו אותו גבוה מעל כל המתחרות (פרנץ פרדיננד, קייזר צ'יפס, בלוק פארטי).

והנה מגיע האלבום החדש של ארקטיק מאנקיז  "Tranquility Base Hotel & Casino" -  שנקרא על שם אתר הנחיתה הראשון על הירח ב-1969 וזה האלבום השישי של הלהקה משפילד, אנגליה, שיוצא חמש שנים(!) אחרי קודמו המוצלח AM – שהרחיב מאוד את הקהל של הלהקה.

טרנר וחבריו החליטו לרדת מהכביש הראשי אל נתיבים צדדיים. טוק טוק עשו את זה באייטיז, רדיוהד עשו את זה בשנת 2000. להקות מצליחות מאוד עושות את זה, לפעמים, כדי להשתחרר קצת מציפיות הקהל ואולי כדי לעניין את עצמם קצת.

ככה ש"טראנקוויליטי בייס" הוא לא אלבום של להקה שרוצה לכתוב את המנוני הרוק הגדולים של העשור. הוא יותר שיטוט בין השפעות והשראה מסרטים צרפתיים ישנים, לאונרד כהן המאוחר, מיילס דייויס וטיים אימפלה.
אחרי חמש-שש האזנות אפשר להתיידד עם התקליט הזה. "Star Treatment" הוא שיר טוב. Four Out of Five הוא שיר טוב מאוד. וגם את

שיר הנושא  Tranquility Base Hotel אני מחבב וגם אשדר פה ושם.

ועדיין, AM הוא האלבום הטוב ביותר של ארקטיק מאנקיז ואלבום הסולו של אלכס טרנר "סאבמרין" (פסקול הסרט הוולשי "צוללת") יישארו נקודות ההתייחסות של כל מעריץ.

אין כאן המנוני-ענק של להקה שרוצה לנצח, אין דיסטורשן שמאיים להעיף את הרמקולים באוטו, אין אפילו שיר שאתה נכנס למיטה והוא נדבק לך לנשמה כמו מסטיק לנעל.

ב-2018 ארקטיק מאנקיז היא עדיין אחת הלהקות המעניינות בעולם ואלכס טרנר הוא בוודאי אחד היוצרים הגדולים של זמננו, האלבום החדש דורש מאיתנו לוותר. על הציפיות. על הדרישות המוקדמות. על הקבעונות. טרנר וחבריו בעצם אומרים לנו: ותרו על הכול, ואז (אולי) תזכו בכול. גישה בודהיסטית משהו, אבל ייתכן שזו הדרך הנכונה לגשת אל האלבום הזה. הזמן ימקם אותו במקומו הנכון בתוך ההסטוריה של המוזיקה המודרנית.

בועז כהן

קרדיט תמונה- סמדר שפר

 

naama _black partner

      7.5.18 - Various Artists // Black Panther The Album

לפני חודשיים טסתי לברלין במזג אויר קפוא שאין לתאר להופעה של קנדריק לאמר.
ההופעה הייתה כחלק מ״damn tour״ שמקדם את אלבומו ״damn״ שגרף כל כך הרבה פרסים והשאיר אבק לכל אלבום היפ הופ שצץ ב2017. ויצאו כל כך הרבה טובים אבל מי זוכר אותם.
הוא זכה בחמישה פרסי גראמי והשיא הגיע לפני חודש בו האלבום זכה גם בפרס פוליצר היוקרתי.

חוזרת להופעה. עומדת בגולדן רינג בציפיה, מסובבת את הראש ומבינה שאני רק אחת מ17,000 נלהבים. ברגע שהאיש הזה עולה לבמה היא רועדת. וכל הקהל יודע את כל המילים בעל פה. וכולם קופצים ועפים איתו עד השמיים. והוא על הבמה עושה הכל בסוג של פשטות שאני לא מצליחה להבין. זה קל לו, זה טבעי לו, זה המקום שלו וזה עובד מעולה.

בכל זאת יש לנו פה אמן שבעשר שנים האחרונות הוציא כבר חמישה אלבומים (לא כולל את כל שיתופי הפעולה בהם הוא מתארח ועושה פלאים) ודיי קבע מחדש את תרבות ההיפ הופ העכשווית. עד כדי כך.

 אנחנו נמצאים בתקופה כזו שהמוזיקה השחורה היא הזרם המרכזי. שולטת בכל המצעדים הגדולים בעולם. אמנים שלא מגיעים מהתרבות הזו יוצרים שיתופי פעולה עם אמני היפ הופ כדי להיות רלוונטים. הפופ מקבל תפנית חדה כי אמנים כמו דרייק, ג׳יי זי, קניה ווסט, פוסט מלון, ניקי מינאז׳ וכו׳ הם מובילי המשחק.

״הפנתר השחור״ הוא סרט שכל בעלי התפקידים הקריטים בו הם שחורים וסביב יציאתו הייתה התרגשות גדולה ואמירה שמתחזקת בהוליווד כי היא לא שייכת יותר רק לאדם הלבן ויש מספיק אנשים צבעוניים שייצרו פה משהו חדש ומעניין. הבמאי, ראיין קוגלר ידע מי הולך להפיק לו את הפסקול. הוא רצה את האיש שהערכים שלו תואמים לליבת הסרט. בן אדם שלוקח את הזהות השחורה ושם אותה בפרונט, עם חיבור רוחני חזק,  מדבר על דינמיקה של כח, על ספק עצמי ונטל מלכות. ומי שעוקב אחרי לאמר יודע שהוא מקדש את אלו בטקסטים שלו ובפעולות שלו.

לפני שקנדריק מתחיל להפיק את האלבום הוא צופה במספר קטעים מוכנים שיש בסרט ומשם מתחיל ללהק את האמנים לפסקול ומי לא ירצה להצטרף לעבוד עם האיש הכי חזק בסצנה? כל כוכבי ההיפ הופ/אר אנד בי הכי גדולים אחד אחרי השני - סזה, סקולבוי קיו, דה ויקנד, קאליד, פיוצ׳ר, ג׳יימס בלייק, אנדרסון פאק, טרוויס סקוט ועוד ועוד ועוד.

מתוך ארבעה עשר שירים קנדריק הוא בחמישה ואת השאר מפיק ומשבץ את האמנים על פי טיבם ויכולתם וגורם לפסקול הזה להיות רלוונטי כל כך הרבה אחרי שהסרט חלף מן מהתודעה.

עוד יכולת מרשימה היא ההבנה שלו, שזה לא אלבום ראפ טוטאלי. יש שאיפה להגיע לעוד קהלים. איך עושים את זה? הפקות פופ אר אנד בי שמשאירות להיטי רדיו על זמנים (אתם ודאי מכירים את All the stars עם SZA ואת Pray for me עם דה ויקנד)

חוזרת להופעה. אחרי כמעט שעתיים היא מסתיימת. שבוע לפני ההופעה בברלין פסקול הפנתר השחור משתחרר. כשהאורות נדלקים וברור שנגמר מתחיל ALL THE STARS וכל מי שסביבי מזמזם או שר בעל פה. עכשיו - ברור לי שבעידן הסטרימינג צריכת המוזיקה היא קלה ופשוטה, ואלבום שנמצא בחוץ כבר שבוע כבר יכול להיות בהאזנה בפעם המאה. אבל גם ברור לי שיש פה יוצר שמבין את הקהל שלו, שגורם לאמפתיה, בהגיון ובלי שגעון גדלות.

בריפיט - King’s Dead & Opps

חמישה כוכבים. לא פחות.

נעמה בן נפתלי

קרדיט תמונה- סמדר שפר

 

acollective

      1.5.18 - acollective - The Coming of Light

אלבום האולפן השלישי של אחת הלהקות המעניינות בנוף הישראלי הגיע אחרי מתיחת פנים שעברה הלהקה עם עזיבתם של שניים מחברי ההרכב, שינוי שהעלה הרבה שאלות בקרב מעריצי הלהקה וחבריה כאחד, ביחס לעתידה.

פרויקט הקולקטיב התחיל מספר שנים לפני יציאת האלבום המלא הראשון Onwards, כאשר שבעה חברי ילדות החלו לנגן יחד במספר פרויקטים שלבסוף התאגדו לקולקטיב והפיקו שניים מהאלבומים באנגלית הטובים ביותר שיצאו מאמנים ישראלים. הקולקטיב תמיד ידעו לשלב בין הסאונד הטרי של האינדי לסאונד פולק-רוק מהוקצע ומלא בעזרת הרכב מלא מוזיקאים מוכשרים.

מדלגים שבע שנים קדימה ולאחר ציפייה מרובה הוציאו הקולקטיב את The Coming of Light ומאוד כיף לשמוע את תהליך ההתבגרות שעבר ההרכב משני אלבומיו הקודמים לסאונד יותר סגור על עצמו שיוצר אלבום אווירה מעולה ופחות מפוזר. כגחמה אישית, חסרה לי קצת האנרגיה של שירים ישנים כמו Breakapart ו-FiNe אבל האנרגיות היותר רגועות שהקולקטיב מביאים באלבום הזה מפצות ובגדול.

בצלילה לתוך האלבום קשה לסמן את השירים הספציפיים שתפסו אותי, במיוחד בגלל שההאזנה לאלבום במלואו מתחילתו ועד סופו היא חוויה כל כך שלמה שקצת כואב להפריד את השירים ולסמנם. אבל חוץ משני הסינגלים המעולים שיצאו מהאלבום, אני מאוד אוהב את Sam ואת Heart of Wool.

הקולקטיב, שתמיד אוהבים לספק חוויה שלמה יותר של השירים החל מקליפים מתוחכמים ועד האנרגיות הייחודיות כל כך בהופעות (מי שלא היה עדיין פספס את אחת מלהקות ההופעות הטובות בארץ), הוציאו את התקליט לאלבומם האחרון בכחול בהיר שמצליח להוסיף עוד טיפת ייחוד קטנה שביחד עם כל שאר הטיפות יוצרות להקה ישראלית שפשוט כיף לשמוע חומרים חדשים שלה.

גל יעקובזון

קרדיט תמונה- סמדר שפר

 

franz

      24.4.18 - Always ascending – franz Ferdinand

לפני כשנתיים ניק מקארתי, הגיטריסט המוביל של פרנץ פרדיננד, עזב את הלהקה. האלבום החדש (והחמישי) של הסקוטים הוא חדש באמת, כי הוא חוצה את הקוים – לא עוד רוק בריטי, פאנק-רוק צעיר ועצבני, אלא גישה אחרת לחיים. עם גיטריסט מחליף (דינו ברדוט) ועם קלידן מצוין שהצטרף (ג'וליאן קורי) פרנץ פרדיננד נוטשים (סופית?) את הרחובות הזועמים של הרוקנרול לטובת רחבות הריקודים המוארות במועדונים.

 אלכס קופרנוס, מוביל את החברים שלו למסע בזמן לאייטיז והמפיק הצרפתי של האלבום פיליפ זדאר שולף את הנעליים האדומות והז'אקט עם הכותפות ומביא את הסקוטים שלו למחוזות הפופ המתוק, התזמורתי והכייפי. Always Ascending   הוא סוג של הפתעה למי שחושב על פרנץ פרדיננד עדיין במושגים של רוק בריטי, אבל תוך כדי הויתור על אמירות גדולות, על משמעויות וטקסטים טעונים, פרנץ פרדיננד מבקשים (ומצליחים) להיות מסע המילוט הטהור שלכם מכל הבלאגן העולמי הזה. פעם הם רצו שתשקעו, עכשיו הם רוצים שתרקדו.

בועז כהן

קרדיט תמונה- אורטל ניצחון

 

idit_dudutasa

      16.4.18 - הגולה – דודו טסה

דודו טסה החל את דרכו המוזיקלית עוד בילדות, בגיל 15 הוציא את אלבומו הראשון "אוהב את השירים". בשנת 2003  זכה לחשיפה גדולה מאוד עם גרסת הכיסוי ל"היה לי חבר היה לי אח" והסינגלים המצויינים "באת עם השקט" ו"אני רץ", מאז עברו כבר 15 שנה ודודו טסה הפך לאזרח קבוע, יציב והכרחי בנוף המוזיקה הישראלית.

רבות כבר דובר על דודו טסה ו"הגולה", אחד מהאלבומים הטובים ביותר שיצאו בעשור האחרון ולדעתי האישית אחד האלבומים הישראליים הטובים ביותר!

האלבום ״הגולה״ של דודו טסה, יצא בשנת 2016, התקליט נפתח בשיר "הבדידות הארוכה" שכתב המשורר אלי אליהו המוכשר, השילוב בין אליהו לטסה מהווה פתיחה מושלמת לאלבום ומלווה אותנו לשירים טובים לא פחות כמו "צל נעורים" , "זנב זאב" , "נסענו רחוק כדי לאהוב".

הסאונד המאוד ייחודי של טסה וניר מימון שביחד נוגעים כמעט בכל ז'אנר קיים ומצליחים לתת לנו אלבום רגיש, מעניין וחד פעמי.

בנוסף, דודו טסה משתף באלבום פעולה עם גלעד כהנא, האיש, המילים והאגדה!

70 שנות מוזיקה ישראלית ודודו טסה רקח לנו "סלט ישראלי" משובח ביותר.

הקול של דודו טסה מלא בכל כך הרבה כאב, קינה, אהבה, קסם, תקווה ובעיקר הרבה אמת ותעוזה.

מילות השירים באלבום מדויקות וחודרות למעמקי הלב והנשמה, שירים שהפכו כבר להמנון כמו "הגולה", "לאן תקחי אותי היום" בביצוע משותף ומושלם עם ברי סחרוף, הם שירים שאתה רק רוצה לטבוע בתוכם ולשוט עם המוזיקה.

הלחנים והעיבודים מלאים בהשפעות מהמזרח ומהמערב, דודו טסה הוא אחד מהבודדים בארץ שמצליח לקחת את כל החבילה הישראלית, עירק, תימן, אשכנז ועוד וליצור תערובות מופלאה של מוזיקה ישראלית אמיצה ומרעננת.

בעיני, אין ספק שדודו טסה הוא אחד מהמוזיקאים הכי מוכשרים, אמיצים, מרתקים, מפתיעים, פורים ורלוונטיים בישראל של שנת 2018.

אלבום מושלם!למוזיקאי מושלם!

להאזנה לערוץ פסקול 70 :

eco99fm.maariv.co.il/music_channels/channel.aspx?SCid=49

אידית אבשלומי

קרדיט תמונה- אורטל ניצחון

 

raichel_smadar

      10.4.18 - הפרויקט של עידן רייכל

אלבום הבכורה של הפרויקט של עידן רייכל אשר יצא בשנת 2002 הציג בפנינו את אחד היוצרים המוכשרים והמעניינים ביותר שצמחו פה. האלבום הפך מיד לקלאסיקה על-זמנית והפך את רייכל מנגן ליווי לאחד המפיקים והיוצרים הכי מוערכים בארץ.

אין כמעט אדם בישראל שאינו מכיר לפחות שיר אחד מהאלבום ולכן ההמלצה שלי היא להקשיב לאלבום המלא ולהיווכח או להיזכר עד כמה הוא מרגש ומיוחד.

האלבום עצמו בכלל לא היה מיועד לצאת כאלבום. במהלך שנותיו הראשונות היה רייכל נגן מלווה בהרכבים של אמנים שונים. ב2002 הקליט רייכל כ30 נגנים וזמרים באולפן הביתי שלו, רובם בני העדה האתיופית, בשאיפה להציג את יכולות ההפקה שלו. הוא הציג את השירים לנציגי חברת הליקון ואלו החליטו להוציא אלבום שלם מהשירים.

בעת יציאת האלבום, בשמיעה ראשונה אנשים כמעט שלא האמינו למה שהם שמעו. המוזיקה הנעימה, האתנית והפשוטה, ההפקה המינימליסטית, ההגשה, המילים – כל אלו לא התכתבו עם שום דבר שנמצא במיינסטרים המוזיקלי בארץ באותו הזמן, אך השירים, על אף העומק שבהם, היו פשוטים, קליטים ורלוונטיים כך שכמעט אף אחד לא היה יכול להתכחש אליהם.

רייכל מדבר בעיקר על אהבה ושברון לב בעזרת סיפורים קטנים, פשוטים, כנים, ומרגשים עד דמעות. המילים נכתבות בשפה עם זיקה קלה לשפת התנ"ך, ול"עברית היפה". שפה זו, בליווי העיבודים האתניים שבאלבום נותנים הרגשה שהתמונה שרייכל מנסה לצייר לנו בשיריו היא של עולם ישן ועתיק יותר. נראה כי הדמויות בשיריו פטורות מכל הסחות הדעת והחרדות המודרניות בדמות טלפונים ואינטרנט, או הצורך לצבור כסף ורכוש. כתוצאה מכך הדמויות בשיריו אינן מהססות להסוות את הפגיעות שלהם. להיפך, הן פורסות את הרגשות שלהן כפי שהן, בתמימות ילדותית כמעט, ובצורה הכי ראשונית שלהן.

מעניין לדעת שמכיוון שראה בשירים פלטפורמה להצגת יכולותיו בלבד, לא טרח רייכל לכתוב יותר מבית אחד לחלק מהשירים. אך דווקא בחירה זו מהווה עוד תבלין שמוסיף לייחודיות וליופי של האלבום. היא מתכתבת עם התשוקה העזה של הדמויות בשירים. אותן הדמויות אינן זקוקות ליותר מדי מילים כדי להביע את הרגש העז שבתוכן. ורייכל מקפיד, (אם בכוונה, או שלא) לבחור בדיוק את המילים המושלמות לשם כך.

ב"בואי", הדמויות חוזרות על אותן השורות כמה פעמים לאורך השיר שמורכב בסה"כ מ8 שורות. השיר מרטיט את הלב ביופיו ופשטותו הטרגית – בעוד אהובתו של הדובר בשיר דואגת וחרדה לבית, לאושרם ולדברים שהזמן יביא איתו, כל מה שהדובר יכול להציע לאהובתו זה את עצמו ואת הבטחתו שיהיה שם לצידה. ב8 שורות בלבד מציע לנו רייכל הצצה אל עולמנו המודרני, חסר הרחמים וחסר הפשרות.

בשושנים עצובות יש שני בתים קצרים ופזמון אחד בלבד שגם חוזר רק פעם אחת. אך רייכל מפליא לעשות את אחד הדברים הנפלאים ביותר שניתן לעשות בכתיבת מילים לשיר מודרני – הוא נע מהתפייטות מעודנת תוך כדי שימוש באותה השפה העתיקה והיפה "הו, אלוהים תעשה שיבוא מחכה ביום ובלילה", לשפת היום יום של חיינו כיום "לא, אין לי כח שעוד יום יבוא". "אין לי כוח". כמה מוכר ויומיומי, אך עם זאת עוצמתי לאין שיעור בתוך קונטקסט שכזה.

אך הבחירה אולי הכי מיוחדת של רייכל באלבום היא ההחלטה לכתוב שירים מנקודת מבטה של אישה, דבר שלא היה מאוד נפוץ באותו הזמן. אין ספק שרייכל הוא רומנטיקן ומייחל לאהבה מהאגדות. אני יכולה רק לדמיין שהבחירה לכתוב מנקודת מבט נשית מבטאת למעשה את איך שרייכל עצמו היה רוצה שהאהובות שלו ירגישו כלפיו: "אם תלך מי יחבק אותי ככה?, מי ישמע אותי בסוף היום?, מי יחבק וירגיע? רק אתה יודע". רייכל רואה את עצמו בעיני רוחו כזה שיחבק וירגיע, זה שזקוקים לו. זה שאם יילך, אהובתו תתקשה להתמודד עם החלל שהוא יותיר בה.  אם נחזור ל"שושנים עצובות", לא רק שהשיר נכתב מזווית מבטה של אישה, את השיר שר רייכל עצמו!

לסיכום, זהו אלבום מיוחד במינו. אני בטוחה שאיני היחידה שמוצאת את עצמה נתקלת בשיר מאלבום מסוים, ופתאום נזרקת אחורה לתקופה שבה אותו האלבום היווה חלק מהפסקול של החיים שלו. בשבילי "הפרויקט של עידן רייכל" הוא אלבום כזה. כל אחד יכול למצוא לעצמו כמה רגעים באלבום שבהם אקורד אחד, בליוויי מילה אחת, פשוט אוחזת בלבו, ומרסקת אותו לרסיסים. לא פעם דמעתי תוך כדי הקשבה לאלבום, אך גם חייכתי לעצמי ושמחתי שמוזיקה יכולה לרגש כל כך.

להאזנה לערוץ פסקול 70 :

eco99fm.maariv.co.il/music_channels/channel.aspx?SCid=49

סמדר שפר

קרדיט תמונה- אורטל ניצחון

 

amir_etnix

      2.4.18 - אתניקס –מסאלה

מהשנייה הראשונה להאזנת התקליט, אפשר להבין שמדובר במשהו פורץ דרך שלא נשמע עד כה. האינטרו החללי המתגבר של קטורנה מסאלה, הסינתיסייזר המתעצם, שכבות על גבי שכבות, כניסת מכונת התופים, שאגות המיומנה שהקדימו את זמנן, הסאונד האתני שפוגש את המערב, ולקינוח - הקול החודר של זהבה בן וזעקות הכאב הצרודות של נחמה. כמעט 30 שנה אחרי היצירה הזאת, והצמרמורות אותן צמרמורות. ציון 10 בכל פרמטר.

אחרי שנרגענו מהפתיחה הסוערת, פוגשות אותנו עוד שתי רצועות שהיו לשתיים מלהיטי התקליט - אמונה, ולאחריו כתם הפרי, שאת ליין הפתיחה של השיר הקליט זאב נחמה בשריקות אל המזכירה האלקטרונית שלו, בעודו יושב במרפסת ביתו. השיר הגיע אל המקום השני במצעד השנתי באותה שנה ואתניקס נבחרה לראשונה להיות "להקת השנה", תואר בו זכתה ברצף 4 שנים רצוף.

בהמשך התקליט, מגיע אחד משירי האהבה היפים והגדולים בכל הזמנים - שיר ישן, שלימים בוצע גם בגרסה בלדית שופעת כינורות וריגושים.

ברצועה האחרונה של התקליט, נפגוש את אומץ לבו של נחמה מקרוב כשיחתום אותו ביצועו לקלאסיקה העל זמנית "הפרח בגני". הצהרת הכוונות הפרטית של קליסקי ונחמה, לנון ומקרטני הישראלים אם תרצו, שתוכיח את עצמה כמה שנים קדימה כשייצרו מפלצת שתטרוף את שוק המוזיקה הישראלית ויחד עם אייל גולן יהפכו את הפופ הים תיכוני לקונצנזוס באופן רשמי.

מסאלה הוא התקליט הנמכר ביותר של אתניקס מבין שלל תקליטיהם, והוא ממתק שכדאי שיהיה בכל בית.

להאזנה לערוץ פסקול 70 :

eco99fm.maariv.co.il/music_channels/channel.aspx?SCid=49

אמיר צוויבן

קרדיט תמונה- אורטל ניצחון

 

boaz_cohan

      27.3.18 - אהוד בנאי והפליטים 

סוף האייטיז-תחילת הניינטיז.

אהוד בנאי מוציא שלושה אלבומים בחמש שנים וממקם את עצמו בשורה הראשונה של התרבות העברית. הראשון שבהם, "אהוד בנאי והפליטים", יצא ב-1987 הנשים את המוזיקה הישראלית, ביצע בה החייאה, נתן לה חמצן וכוח להמשיך. בנאי, עם "הפליטים" בראשותו של יוסי אלפנט, גיטריסט מחונן ומוזיקאי גאון, יצק מחדש משמעות למושג "רוק עברי" – כשהוא מותח קו בין מרכיבי ההוויה הישראלית: נח"לאים, חובשי כיפות סרוגות, חיילים משוחררים המטיילים בהודו, מעשנים ונזרקים, עובדי במה ופועלים ערבים, אחים כהי-עור, שחורים במרכז קליטה, ועוד. כמה מהשירים העבריים הטובים ביותר נמצאים כאן.

"עיר מקלט", "זמנך עבר", "עבודה שחורה", "מלנכולי". אסופה מנצחת ומוחצת של טקסטים-לחנים-ביצוע. לא מוגזם לומר שאלמלא "אהוד בנאי והפליטים" (ו"סיפורים מהקופסא" של פורטיס שיצא שנה מאוחר יותר) לא היינו חווים את הרנסנס העצום של הרוק הישראלי של תחילת-אמצע שנות ה-90.

להאזנה לערוץ פסקול 70 :

eco99fm.maariv.co.il/music_channels/channel.aspx?SCid=49

בועז כהן

קרדיט תמונה- אורטל ניצחון

 

amir_zohar

      19.3.18 - אלינור – זוהר ארגוב

התקליט ״אלינור״ שהוקלט ב1979 ויצא ב1980 היווה את הפריצה הגדולה של זוהר ארגוב אל התודעה הציבורית. זהו למעשה אלבום קאברים שזכה להצלחה פנומנלית ומחק את המבצעים המקוריים כלא היו. עד היום רבים משוכנעים שארגוב הוא המבצע המקורי של השירים. כנראה, רבות בזכות קולו החם וההגשה הייחודית שלו.

האלבום נפתח עם שיר הנושא "אלינור" - שיר יווני ("איפרחו", להיטו של סטליוס קזנג'ידיס) שג'קי מקייטן חיבר לו מילים בעברית. מקייטן הוציא את השיר בקלטת, אך עוד לפני שהושמע ברדיו, התעקש ארגוב להקליט את גרסתו, וכל השאר היסטוריה. השיר הפך מזוהה עם ארגוב ולא עם מחברו ומבצעו המקורי.

אחרי "אלינור" הגיע "סוד המזלות" אותו כתב והלחין אביהו מדינה, וביצע במקור הזמר ראובן ארז בפסטיבל הזמר המזרחי בשנת 1978. 

השיר השלישי באלבום הוא אחד מלהיטי האצטדיונים הגדולים בישראל ״מה לך ילדה״ אותו הקליט לראשונה הזמר בשנת 1979.

את צד א׳ סוגרת אחת ההפתעות בתקליט - ביצועו של ארגוב ל"שיר הפרטיזן / שם הרחק ביער", שיר עממי רוסי מתקופת מלחמת העולם השנייה. 

את צד ב' של התקליט פותח ארגוב עם גרסתו לשיר ״זמר בודד הוא הלב״ של לילית נגר, שזכה במקום הראשון בפסטיבל הזמר והפזמון המזרחי לשנת 1975. בגרסתו נקרא השיר ״עוד יום יבוא״ והוא אחד הספתחים לשירת המוואלים הכה אופיינית לו, ממנה נשמע עוד הרבה בהמשך הקריירה שלו. 

ממשיך את התקליט הרצועה ״נזכר אני במבטך״ ולאחריו ״עת דודים כלה״ שאותו ביצע לראשונה בהופעת הפתעה של יהודה קיסר, בימים בהם שימש כנהג הלהקה של צלילי העוד. ביצוע שבזכותו לקח קיסר את ארגוב תחת חסותו והפיק לו את אלבומו הראשון.

את התקליט חותם השיר "פתאום מצאתי בך" שהוא קאבר של ארגוב לשיר של בועז שרעבי מתוך אלבום הבכורה שלו. ארגוב מאזכר בגרסתו את געגועיו לבנו גילי, מה שמוסיף את הפן האישי והמרגש לשיר. 

ההקלטות היו באיכות מאוד ירודה, אך עובדה זו לא מנעה מכירות של למעלה מ2 מיליון עותקים שהביאו את האלבום להיות הדבר החם ביותר בתחנה המרכזית הישנה - אימפרית המוזיקה המזרחית של אותה תקופה. הייתה זו בשורה של עידן חדש בזמר המזרחי, שארגוב היה מנביאיה. 

ארגוב ישלים את המהפך שנתיים אחרי התקליט ״אלינור״ ,כשיקטוף את המקום הראשון מעל בימת פסטיבל הזמר המזרחי, שם יבצע את ״הפרח בגני״ ויזכה לכינוי ״המלך״ עוד בחייו.

אין ספק שזוהר ארגוב הוא אחד הקולות הגדולים בארצינו, ותרם רבות למוזיקה הישראלית. בשלב מסוים מצבו הידרדר משמעותית ושיאו התרחק ממנו בלשון המעטה, אולם המיתוס שנוצר סביבו היה חזק יותר מחולשותיו האנושיות.

לכן אנו מעדיפים לזכור לו חסד נעורים ואת הזוהר.

להאזנה לערוץ פסקול 70 :

eco99fm.maariv.co.il/music_channels/channel.aspx?SCid=49

אמיר צוויבן

קרדיט תמונה- סמדר שפר

 

boaz_cohen_hahalonot_hagvohim

      12.3.18 -  החלונות הגבוהים

בישראל שלטו הלהקות הצבאיות. הרוקנרול לא עשה עליה. מצד אחד, מוזיקה צרפתית והשפעה של הקומפניון דה לה שאנסון, מצד שני השראה מצד המוסיקה המזרח אירופית. בין הדודאים, התרנגולים ולהקת הנח"ל פרח זמר עברי שלא היה דבר בינו לבין העולם הרועש ורוגש שמעבר לים. אפילו טלוויזיה עדיין לא הייתה בישראל.

ואז הגיע שמוליק קראוס.

קראוס, עם זוגתו ג'וזי כץ ועם אריק איינשטיין (שהגיע משלישייה אחרת, "גשר הירקון") הצליחו ליצור את הגשר הנדרש אל הביטלס ואל דילן שהובילו מהפכות ענק בבריטניה ובאמריקה. האלבום הראשון והאחרון של "החלונות הגבוהים" הביא את קולה הרענן של ישראל הצעירה, החדשה, החילונית, התל אביבית. שירי חיזור, גבר פוגש בחורה, פופ-רוק, גיטרה אקוסטית ובאס תופים ופסנתר – כבר לא אקורדיאון, או אורגן – וטקסטים של חיים חפר, והמופע הראשון של חנוך לוין על בימת התרבות העברית ("חייל של שוקולד") ושיר ילדים שהפך לפסיכדליה מתוקה ("בובה זהבה") ושיר שיצר מהומה ונתפס כפרובוקטיבי ("הנביא יחזקאל הוא בומבה של נביא") בעיני הדתיים, וזמרת נהדרת עם מבטא אמריקאי, הכל עבד בחלונות הגבוהים, פופ-פולק חמוץ מתוק, עם הרמוניות קוליות מופלאות שנשענו על יכולת ההלחנה הפנומנלית של קראוס, מגאוני המלחינים של ישראל בכל הזמנים, שרק מחלתו מנעה ממנו לעשות יותר למען התרבות העברית.

למעלה מ-50 שנה חלפו מאז יצא לאור, ועדיין "החלונות הגבוהים" נשמע רענן וטרי. במקביל ליציאתו והתקבלותו בציבור פרצה מלחמת ששת הימים, שהניבה שפע של שירי צבא, שירי זִכָּרון, שירי מולדת ושירי ירושלים. ועדיין שירי "החלונות הגבוהים" נתפסים כחסרי גיל, לא קשורים לאופנה כזו או אחרת או לזמן שבתוכו נוצרו. כמו כל יצירת מופת.

להאזנה לערוץ פסקול 70 :

eco99fm.maariv.co.il/music_channels/channel.aspx?SCid=49

בועז כהן

קרדיט תמונה- אורטל ניצחון

 

gal_kendrick

      5.3.18 - Kendrick Lamar - Damn

כמות הציפייה שנבנתה אצלי לקראת היציאה של האלבום הזה היא אינסופית. הזמנתי את התקליט עם חולצה בהזמנה מוקדמת וספרתי את הימים עד שיצא האלבום שהוא בעצם הראשון של קנדריק בתור הפרצוף החדש של ההיפ הופ והדמות הכי בולטת בסצנה. אבל רגע לפני שנדבר על Damn נשים את הדברים בהקשר ונדבר על הדברים שקדמו לו. אחרי שהוציא את Section 80 כראפר אלמוני, הגיע אלבום היפ הופ משובח בדמות Good Kid M.A.A.D City ואחריו האלבום שקנה את ליבי - To Pimp A Butterfly. קשה לתאר את הטירוף שאחז בי כששמעתי לראשונה את פימפ איי באטרפליי, ידעתי שמשהו שם שונה מכל דבר שאי פעם שמעתי מראפר - הכל גרנדיוזי, מופק בחוכמה ועם המון המון פאנק שלא הבנתי מאיפה הגיע עד שגיליתי את מעורבותו של ג׳ורג׳ קלינטון, מלך הפאנק הבלתי-מעורער בארה״ב שהוביל את פאנקדליק ופארליימנט, שמצליח ביחד עם דר. דרה לשלב באיכות מופתית בין ביטים מתוחכמים ושירי היפ הופ שבנויים בצורה לא קונבנציונאלית ביחד עם הראפ הפוליטי והחברתי של קנדריק שיושב בצורה מושלמת על כל ביט ומדברים על הבעיות שקורעות את החברה האמריקאית.
אחרי חודשים ארוכים של חרישה בלתי נגמרת על האלבום הזה ועל השניים שקדמו לו, הגיעו הופעות (ואחר כך האלבום) חסר השם ״ Untitled" בו קנדריק החליט למתוח את גבולות הנורמה עם שירים פורצי דרך שלוקחים את קנדריק והיכולות הווקליות המיוחדות שלו ושמות אותו במרכז הבמה, שוב בהפקה מתוחכמת ובעיקר בולטת כשונה בסצנה שלעיתים כה תכופות אנו רואים את אמניה בוחרים לחזור על הנוסחה הקלה ליצירת להיט.

בשלושה עשר החודשים שעברו בין יציאת Untitled הגאוני לDamn  הפך קנדריק לאחד השמות הכי גדולים בארה״ב, וכחלק מזה התארח בערך בכל אלבום חדש שיצא - למרות כמה שירים מעולים שיצאו משיתופי הפעולה האלו, בחלק מהמקרים ראינו איך המוזיקאי המוכשר הזה יכול למנף שירים בינוניים ובחלק מהמקרים ראינו איך אפילו קנדריק מתדרדר לבינוניות המשעממת. 
אי שם בתחילת 2017 התחילו לצאת סינגלים, הסינגל הראשון Humble הגיע עם כל כך הרבה כוח ושכבות שמתגלות בשמיעות חוזרות ומיד כבש את העולם, אחריו יצאו DNA ו-Love המעולים, הראשון גם הוא השיר הראשון באלבום אחרי ה-intro בפתיח והוא מציב רף גבוה מאוד לשאר האלבום שעומד ברף הזה, והשני שיר עם גרוב ועדינות שלא קל לייצר בשירי היפ הופ בלי לגרום להם להשמע סליזים. 

בסך הכל הייתי מבסוט מהסינגלים אבל לא הייתה ההתלהבות האופיינית לאלבום חדש של אמן אהוב. כשיצא האלבום מיד ניגשתי לשמוע אותו פעם ופעמיים ושלוש ואני חייב להודות שהתאכזבתי, לא בגלל שהאלבום לא מעולה - אין ספק שהוא אלבום מעולה מלא בהיפ-הופ אדיר שמופק בחוכמה, אבל אין פה את המימד הנוסף שקנדריק הביא איתו לשני האלבומים שקדמו לו, פימפ איי באטרפלי ו-אנטייטלד. למרות המילים על השסעים בחברה האמריקאית, והראפ המשובח של קנדריק על ביט מגניב, זה נשמע לי כמו אלבום היפ הופ ענק של ראפר שהוא לא קנדריק, ממנו אני כבר הגעתי למצב שאני מצפה ליותר. אם הייתי שומע את האלבום הזה בלי לדעת של מי הוא הייתי אומר שהבחור הזה יודע לעשות היפ הופ מצוין, אבל כשזה מגיע מקנדריק הציפייה שלי היא להיות מופתע, לתפוס את הראש ולשאול את עצמי ״וואו איך הוא עשה את זה?״ ובאלבום הזה לא קיבלתי את זה.

אחרי מספר שמיעות נוספות כולל שמיעה של האלבום בסדר הפוך כמו שקנדריק המליץ, גיליתי שאני אוהב הרבה יותר שירים באלבום ממה שזכרתי מהשמיעות הראשונות, אבל כנראה שלנצח אזכור את האלבום הזה כדומה פחות לשני האלבומים שקדמו לו ודומה יותר לשני אלבומיו הראשונים– אלבומי היפ הופ מעולים אבל לא פורצי דרך שיזכרו כאבני פינה בז'אנר, במקרה של אמן ברמתו של קנדריק לי אישית זה מרגיש חבל.

גל יעקבזון

את האלבום ניתן להשיג בחנויות האוזן השלישית

קרדיט תמונה- סמדר שפר

 

idit_sia

      26.2.18 - Sia – Some People Have Real Problems

שנים לפני שפרצה סיה למיינסטרים עם הלהיט chandelier, השיער הלבן-שחור והפנים המוסתרות, היו לה חיים אחרים, עם 5 אלבומים, פנים וסאונד קצת שונה.

בתקליט Some People Have Real Problems, נתקלתי במכוון לפני עשור לאחר שהתמכרתי להרכב הבריטי Zero 7 ולאלבום הבכורה המצויין שלהם Simple Things. את סיה הזמרת האוסטרלית למדתי להכיר משום ששיתפה איתם פעולה במספר שירים וכרבים אחרים, גם אני התאהבתי בקולה המיוחד שחודר ללב ולנפש. באובססיה קשה התחלתי לחקור ולעקוב אחר הזמרת האלמונית.

הסאונד העיקרי בתקליט הוא הקול של סיה, נעים, רך, עוצמתי, פתלתל ומיוחד במינו, סיה מושכת את האוזן של המאזין בקולה כמו שרק סיה יכולה לעשות. לקראת ההמלצה, חזרתי והאזנתי לתקליט אחרי הרבה מאוד זמן, שקעתי במלודיות הנעימות של הסינגלים, Day To Come  ,You Have Been Loved, זזתי בשמחה בשיר המעולה The Girl You Lost To Cocaine, התלהבתי מהקאוור ל I Go To Sleep של להקת הפריטנדרס והבנתי למה אני אוהבת כל-כך את Soon We’ll Be Found.

אם לא הבנתם עד עכשיו, אני ממליצה בחום על התקליט Some People Have Real Problems, הקול של סיה שונה, הסאונד נקי ופתוח יותר מסיה שהתחלנו להכיר בשנת 2014.
האלבום הוא חוויה מצויינת, לכל אוהבי סיה לדורותיהם!

מספר המלצות להאזנה לתקליט:

1. שימו את התקליט בפטיפון.

2. עדיפות בבית.

3. כוס יין לבן.

4. אפשר לבשל תוך כדי...יצא אוכל טעים, אני מבטיחה!

להאזנה לסט של סיה:

eco99fm.maariv.co.il/music_channel/4290.aspx

אידית אבשלומי

את האלבום ניתן להשיג בחנויות האוזן השלישית

קרדיט תמונה- סמדר שפר

 

gal_django_a

          ג'נגו - בתוך רגע - 19.2.18

כבר על התו הראשון באלבומו החדש של ג'נגו "בתוך רגע" מרגישים שזה הולך להיות אלבום יוצא דופן בסצנה הישראלית, וככל שמתקדמים באלבום הקצר הזה שבקושי עובר את סף חצי השעה, מגלים עומקים והשפעות שונות.

חלקו הראשון של התקליט קצבי, נותן בראש ומרגיש שמושפע מלהקות גראנג' כמו קווינס אוף דה סטון אייג'.

כאמור, ככל שהאלבום מתקדם מתקבלת תחושה ששומרים לך את הטוב ביותר לסוף, הקצב לאט לאט יורד ומגיעים בסוף ל"שירי אהבה" באירוחו של גבע אלון על הגיטרה וטל פוגל כקול שני, שיר שקורץ לרוק המלנכולי והנעים של רדיוהד ומשאיר אותך בסוף האלבום צמא לעוד באלבום משובח שמייצר סטנדרט גבוה לרוקרים ישראלים.

לכל חובבי הרוק הישראלים, אני ממליץ לכם בחום רב למצוא חצי שעה באמצע שבוע ועוד חצי שעה בסוף שבוע בכדי להאזין לפחות פעמיים לתקליט של ג'נגו, שמספק לנו רוק איכותי בשנים כל כך רחוקות מהשיר של הז'אנר הנהדר הזה.

גל יעקבזון

את האלבום ניתן להשיג בחנויות האוזן השלישית 

קרדיט תמונה- סמדר שפר

 

boaz cohen_beatels and doors

 12.2.18 - The Beatles - Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band 1967

ההורים שלי נהגו לומר שנוצרתי עם הביטלס. תקליט הבכורה של ארבעת המופלאים יצא בפברואר 1963. אולי באמת נוצרתי לצליליו, כי נולדתי תשעה חודשים אחר-כך. "פליז פליז מי" ואני נולדנו באותה שנה. כשהגעתי הביתה לראשונה, בחולון, עטוף בזרועות אמי, הניחו אותי בעריסת הקש ואת מחט הפטפון הניחו על התקליט ההוא, הראשון של הביטלס ואני הייתי הילד הראשון להורי ונכד ראשון לסבא אשר וסבתא מרגלית. על הפטפון האנגלי עם המחט האדומה הסתובב תקליט שחור והתנגן קולו של ג'ון: "בואי, בואי, בואי, בואי, אנא הנעימי לי, או יה, כמו שאני מנעים לך".

ואז קצת גדלתי ובעולם היה זה הקיץ של האהבה ובישראל היה זה קיץ 1967, קיץ של מלחמה. התקליט הראשון של פינק פלויד הופיע, התקליט הראשון של הנדריקס, התקליט הראשון של "הדלתות", התקליט הראשון של "מחתרת הקטיפה".

וגם סרג'נט פפר, מהתקליטים החשובים בהיסטוריה, שראה אור ב-1 ביוני באותה שנה. אצל הדוד שלי, דני כהן, אחיו הצעיר של אבא שלי, מצאתי עטיפה צבעונית שמשכה את לבי. הצלילים נשמעו לי מוזרים, אך גם יפים. מועדון הלבבות הבודדים של הסמל פפר.

מעניין אותי מדוע סרטים מאותה תקופה לעיתים נראים לי משמימים וספרים מאותו זמן טרחניים. אבל מוזיקה מאותה שנה לא איבדה את טעמה. אולי זה השילוב של הכול מכול (מדובר באחד האלבומים המגוונים ביותר בהסטוריה של המוזיקה הפופולרית): קהל מריע ורוק סוחף בשיר הפתיחה, הקסם של רינגו סטאר שמבקש "קצת עזרה מידידיי", אורגן ההמונד של "לוסי ברקיע היהלומים", הדיקסילנד של "כשנהיה בני 64" המוזיקה בהודית ב-within you without you הקרוסלה המסתחררת של צלילי ההרמוניום והפעמונים בשיר Being for the Benefit of Mr. Kite, רביעיית המיתרים הקלאסית ב"היא עוזבת את הבית", הרגטיים של Lovely Rita והסיום המפואר בכל הזמנים, "יום בחיים" – כולם היו בעבורי חלק מאותה חוויה-הוויה בריטית כוללת שתפסה מקום בחיי.

כמו באך, ואן גוך וקפקא, גם לסמל פפר ומועדון הלבבות הבודדים שלו יש אחיזה חזקה גם עמוק אל תוך המאה ה-21. "קשה להסביר את הגאונות", כתב פעם חוקר האמנות גומבריך, "צריך פשוט ליהנות ממנה".

בועז כהן

את האלבום ניתן להשיג בחנויות האוזן השלישית

קרדיט תמונה – סמדר שפר

 

idit_taylorswift

 5.2.18 - Taylor Swift - Reputation

יש לי יחסים מורכבים עם טיילור סוויפט. מצד אחד, היא תמיד פונה לצד הנשי, ואפילו ה"נערה" שבי יכולה לעיתים להתחבר אליה. מצד שני, תסריט חייה מכניס אותי ליחסים המורכבים והדרמטיים שלה וגורם לי לרצות לקחת אותה לשיחה תוך האזנה לתקליטים, כוס חלב ועוגיות ולאמר לה "תקחי הרבה אוויר לריאות ותנשמי עמוק!"  

טיילור, טיילור, אין ספק שהיא אחת מזמרות הפופ הכי מעניינות של השנים האחרונות. גם מבחינה מוזיקלית וגם תקשורתית, היא דואגת להשאיר את מעריציה דרוכים ותוהים, מה יהיה הצעד הבא שלה? לאיזו חוויה מוזיקלית היא תיקח אותנו? איזו שערוריה "חברית" תעלה לכותרות?

תקליט של טיילור סוויפט = חוויה!
עטיפת התקליט זוכה ממני לכל הנקודות, בזכות התמונה העוצמתית שלה בשחור לבן, התפאורה שמדמה עיתון, ובעיקר בזכות אווירת הרטרו שזורקת אותי לקליפ האייקוני לשיר Take On Me של להקת A-HA .

הסאונד האלקטרו-פופי שנכנס לחיינו בזירת הפופ בשנים האחרונות, נכנס גם לחייה של טיילור "החדשה" ושולט ביד רמה לאורך כל האלבום, החל מהשיר הפותח ...Ready for It ולאורך כל האלבום. ברצועה השנייה והמצויינת באלבום End Game  מגישה לנו טיילור שיתוף פעולה עם אד שירן ו-FUTURE הרי איך אפשר בלי קצת ראפינג? השירים ממשיכים להתנגן וכשאני מגיעה ל -  Delicate, הרצועה החמישית והמשובחת באלבום, טיילור בהחלט מותירה את אוזניי וליבי מרוצים עם מילים של נערה מתבגרת שרק רוצה שיאהבו אותה וסאונד פופי נפלא.

אין ספק שטיילור סוויפט היא מלכת הפופ הבלתי מעורערת של השנים האחרונות.

רוצה לתת לנו גם אלקטרופופ? אני מקבלת!
רוצה לתת לנו גם שיתופי פעולה? אין בעיה!
רוצה לתת לנו קצת דרמות תקשורתיות? באהבה.
רוצה לתת לנו את אחד מהאלבומים הנמכרים ביותר לשנת 2017? כמובן.
האם The old Taylor is dead? ממש לא.

אידית אבשלומי

את האלבום ניתן להשיג בחנויות האוזן השלישית 

קרדיט תמונה- סמדר שפר

 

smadar shefer

 29.1.18 - Utopia – Bjork

ביורק, הזמרת האיסלנדית, היא בהחלט אינה "כוס התה" של כל אחד.יש שיחשבו שהיא גאון מהלך. אחרים יגידו שהיא מוזרה ומרגיזה נורא.

התחלתי ממבט חטוף בעטיפת התקליט החדש Utopia. מיד היה אפשר להבין שגם עכשיו ביורק מתחייבת לתת את הדבר הכי יוצא דופן בנוף המוזיקלי העכשווי. ביורק מופיעה על העטיפה עם מסכת סיליקון צבעונית וקווירקית (איך לא) ויוצרת חוויה וויזואלית מעוררת, שלחלוטין מעלה את הציפיה להאזנה שתשלים אותה. עברו 11 שנים מאז שהקשבתי לאלבום מלא של ביורק. היה זה Volta הנפלא, אלבום הסולו השביעי שלה. 3 אלבומים מאוחר יותר ו- דקה מתחילתו של הקטע הראשון, Arisen my senses, ניתן להסיק שגם כיום ביורק עדיין יוצרת ללא פשרות. הפקה מותאמת ומוקפדת שלה ושל מפיק ונצואלי בשם Arca , יוצרת סאונדים מדויקים ומושלמים. האלבום רווי בצלילים וביטים אלקטרונים עדכניים ומרתקים אשר מאוזנים בצורה נעימה לאוזן ע"י כלים אקוסטיים, כגון חלילים ועוגב. במהלך כל האלבום מרגישים את התנועה בין קטעים אופטימיים ומלטפים לצד קטעים אפלים, מסתוריים וארוכים יותר (לפעמים קצת יותר מדי), אך כולם מאופיינים באינטימיות וכנות אינסופית של היוצרת הנדירה הזו. להשלמת האווירה שזורים גם צלילים מן הטבע האוטופי שמציירת ביורק בעזרת המוזיקה שלה, צלילים שלפחות לי, גרמו לחשוב על טיול במרחבים הפתוחים והקרירים של איסלנד.

השירים Blissing me ו The gate  יצאו כסינגלים והם אכן מהטובים באלבום, לטעמי. השיר המצויין Utopia, אשר נושא את שם האלבום, מדבר על עולם החלומות המדומה והאוטופי של ביורק. השיר מדבר על החיבור העמוק שלה לטבע, ומאופיין בצלילי ציפורים וחלילים קסומים אשר מאפיינים את האלבום כולו. גם Features creature המינימליסטי, ו -Sue Me, הקטע האלקטרוני, האפל והחייזרי של האלבום, מצויינים שניהם ומחייבים האזנה. למרות היותו אלבום ארוך יחסית, לא הייתי מוותרת על Saint, אחד הקטעים האחרונים באלבום. אם הגעתם עד אליו תזכו לשמוע שיר שמיימי, המדבר על מוזיקה כדמות אימהית קדושה בעלת כוחות ריפוי.

אחרי 71 דקות של חוויה על-חושית אני מרגישה כי הירידה לפרטים, בכל האספקטים, מהויזואליים ועד למוזיקליים, הופכת את ביורק ליוצרת אוונגרדית מרתקת ומוזיקאית בחסד. מצד שני, ניתן כמובן גם להבין את אלה שלא יתחברו לסגנון בגלל המורכבות והבחירות המוזיקליות הלא שגרתיות שבו. אבל בשבילי, באופן אישי, ביורק של 2018 עדין מחזיקה בתואר "מיוחדת במינה", לטוב ולרע.

מומלץ לחובבי הז'אנר "ביורק". 

 סמדר שפר

 את האלבום ניתן להשיג בחנויות האוזן השלישית 

קרדיט תמונה- אמיר צוויבן

 

אלבומים מומלצים - Liam Gallagher -AS You Were

 23.1.18 - Liam Gallagher – As You Were

המחט נוגעת בתקליט, הסינגל הראשון "Wall of Glass" מתחיל להתנגן וישר אפשר לזהות את קולו הייחודי של ליאם גלאגר שבמו ידיו הקים את הלהקה האלמותית אואסיס, והוביל אותה בשירתו יחד עם אחיו נואל. חצי יובל אחרי שאואסיס פרצו אל העולם, מוציא ליאם את אלבום הסולו הראשון שלו לעולם גדוש במעריצי אואסיס שצמאים לעוד חומרים משני האחים הכה-מוערצים. אחרי שלושה שירים בקצב גבוה, ליאם מוריד קצב עם "Paper Crown" ו-"For What It's Worth" -  שני שירים שבקלות יכלו למצוא את מקומם באלבומים הקלאסיים של אואסיס ויוצרים ניגודיות נעימה לפתיחה הקצבית של האלבום.

כשהופכים את התקליט לצידו השני ועוברים לצד ב', מתחילים עם שיר בריט-רוק מקפיץ "You Better Run"  ולחצי שיותר מאופיין בעליות וירידות בקצב, אך מצליח לשמור על אותו הקו המוזיקלי. האלבום קיבל את שמו "As You Were" כמחווה עצמית לחתימותיו על ציוציו בטוויטר. ליאם לא היה כותב השירים באואסיס למעט יוצאי דופן בודדים, ולכן הגעתי לאלבום עם הרבה סימני שאלה שמהר מאוד הופרכו ובדיעבד קל להבין איך האלבום נבחר למקום 9 במצעד האלבומים הבריטים לשנת 2017 ושבר שיאי מכירות תקליטים בשבוע הראשון ליציאתו.

גל יעקבזון

את האלבום ניתן להשיג בחנויות האוזן השלישית

קרדיט תמונה- סמדר שפר

 

אלבומים מומלצים - רמי פורטיס - מדור פיות

 16.1.18 - רמי פורטיס - מדור פיות

אלבומו ה13 של רמי פורטיס, שנחשב לאחד מחלוצי ונביאי הרוקנרול והPאנק הישראלי, ולאחד מאמני הפופ האוונגרדיסטים בהווה. באלבומו האחרון ממשיך פורטיס את הקו המוזיקלי השקול שיצר בשני אלבומיו האחרונים ״החבר ואני״ שיצא ב2011 והמשיך באלבומו ״תולדות הכותרת״ מ2015.

פורטיס, שמרבה בשיתופי פעולה עם מוזיקאים שונים לאורך הקריירה, חולק את הפרונט עם שתי פיות מוחשיות לחלוטין. האחת היא דני עבר הדני (שירה וקלידים) והשניה היא נועה אילי (שירה וצ׳לו) שעוטפות את פורטיס בקולות נשיים חלומיים ומוסיפות רבות לקסם של האלבום. הצלע השלישית במסע הוא עומר ג׳ו נווה (גיטרות, קלידים, הרבה אלקטרוניקה ולמעשה הפקה של מרבית האלבום).

האזנה לעבודה המשותפת של פורטיס עם שלושת המוזיקאים האלה, שגם הלחינו איתו את השירים, ויחד עם הטקסטים המאוד אינטואיטיביים, יוצרת אלבום שמרחף במעין מסע אינטרגלקטי ומהווה פסקול לטריפ קסום.

אני שומע ב״מדור פיות״ מחוות לכמה מהקלאסיקות הפורטיסיות האפלוליות כמו ״אגם ענקית״ וגרסת הכיסוי המופלאה שלו ל״בוקר של קטיפה״ ועד לתיבולים בניחוחות מינימל קומפקט עדינים. וכמה נחמד שחברו הותיק ברי סחרוף בא לתרום בכמה שירים. יופי של אלבום. מינימליזם סוריאליסטי במיטבו. פורטיס משוגע ושפוי בסימביוזה שעובדת מושלם. 

אמיר צוויבן

את האלבום ניתן להשיג בחנויות האוזן השלישית 

קרדיט תמונה- סמדר שפר

 

אלבומים מומלצים - Lana Del Ray - Lust For Life

 9.1.18 - Lana Del Rey // Lust For Life // 2017 

בוקר טוב לחברי להקת רדיוהד שהתעוררו חצי שנה אחרי יציאת האלבום של לנה וטוענים שהשיר שסוגר את האלבום "Get Free"  הוא העתקה לשירם המוכר ביותר "Creep". יש דמיון, אבל חברים, הגונב מגנב פטור ואתם העתקתם את Creep בעצמכם מלהקת רוק בריטית (The Hollies) ובעיני? בצורה הרבה יותר גסה מלנה. מה שכן, זה עורר בי את החשק לסקר את האלבום הזה שהיה בין המואזנים עלי ביותר בזמן האחרון.

האלבום החמישי של לנה דל ריי גורם לתחושה משונה עוד לפני שמתעמקים ומקשיבים לו. אין ללנה אף עטיפה של אלבום/סינגל/קליפ בהם רואים אותה מחייכת. נוסיף לזה שם חיובי ואופטימי - Lust For Life, ובעברית ״תאווה לחיים״, ונדמה שהאפלוליות והעצבות שהורגלנו אליהן נעלמה ואנחנו עומדים לשמוע צהלות שמחה. איפה מה שהבטיחו לנו?

ואז האזנתי ואני כאן לספר לכם שהכול בסדר, היא עדיין כאן בסגנון הכה ייחודי לה והיא שוב עושה את זה מעולה. לדבריה, היא פשוט שלמה עכשיו אז למה לא, שתחייך.

אחד מהיתרונות בה הוא שהיא די מתאימה לכל מצב. מוזיקת רקע לנהיגה, למידה, חברים או זמן זוגי, ולכן ברגע שיש לכם שבעים ושתיים דקות, אפשר לצלול אל הקצב שלה, שלפעמים נדמה לי כמו הילוך איטי עם מסרים מהירים.

האלבום נפתח עם הסינגל הראשון מתוכו “Love” אותו שחררה בהפתעה והוא במקום השני בסדר העדיפויות שלי. גם כאן יש תחושת פיפטיז נעורית. איך היא מצליחה לעשות את זה ולהישמע עדכנית? זה הסוד.

בהמשך היא משתפת פעולה עם The Weeknd, Asap Rocky וכצפוי היא יודעת להשתלב עם זמרי R&B  ועדיין להכתיב את הטון. עוד מגיעים בהמשך שיתופי פעולה עם  Stevie Nicks וSean  Lennon  כן, הבן של...

אין פה משהו שעוד לא שמענו ממנה, אבל אולי הדבר שאני הכי מעריכה ביצירה שלה היא ההתמקצעות בז׳אנר הספציפי הזה שלה. היא לא מתיימרת לעשות מוזיקה אחרת ואת האמת, היא גם לא צריכה 

ולגבי המקום הראשון שלי - Cherry. כנראה בגלל המלודיה העוצמתית. תאזינו. לא תתחרטו.

נעמה בן נפתלי

את האלבום ניתן להשיג בחנויות האוזן השלישית

קרדיט תמונה- סמדר שפר

 

אלבומים מומלצים - Morrissey - Low In High School

2.1.18 - Morrissey - Low In High School 

אלבומו ה-11 של מוריסי, הזמר הבריטי וסולן להקת הסמית'ס שנחשב לאחד האמנים המשפיעים ביותר של כל הזמנים.

באלבום  Low In High School  חוזר אלינו מוריסי לאחר 5 שנים מאז אלבומו האחרון בשנת 2013 וכהרגלו הוא החלטי,עוצמתי, חריף ומאוד ריגשי ומרגש.

על עטיפת התקליט מופיע ילד העומד ליד ארמון באקינגהם ומחזיק שלט ובו כתוב "לכרות את המונרכיה" , דבר שעורר כמובן התנגדות בבריטניה מהממסד.

מוריסי נע בין סאונד אלקטרוני, רוק, צלילים לטיניים ואת הכל מחבר הקול הייחודי של מוריסי שמצליח לחדור ללב, לנשמה ולחשבון נפש אישי. מוריסי שוב מצליח להוכיח את עצמו ככותב שירים בין המוכשרים בעולם, הוא לא התמתן עם התבגרותו, אלא מגיע עם דעות מדויקות וחדות על נושאים כמו מלחמות הנפט, צביעות המדיה הליברלית, אחריות החייל הפשוט במלחמה, אלימות משטרתית ואפילו הבעת דעה על הצביעות נגד ישראל.

האלבום נפתח בשיר “My Love, I’d Do Anything for You”  ישר ולעניין עם המשפט "למדו את ילדיכם לזהות ולתעב כל תעמולה מסוננת ע"י הדרג המת של המדיה המיינסטרימית" כל זאת עם קצב תופים ממכר כאשר מעל מרחף הקול המלאכי וחסר הפשרות של מוריסי . משם אנחנו נסחפים לשאר שירי האלבום שמשאירים אותנו דרוכים בתוך עוצמה מוזיקלית ומילולית כאחד. אחד משיאי האלבום הוא השיר השישי “I Burt The Living” יצירה צינית ודוקרת בת 7 דקות שבמרכזה החייל הפשוט שלטענתו של מוריסי גם אשם במלחמות. באלבום קיימת התייחסות גם למדינת ישראל בשני שירים The Girl From Tel Aviv Who Wouldn’t Kneel  ו- Israel  שסוגר את האלבום.

אין ספק שהאלבום הוא יצירה מעניינת ונוקבת מבית היוצר של מוריסי,
ממליצה בחום להאזין לאלבום בבית ביום חורפי מתחילתו ועד סופו, ולא לשכוח לקרוא את מילות השירים תוך כדי ולהכנס למסע בתוך הנפש של אחד מהאמנים הגדולים ביותר בני זמננו.

אידית אבשלומי

את האלבום ניתן להשיג בחנויות האוזן השלישית

קרדיט תמונה - סמדר שפר

 

 
eco99fm Radio Music רדיו מוזיקה
רח' גלגלי הפלדה 11, הרצליה
טלפון: 09-9513513
פקס: 09-9513555
ת.ד. 12066 הרצליה, 46722
radio@eco99.fm
https://www.facebook.com/eco99fm/ http://www.youtube.com/user/eco99fm https://instagram.com/eco99fm/ http://sport1.maariv.co.il/ http://www.maariv.co.il/
 
 
app store google play
CYBERSERVE