תכניות eco99fm / שידורי הרדיו / עורכים / אלבומים מומלצים / רדיו ירוק / המגרש הביתי / אודות / צור קשר
 
 
תוכניות מלאות קודמות +
קטעים נבחרים
עוד קטעים +

כרטיסים להופעות

 

רדיו ירוק

 

סבבה - תכנית רדיו לילדים

 

9 חודשים - תכנית רדיו בנושאי פריון, הריון ולידה

 

ארכיון תכניות - רדיו eco99fm

אלבומים מומלצים

 

boaz_meirariel

חמישה דברים  על 'חג ומועד ונופל' של מאיר אריאל - 16.7.19

# עת השתחררתי
כשיצא לאור, הייתי בן 14. ו"שירי חג ומועד ונופל" היה משהו שלא שמעתי מעולם לפני כן, בעברית. מתוחכם, קורץ, עוקץ. את הטקסטים שלו הכרתי (בעיקר מ"סוף עונת התפוזים" של תמוז, 1976), אבל אלבום הביכורים שלו הציג זמר ומשורר עם קול מוגבל וכריזמה אינסופית. התקליט הראשון של מאיר אריאל, שיצא לאור ב-1979 בחברת סי בי אס (ולא ב-1978, כפי שכולם סבורים בטעות), שינה את תפיסת "הזמר המבצע" בישראל והשפיע על רבים לכתוב שירים בצורה אחרת.

יש ערימה של חברה

קרדיט עצום יש לתת לשלום חנוך, המפיק המוזיקלי של התקליט וחבר הילדות של מאיר אריאל, מקיבוץ משמרות. "שלום תירגם את ההזיות הפרועות שלי לפחות או יותר משהו שיכול להתקבל על הדעת", הודה מאיר אריאל, "השירים לא היו במצב כפי שהם נשמעים בתקליט".  חנוך לא שינה את המהות של היצירות, אבל הוא הצליח לעגל פינות, לרכך, להנגיש את הקסם והחכמה של מאיר אריאל להרבה מאוד אנשים שלא היו טורחים להקשיב לו אחרת.

# מודה אני

בביוגרפיה המצוינת "ארול 1" כותב פרופסור נסים קלדרון: "מאיר אריאל האמן נולד ב-1979 בשירי חג ומועד ונופל. כל מה שקדם לאלבום הזה היה רמזים, הבלחות, הקדמות. האמנות שבה בחר היא אמנות הזמר-יוצר במסורת הרוקנרול". בדיוק ככה.

ורק עם טקסטים נהדרים מאיר אריאל לא היה יכול לפרוץ אל הבמה הזאת. הוא נדרש למיומנותם המוזיקלית של שלום חנוך, שהפיק, ולחברים הטובים שבאו לנגן, ועשו זאת נהדר במיוחד

# מים מתוקים

שירי חג ומועד ונופל הוא למעשה הראשון בטרילוגיה. אחריו באו "וגלוי עיניים" ו"ירוקות". גם הם נשאו את הקסם יוצא הדופן של בוב דילן, הקיבוץ וחב"ד גם יחד. שלל ההשפעות שנוצקו אל תקליט הבכורה המושלם הזה.

# כל פס בי נוגע

אז מה יש לנו פה? ראשית ועיקר, כתיבה שלא פגשנו כמותה לפני כן. משחקי מילים, משפטים מתוחכמים, אומץ וישירות ונושאים כמו הסכסוך הישראלי-ערבי ("שיר כאב"), הומוסקסואליות ("ארול"), אוננות ("מזכרת למאוננים"), כמיהה ותשוקה ובגידות ושיגעון, סמים, טירוף הדעת ומוות, חיי הקיבוץ, תמצית הישראליות, החיפוש אחר משמעות, ו-4 גיטרות אקוסטיות מנגנות יחד (מאיר אריאל, שלום חנוך, דיוויד ברוזה, גרי אקשטיין), ואקורדיאון, ומלודיקה, ומנדולינה, ופסנתר וקונטרבס. לא במקרה נבחר התקליט הזה למקום ה-15 ברשימת 100 התקליטים העבריים הגדולים בכל הזמנים של ידיעות אחרונות.

עכשיו לכו להקשיב לו מתחילתו ועד סופו.

בועז כהן

קרדיט תמונה: אפרת מירון ורקפת עוזרי

 

idit_pearljam

עשר סיבות למה 'Ten' של פרל ג׳אם - 9.7.19

1. כי אם הייתם מתבגרים בתחילת שנות ה90 כנראה שהדיסק של פרל ג׳אם מלא קפיצות מרב שהאזנתם לו.

2. אחד מהאלבומים שפרצו דרך במהפיכת הגראנג׳ של סיאטל והמוזיקה האלטרנטיבית ועשו היסטוריה בהישגים אליהם הגיעו.

3. האלבום הכיר לנו את אדי ודר - אחד מהסולנים הטובים ביותר בעולם, עם הקול הקשוח, מלודי ואותנטי שלוקח אותך תמיד לטיול נדיר ומרגש.

4. הלהקה היא חובבת ספורט ידועה, האלבום נקרא 10 כמס׳ שהיה למוקי בליילוק שחקן NBA שמאוד אהבו - למרות שיש 11 רצועות שהוקלטו.

5. פרל ג׳אם רצו מהתחלה תקליט וויניל - בשנת 1991 יצא אלבום רק על דיסק, חברי הלהקה התבאסו שכבר לא מייצרים תקליטי וייניל ודאגו לכך שהעטיפה הפנימית תהיה גדולה כמו אלבום. בסופו של דבר הם מצאו את עצמם מקפלים את העטיפה הפנימית לדיסקים שלהם בעצמם. 

6. אני לא יכולה שלא להעריך את פרל ג׳אם שטענה כי הקליטה את האלבום הזה בכדי לצאת למסע הופעות - כי זה מה שהם באמת אוהבים.

7. פרל ג׳אם היא להקה שמתרכזת במוזיקה ובהופעות - הם משאירים את חייהם הפרטיים בצד ושמים במרכז את המוזיקה שהם יוצרים וההופעות שלהם - ועל זה אני תמיד מורידה בפניהם את הכובע!

8. פרל ג׳אם אוהבת וחיה בשביל המעריצים שלה - הם נלחמו בהורדת מחירי כרטיסים, הם נוהגים לשנות את הסט שלהם מהופעה להופעה וכך המעריצים תמיד מופתעים(לא סתם יש אנשים שהלכו להופעות שלהם יותר מ - 50 פעם)

9. פרל ג׳אם היא להקה שגדלתי איתה והתבגרתי איתה, אני ועוד הרבה אנשים, מצד שני חברי הלהקה גם גדלו והתבגרו מאז, אבל עדיין מחזיקים את הלפיד בוער.

10. כשאני מאזינה לאלבום משנת 1991 והוא עדיין מרגש אותי, כנראה שיש בו את הניצוץ האין סופי והקסם שרק מוזיקה יכולה לחולל.

אידית אבשלומי

קרדיט תמונה: אפרת מירון ורקפת עוזרי

 

dandan_menoeemshketim

5 דברים שצריך לדעת על 'מנועים שקטים' של אסף אמדורסקי - 2.7.19

1999 
כשיצא "מנועים שקטים" בשנת 1999, זה היה האלבום הראשון של אמדורסקי שפגשתי במסגרת העבודה כעורך מוזיקה צעיר בגלגלצ. אהבתי והכרתי על בוריים את שני אלבומי האולפן הקודמים שלו, אבל לראשונה הייתי צריך לגבש חוות דעת "מקצועית" פרקטית על האלבום הזה, כלומר מה לעשות איתו ברדיו. האלבום הראשון זכה לחיבוק חם של הרדיו עם השירים "יקירתי ו"אהבה חדשה", ולעומת זאת האלבום השני, השקט והמלנכולי (עם "השמיים הכחולים" ו"מעין") פחות נחרט בתודעה ואני לא סגור אם זה בגלל השמעות פחותות או טבע השירים. אבל הייתה ציפייה דרוכה לקראת הרליס. הרדיו אהב מאד את האלבום השלישי, גם מהצד של העורכים וגם מהצד של המאזינים, אבל זאת חוכמת בדיעבד... הנה סקופ קטן, שני השירים המובילים של האלבום "15 דקות" ו"חלום כהה" ארוכים מאד ביחס לשירי רדיו, ובשלב מסוים נעשתה פנייה דיסקרטית לאסף לייצר גרסת סינגל מקוצרת ל"חלום כהה". אסף סירב. וטוב שכך.

מאזין משוכלל
"מנועים שקטים" אינו אלבום אלקטרוני. הוא אלבום שעושה שימוש בכלי הפקה וטכנולוגיות אלקטרוניות. בסדרה הדוקומנטרית שמלווה את הרליס הזה (בהפקת דרור נחום וזמינה ביוטיוב) מסביר אמדורסקי איך הסמפלרים אפשרו לו להכניס את עצמו כמעין מאזין משוכלל לתהליך היצירה של האלבום. במקום השפעות סגנוניות שכל יוצר סופג ובמודע או לא במודע יוצק חזרה ליצירה שלו, הסמפלר מאפשר לשתול בלב היצירה החדשה אלמנטים מקטלוג ההאזנה של אמדורסקי.

ריאישיו?
בשיח העכשווי של הוייניל חוזרת תמיד השאלה כיצד נעשה הריאישיו (הוצאה מחודשת)? האם הוא מהסלילים המקוריים??? השאיפה היא כמובן, במקרים של אלבומים ישנים שיוצרו בתהליכים אנאלוגיים של הקלטה, מיקסוס ומסטרינג לחזור למקור על מנת לשחזר רצף אנאלוגי מהגיטרה או המיקרופון בהקלטה המקורית ועד הרמוקלים אצל משתמש הקצה העכשווי. "מנועים שקטים" הוקלט מלכתחילה בעידן הפוסט אנאלוגי, על גבי פרוטולס כאשר הסורסים נדגמים ומקודדים דיגיטלית. אין מקור אנאלוגי לריאישיו הזה.  ובעצם זה לא ריאישיו פרופר כי האלבום יצא על דיסק ולראשונה ורק כעת מקבל הדפסה על וייניל. אני לא יודע האם נעשתה עבודת רימסטרינג ייעודית להוצאה הזו (מניח שכן על סמך פדנטיות האודיו של אמדורסקי), אבל ראוי לציין שהאלבום מודפס על גבי שני תקליטים מה שמאפשר להישאר באזור ה 15 דקות (נו פאן אינטנדד...) בממוצע לצד, מה שמבטיח על הנייר לפחות איכות סאונד גבוהה, מפורטת ומפנקת.

אז למה וייניל?
מניח שהתשובה לשאלת ההוצאה כוייניל טמונה יותר באופן השימוש ופחות בסאונד. על זה כתב אמדורסקי בפייסבוק שלו:

"בשיחת חדר ההלבשה בבארבי בחמישי שעבר אמר לי שחר אבן צור שאת כל התועלת שאני מתיימר להשיג בהימנעות מניצול בעלי חיים, אני מקלקל באובססיה שלי לקניית תקליטים. זה לא מתכלה, זה זיהום ובזבוז מטורף וזה הכי לא נחוץ.

השבתי לו שמרגש אותי לראות איך התקליטים של אבא שלי, אותם קנה כשהיה צעיר ממני זמינים לבנותיי על אף שלא זכו להכיר אותו בחייו. הן ממששות אותם, מקשיבות להם, לבד או עם חברים, ואין לי שום התלבטות לגבי הפורמט הזה. אם קונים בקפידה מה ששווה להנציח ואת מה שגילית שלא מתאים לך להגדרה העצמית-משחררים לחנויות יד שנייה, החפץ הזה שמחזיק רוח בתוך חומר כבר ימצא חברים חדשים."

לשבת ולהקשיב
למה אני אוהב את ההמלצות שאנחנו עושים על תקליטים? למה דווקא תקליטים? התשובה פשוטה, כי התקליט הוא מדיום שמכריח אותך לתת תשומת לב לתוכן. העבודה ברדיו מלמדת אותך להיות רגיש לסיטואציות של צריכת מוזיקה ובמובן מסוים, הכינה (לפחות אצלי) את הקרקע לעידן של היום: עידן של צריכת מוזיקה פרגמנטרית, על הדרך, תוך כדי, ברקע... אבל הקסם האמיתי נמצא אצלי עדיין ביחס האינטימי של השתקעות בתוך אלבום למשך זמן מה ורק לשם כך.
האלבום "מנועים שקטים" הוא מועמד מושלם לאופן האזנה כזה, כי אמדורסקי בעצמו הוא מאזין משוכלל ולכן גם בונה אלבומים שמבקשים את אופן ההאזנה הזה.

תהנו!

דןדן מטיוק

קרדיט תמונה: אפרת מירון וסתיו מלינק

 

naamay_evyatarb

חמישה דברים שכדאי לדעת על 'לילה כיום יאיר'  של אביתר בנאי - 25.6.19

הסיבה

האלבום הרביעי של אביתר בנאי, ״לילה כיום יאיר״ חגג ב 22.6.2019 עשור ליציאתו, וזכה לכבוד זה במתנת הויניל. תקליט יפה כזה גדול, עגול ומרגש למגע יד. זו סיבה מספיק טובה להאזין לו מחדש. הייתי שם לצפות ליציאתו כבר אז בסקרנות גדולה, וחוזרת לעשות זאת בהתרגשות עכשיו.

שמיעה ראשונה

אקדים ואומר, שיצירתו של אביתר בנאי קרובה לליבי מאד, ואין אובייקטיביות בנבכי הנפש. אני לגמרי איתו עוד מסינגלו הראשון. 

כן. הייתי בתפקיד זה כבר פעם, רק בתדר אחר. את ההתרגשות עם הגעת כל שיר חדש מהאלבום הראשון ״אביתר בנאי״ לידיים בקרב אנשי הרדיו אין לי דרך לשכוח. כי אני לא זוכרת משהו ברור כל כך מאז. שמיעה ראשונה, חילופי מבטים והבנה שיש לנו בידיים דבר שהולך להתפוצץ. זה די נדיר לשמוע ולהבין מיד שאין שום ספק שיש פה משהו שיהיה ענק עוד שנייה ויישאר. כך היה בסינגל הראשון ״תתחנני אלי״ וכמעט שנה אחרי עם הסינגלים הראשונים של האלבום שכל כך חיכיתי לו ״יש לי סיכוי״, ״מתי נתנשק״, ״שמתי לי פודרה״ ואז האלבום הסגלגל הזה יצא לעולם ונולד לנו אביתר בנאי. האלבום הראשון הגיע והרגיש שהביישן הלא מתראיין שפך את ליבו ודימם על מאזיניו את כל מה שיש לו בבטן ובצדדים האפלים ביותר של המח ואין לו צורך להוסיף על זה מילה.

נפלתי ישירות למילותיו, מנגינותיו ונגינתו בהתמסרות מלאה, המשכתי ללוות את מסעו השני ״שיר טיול״,

חיכיתי שש שנים לצאתו של ״עומד על נייר״ כדי לדעת לאן הגיע בחיפושיו, ואז עוד ארבע שנים כדי להגיע לסיבה למסיבה שלנו היום. 

האזנה ראשונה לכל אחד מהם הולכת איתי עד היום. זוכרת כל רגע. 

עשר שנים קדימה

השנה היא 2009. נכנס הדיסק ונלחץ ה play. השיר הפותח ״אבא״. מהדרך שעשיתי עם אביתר עד אז - 

כשהוא אומר ״אבא״, הוא מתכוון לאבא. אבא שלו. בשר ודם - יצחק. זה שישיר איתו ב״כוכבי הבוקר״ בהמשך התקליט.

קולות הרקע השמימיים והזמזום הן מחווה או השראה יפה ל/מלאונרד כהן.

השנה היא 2019. נפתח ה itunes נלחץ ה play. אחרי עשור ועוד שני אלבומים שיצאו מאז .

אין דרך להבין אחרת שהאבא הזה הוא זה שבשמיים, ושירת הליווי היא צלילי שירה הבוקעים מבית הכנסת.

הכנות אותה כנות אבל התהום אחרת. הראשונה היא תהום אמיתית, לשנייה, החדשה יש תחתית. 

כמו שהוא כותב בשיר הנושא : ״איזה קרב אלוהים אדירים, איזה קרב בין הבור למים, לפחות יש פה קרב, לפחות יש מים פעם היה רק בור״.

הכנות - האמת

יש בכתיבתו של אביתר כנות שמורגשת כלא-מסוננת. אין לי מושג כמה הוא עובד או מתקן או מתייעץ לגבי הטקסטים שלו, אבל מבחינתי, בראשי זה לא עבר שום עריכה. זה לא נכתב על נייר- זה נפלט אליו. וככה הוגש לצלחת. ככה היה מבחינתי לפחות עד שנכנסו טקסטים מן המקורות לתוך השירים. ובשירים האלה ״אורייתא״, ״כוכבי בקר״ אני לא תמיד יודעת מספיק כדי להרגיש את אותה הזדהות שלמה. אבל הכנות שלו נשמרת ויוצאת בתחושה שהשפה שאינה שפתי, אבל נפש היא נפש. כמו לשיר בצעקה שיר אירוויזיון שהתאהבתי בו בלי להבין מילה.

הסוף - סוף טוב

כבר בשם הוא מגלה לנו שיש סוף טוב. כי הלילה - כיום יאיר. תעלם האפילה וילך החושך. הוא עוד לא שם, אבל הוא יודע שמצא את הדרך לשם, ואולי הדרך לשם היא בעצמה הסוף הטוב שלו. 

ב 1997 הייתי בהופעה שלו באולם צוותא 2. אביתר עם פסנתר יושב עם הגב אל הקהל. עם צאת האלבום

״לילה כיום יאיר״ הייתי בהופעה שלו בזאפה תל אביב. וראיתי אביתר רוקד על שולחנות. לא כמטאפורה - ממש רוקד על שולחן.

כמאזינה מסורה אני שמחה מאד שיש לו מים ולא רק בור. כמי שאוהבת את יצירתו, אני מתגעגעת לתהום.

חסר לי הדם. האפלה שלא יודעת שיהיה בסוף בסדר. אני צרכנית של אלימות. 

אכלתי  ״כלבי אשמורת״. שתיתי ״שובר שורות״ וקינחתי ב״דקסטר״.

חסר לי ״תיאטרון רוסי״ כזה שיכולתי לפחד מהסוף שלו. 

אבל הלב תמיד ירצה סוף טוב, ושמח עליו. בטח אם זו דמות שלא מפסיקה להתפתח. מוסיקלית אביתר בנאי לא מפסיק לחפש ולהתנסות, לעבוד עם האנשים הנכונים ולהיות מעניין ,אחר ומעודכן. הפופ האלטרנטיבי המשובח שלנו.

נעמה יוגב

קרדיט תמונה: אפרת מירון וסתיו מלינק

 

tali_spreengstin

חמישה דברים שצריך לדעת על ספרינגסטין ועל אלבומו החדש - 18.6.19

# הבוס
16 הופעות. 64 שעות ברוס על הבמה. את חלקן העברתי ב"נוז בלידרז" ואת רובן במרחק מבט בלבן של העיניים. הקסטה הראשונה שקניתי, פס הקול שליווה אותי ברילוקיישן לג'רזי והיכרות עמוקה, גם אם חד צדדית, על סמך רפרטואר של ארבעה עשורים וחצי.
 נעים מאד, קוראים לי טלי, ואני אוהבת את ברוס ספרינגסטין. מאד.

# High Hopes
השבוע יצא אלבום האולפן ה-19 של ספרינגסטין, הנושק לשנתו השבעים, חמש שנים אחרי אלבומו האחרון High Hopes שהותיר אצל המעריצים תקוות וציפיה גדולה לעוד. בין לבין יצאה האוטוביוגרפיה Born to Run  שהובילה למופע האינטימי והמגה מצליח "ספרינגסטין בברודוויי". הבוס עמד מול הקהל שלו חשוף, בוגר, כנה, חכם, רגיש, מיוסר, מטלטל ומצחיק.

סוויט הום אריזונה
את Western Stars הוא כתב בסביבות 2012, לפני טראמפ וכל השיט שצף ועולה עכשיו באמריקה. באלבום הסולו הזה, תמצאו את ברוס ללא התמיכה המורלית והטכנית של האי סטריט בנד, הלהקה שלו בחמישים השנה האחרונות (ברוטו). האלבום נגוע בהשפעות קאנטרי קלילות ובמחווה לוייב של החוף המערבי של סוף הסיקסטיז-תחילת הסבנטיז. בצילומים ובקליפים המלווים את שירי האלבום, ספרינגסטין חובש כובע בוקרים ונוסע בשברולט עם גג נפתח בערבות אריזונה. הוא נוהג בכבישים רחבים, ידו מחוץ לחלון בנונשלנט והקקטוסים מחייכים לעברו מצידי הדרך. בבוקר, עצירה בדיינר המקומי לבייקון אנד אגז ובלאק קופי ובערב, בירה צוננת וצ'יזבורגר בבר השכונתי. ברוס הוא לא טיפוס של כנפיים חריפות, זה מלכלך. הטון הוא, נסיעה להתאווררות וסיכום ביניים, כי מה בן אדם רוצה לפעמים? קצת שקט, מרחבים, רק הוא והמחשבות. ובאווירה זו, אולי, נולדו השירים באלבום.

# קופץ על רכבת ההשראות
הרצועות הבולטות יותר באלבום הן, לטעמי, שלושת הסינגלים הראשונים ששוחררו מתוכו. Hello Sunshine האיטי עם החיספוס הקולי והטקסט המרגיע, קורץ לשלווה של נילסון ואוטיס רדינג. כשהשמש כבר מציצה, הוא מזמין אותה להישאר קצת. כשכוונת המשורר שהתמודד בעבר עם דכאון, היא, אולי, הצצה למצבו הנפשי. בשיר There goes my Miracle, השירה מתכתבת עם רוי אורביסון, אותו ברוס העריץ, בטונים הגבוהים. העיבוד התזמורתי עשיר והרמוני, השירה מדוייקת והלחן קליט וקאנוני. שיר שנשאר איתך ועושה נעים בתוך הראש. ב-Tucson Train יש מאפיינים של האי סטריט, הצליל המזוהה של כלי המיתר והנשיפה. הקאנטריות כאן היא טבעית עד כדי כך שמתחשק לעלות לרציף איפשהו במיד ווסט ולחכות לרכבת לטוסון. או להחליף קו בבנימינה.

# כוכבים מערביים
ברוס ספרינגסטין הוא לא רק "הבוס". ברוס הוא ידיד לעת צרה, חבר, סחבק. ב-Western Stars מקבלים אותו כמבוגר האחראי, השלם, השקול והדי שבע. מזדקן ומשתבח. האלבום מיועד לא רק למעריצים שמכירים את הדיסקוגרפיה המלאה ומומלץ להאזנת ערב מהורהרת או כרקע לנסיעה ארוכה. אחרי האלבום הזה ממתין אלבום מלא שכבר הוקלט עם האי סטריט בנד, ובעקבותיו יצאו ספרינגסטין והלהקה לסיבוב הופעות עולמי. טפו, טפו, שרק יהיה לנו בריא. מתחילה כבר לחסוך להופעה ה-17.

טלי ליברמן

קרדיט תמונה: אפרת מירון וסתיו מלינק

 

efrat_eltonjohn

חמישה דברים שכדאי לדעת על 'גודביי ילו בריק רוד' של אלטון ג'ון - 11.6.19

סיבה למסיבה
'רוקטמן', שובר הקופות החדש מבית הוליווד שמגולל קצת מסיפורו של אלטון ג'ון, נותן לנו הזדמנות לצלול לתוך אחד מהאלבומים הכפולים הגדולים שהיו לנו. אז אתם מתבקשים לנעול נעליים אדומות ולעלות איתי על שביל האבנים הצהובות. יוצאים לדרך.

הלו ילו בריק רוד
אלבום האולפן השביעי של ג'ון נולד בעקבות תקופת עבודה פוריה בג'מייקה, שהולידה 16 רצועות והפכה את התקליט שבדרך לשניים. הוא יצא ב-1973, מכר למעלה מ-30 מליון עותקים ונחשב בעיני רבים לאלבום הטוב ביותר שלו אי פעם. ההשראה לשם ולעטיפת התקליט, נלקחה כמובן מסדרת הספרים המצליחה- 'הקוסם מארץ עוץ'.
את המילים לכל השירים (מלבד הרצועה הפותחת) כתב שותפו של ג'ון ליצירה- ברני טופין, שלמעט פרקים נקודתיים במהלך הדרך, עבד עם אלטון לאורך כל הקריירה ושיתף איתו פעולה בלמעלה מ-40 אלבומים עד היום.

הפסקול
קשה להפחית מהחשיבות ששירי האלבום תופסים בסרט, כשמתוך בערך עשרים להיטים שמלווים אותו, חמישית נלקחו מתוך 'היי שלום, דרך האבנים הצהובות'. אפשר לשמוע את שיר הנושא של האלבום 'Goodbye Yellow Brick Road' מתנגן ברקע לאורך כל הסרט, את 'Candle In The Wind' מבליח לרגע, את שיר הילדים האהוב 'Bennie & The Jets' וגם שיר שהוא אמנם פחות מוכר כאן אצלינו, אבל זוכה בסרט לעיבוד הטוב מכולם ושווה לשים אליו לב: 'Saturday Night's Alright'.
שאר הרצועות באלבום מוכיחות עד כמה מדובר באמן שהוא הרבה מעבר לפסנתרן מוכשר.
הוא חושף צד שממקם אותו איפשהו בין פול סיימון לסטיבי וונדר כשהוא משלב רגאיי עם מוזיקת עולם שנשמעת עליו כ"כ טבעית  ב-'Jamaica Jerk-Off'. הוא מוכיח שגם רוקנרול הוא יודע לעשות הכי טוב בעיר ב-'Your Sister Can't Twist' והוא מספר סיפור שאתה לא רוצה שיגמר ב-'The Ballad Of Danny Bailey'. מבטיחה לכם שזה רק על קצה המזלג.

מאסטרו
אחד הדברים האהובים עלי הוא לקחת נפילים בין-לאומיים מעולם המוזיקה ולמצוא להם נפש תאומה תוצרת כחול לבן. אז מי המקבילה היהודית לאלטון ג'ון אתם שואלים? צביקה פיק. קל.
אם מסתכלים במיקרו, אז שניהם דאגו לשנות את השם שאיתו נולדו (רג'ינלד קנת' דווייט הפך לאלטון ג'ון והנריק פיק הפך לצביקה פיק). כל אחד מהם התחנך ולמד בילדותו ונערותו מוזיקה קלאסית, אך בחר לקחת את כל הידע ולנתב אותו למחוזות הרוקנרול, הפופ והסול. גם ג'ון וגם פיק מלחינים ומבצעים בחסד. הרבה מסוד הצלחתם טמון בכותב מלים מבריק שהוא גם שותף לדרך (במקרה של פיק זו אשתו לשעבר, מירית שם-אור). האחד קיבל תואר אצולה מהמלכה והשני מכונה 'המאסטרו' בידי עדת מעריציו, מה שהוסיף רק במעט למגלומניה שהשניים ניחנים בה גם ככה.
ממעוף הציפור, שני האמנים היו לפורצי דרך במחוזותיהם. דיוות. אם בשל הופעה חיצונית שנחשבה אז לחריגה, גינונים ססגוניים, הופעה אקסטרה-אורדינרית ויצירת דימוי של 'מישהו לא מכאן' שעולם הבידור והתקשורת לא ידעו בדיוק איך לעכל, ואם בעקבות גאונות מוזיקלית- אינספור להיטים עצומים שחורכים את מצעדי הפזמונים ומכירות אלבומים שמעידות על הקהל הגדול שדבק בהם והפך אותם לסמלי תרבות.

קחו לכם דקה לחשוב על זה ותאלצו להסכים איתי: אמנם בזעיר אנפין, אבל גם לנו יש אלטון ג'ון מקומי. אשרינו שזכינו.

רוקטמן
כשבאים לסכם את הפרידה משביל האבנים הצהובות, מגלים שאין באלבום רצועות חלשות. רק כאלו חזקות, וחזקות יותר. יצירה שמצליחה לעורר אצל המאזין קשת של תחושות ובעיקר הרבה הנאה מאוד בסיסית ממוזיקה טובה.

ברבות השנים הופתעתי לגלות שלא כולם אוהבים ומתחברים לאיש עם הפסנתר, המשקפיים והנוצות. אלו שלא, נוטים לראות בו דמות מצועצעת, צעקנית ונטולת תוכן. אני רוצה להאמין שצלילה אל תוך ארבעת צידי התקליט הכפול הזה, עשויה לאפשר לאותם מאזינים הזדמנות שניה להכיר ולהבין קצת מהיצירה של אחד האמנים הגדולים שידעו עולם הפופ והרוק בחמשת העשורים האחרונים.

אפרת מירון

קרדיט תמונה: רקפת עוזרי וסתיו מלינק

 

idia_a_wa

3.6.19 - A-WA חמישה דברים שאתם חייבים לדעת על האלבום השני של 

ביתי פי ראסי

שלישיית האחיות , תאיר, לירון ותגל חיים יוצאות עם אלבום קונספט חדש ונפלא שעוטף בחמימות ובתחושה חזקה של שורשים. הוא מביא איתו את הצלילים שאני כל כך אוהבת, הסאונד התימני-מסורתי עם תיבול פופ אלקטרוני ,רגאיי והיפ הופ.

ביתי נמצא בראשי – איזה משפט חכם. ואיזה אלבום חכם.

משפחה

A-WA נכנסו לתודעה שלנו לאחר יציאת אלבום הבכורה האהוב "חביב גלבי" בשנת 2016 ומאז הן נמצאות בשטח, יוצרות, מככבות במגזינים כמו הרולינג סטונס וווג, מופיעות בארץ וברחבי העולם ומפזרות את המוזיקה הנפלאה שלהן עם הרבה מאוד אמת ואהבה למה שהן עושות.

האלבום השני והחדש מספר את סיפור המסע מתימן לישראל של סבתא רבא שלהן רחל וביתה שושנה. האחיות חיים כתבו את מילות השירים והלחנים נוצרו באולפן, תוך כדי שהן ממשיכות בשיתוף הפעולה המתבקש וכל כך נכון עם תמיר מוסקט האגדי.

כאישה עם שורשים תימניים, האלבום לוקח אותי למקומות מאוד אישיים של החיים, בית ומשפחה.
מסיפורים שאני שמעתי כילדה על סבי ובעיקר על סבתי, עולות בי כל כך הרבה שאלות: איך בתימן הסתדרה אישה לבדה עם ילדה קטנה? אילו עוצמות נפש היו לה? וכמה דברים היא ספגה עד שהגיעה ארצה?
בהאזנה לאלבום וקריאת המילים אני נכנסת עם סבתא רחל וביתה למסע מעניין ומסקרן של נשיות.

נשיות

הסיפור של רחל חיים מעורר השראה וגדול מהחיים עצמם.
A-WA אספו סיפורים ששמעו בחייהן והצליחו להפוך זאת בכישרון רב לכדי אלבום קונספט שמדבר על מולדת, תימן, ישראל, זרות, מחסומי שפה, פחדים (כמו אריות ורוחות רפאים), אמהות, שידוך לא מוצלח, זוגיות לא מוצלחת והתאהבות טהורה שלא צלחה .
אלבום שעולה, יורד, מכה ומלטף, לוקח אותנו למסעות עם תחושה מאוד חזקה של בית. וכמו שאומרות הבנות ברצועה 'ביתי פי ראסי': "אני אישה, אני גבר, אני מסע, ביתי בראשי, משכן ללבי.."

כל הטוב הזה מגיע עם סאונד אותנטי ומודרני כאחד, נשי, חזק, נכון וכל-כך אמיתי.

סטייל

כל כך הרבה סטייל יש לאחיות חיים, הן חושבות על הכל מהפרט הקטן לגדול. אם זה הסטיילינג שלהן, הקליפים המוקפדים, הסאונד, הלחנים ומילות השירים.
הן מיישמות את כל מה שלמדו כגון אומנות, עיצוב גרפי, מוזיקה, שפה ויוצרות קסם וכל זה עם צניעות, אנרגיות והרבה הרבה אהבה למקצוע שהן ממש לא לוקחות כמובן מאליו.

המלצה

A-WA מגישות לנו אלבום קונספט אישי, מרגש ומעניין. ממליצה לכם להאזין לאלבום במלואו, במיוחד לקראת השקת האלבום בבארבי ב-17.07
עתיד גדול עוד נכון להן וכמה כיף שהן בשטח!

אידית אבשלומי

קרדיט תמונה: רקפת עוזרי אפרת מירון

 

hilavshalomi_nicholasjvar

חמישה דברים שכדאי לדעת על 'ספייס איז אונלי נויז' של ניקולס ג'אר - 28.5.19

למה דווקא ניקולס ג'אר?

בשנת 2011 הוציא ניקולס ג'אר את SPACE IS ONLY NOISE, אלבום הבכורה שלו ואחד האלבומים היחידים בשנים האחרונות שהצליח להכנס לי לאוזניים מתחילתו ועד סופו ולהשאר בצד המוזיקלי של הלב שלי.

אלון ושמו ניקולס

ניקולס ג'אר הוא זמר, יוצר, מפיק מוערך ומייסד חברת התקליטים clown & sunset. הוא נחשב לאמן אלקטרוניקה ייחודי מאוד עם סאונד אינדיבידואלי וחדשני.
לג'אר יש קהל מעריצים אדוק בישראל. הוא הספיק להיות כבר פעמיים בהופעות בארץ ולא שכח לשמור על האג'נדה הפוליטית שלו בכך שהופיע בחיפה וברמאללה- זאת בעיקר בשל אילן היוחסין שלו: אביו אמריקאי ממוצא פלסטיני ואימו צ'יליאנית. נולד בניו יורק. התחיל את דרכו בגיל יחסית צעיר. את האלבום המדובר הוציא כשהיה בן 21. אלבום שזכה לשבחים רבים ואף פרסים.

 אלבום טיול

בגדול- אני פחות בנאדם של אלבומים.
מעטים האלבומים שאני אוהבת לשמוע בשלמותם, או כאלה שמספרים לי סיפור עם משמעות.
אחד מהאלבומים שנכנסו לקטגורית "האלבום-שאני-אוהבת" הוא אלבום הבכורה של ג'אר SPACE IS ONLY NOISE. האזנה לתקליט כמכלול יוצרת חוויה מיוחדת, טיולית, עם צלילים חלליים וסאונד זכוכית כזה – לפי מילון המושגים שלי. בשבילי האלבום הוא אלבום התנתקות.
בתקופה הראשונה שהתחלתי להאזין לאלבום, הייתי שמה אותו באוזניות, יוצאת לטיול ונכנסת למעין מסע הזייתי יחד עם הצלילים המרתקים.

מה כן ומה לא

יש קטעים שאני אוהבת יותר וקטעים שאני אוהבת פחות, אבל כאלבום לא הייתי מוותרת על אף קטע כי אני חושבת שהוא שלם כמו שהוא. אבל כמו בכל משפחה, יש את ה"אחים המועדפים". שלי הם: Keep Me There, Problems With The Sun, Variations, Too Many Kids -קטעים נהדרים שאני אוהבת לחזור אליהם גם לבדם.

זה ועוד קצת

לא תמיד אני מתחברת לניקולס ג'אר, בעיקר כי הוא קצת רציני לי מידי לפעמים. יחד עם זאת הוא פתח לי משהו חדש בעולם המוסיקלי שלי וגם אם אני פחות מאזינה לו, גיליתי הרבה אמנים נפלאים בזכותו. אני אוהבת שמוסיקה הופכת ליצירה ולוקחת אותך לכל מיני מקומות חדשים ואין ספק שהאלבום הצליח לעשות זאת בשבילי.
המלצה קטנה שלי לפני האזנה לאלבום: חובה להיות רגוע, במצב רוח מתאים, כי זה לא תמיד מתאים. אבל אם זה מצליח לתפוס אותך על הצד הטוב – החוויה מובטחת!

הילה אבשלומי

קרדיט תמונה: אפרת מירון

 

boaz_raylieandmichale

המלצה לקראת הופעתם המשותפת של מייקל צ'פמן וריילי ווקר עם אהוד בנאי בישראל - 21.5.19

# איחוד כוחות

האחד מייקל צ'פמן, אנגלי, בן 78, מלידס שבאנגליה.השני אמריקאי ממחוז אילינוי, בן 29 בלבד.אבל למוזיקה אין מולדת, זולת הנפש והרגש, ולסינגר סונגרייטרז אין גיל.  גם אין להם באמת שפה, חוץ משפת המיתרים (בגיטרה) ומיתרי הקול. בתוך המרחב הפתוח הזה הם ייפגשו, שניהם, עם אהוד בנאי, ישראלי, יליד ירושלים, על הקו שמחבר את העבר וההווה, בין פרדס חנה כרכור וגבעתיים לבין היופי הבינלאומי והנצחי של המוזיקה. שלושת אלה יופיעו ב-1 ביוני מוצאי שבת במועדון בארבי בתל אביב למה שיכול ואמור להיות המופע המרטיט ביותר של השנה.

# השבט של צ'פמן

האלבום החדש של מייקל צ'פמן "צפון אמיתי" מתחיל בשיר וידוי "מאוחר מדי", שמו, מעין הצהרה, השלמה עם הזמן החולף, עם כך שיש ליהנות ממה שנותנים לנו ולחיות ביופי.  צ'פמן הוא גיבור גיטרה ותיק, טרובדור אנגלי שבנה לו צבא קטן של מעריצים (אהוד בנאי ביניהם) בשנות ה-70, הצליח לשרוד יפה את שנות ה-80 וגם את הניינטיז,  איכשהו, כדי להגיע בשלום למאה ה-21 שבה הכול פרוץ והכל מותר ואפשר, ואין מדורת שבט אחת, אלא הרבה מדורות מוזיקליות להרבה שבטים.  השבט של צ'פמן.

# נווד אמיתי

ריילי ווקר, בן 29, הולך במשעולים שצ'פמן חרש קודם. Golden Sings That Have Been Sung הוא האלבום השלישי שלו ועוד לא הספקתי לעשות לי תה עם חלב ולאכול עוגיות ג'ינג'ר והבן-אדם הוציא עוד 2 תקליטים. ווקר חרוץ, נווד אמיתי, גם בישראל הוא כבר היה מספר פעמים, בונה לו בתבונה את הקהל המקומי כאן, שהתמכר (ובצדק) לקול היפה שלו ולשירים שלו שבנויים על הטריק הישן והיעיל: מלודיה שפוגשת טקסט נוגע ללב.

# סוד הקסם

בריאיון לעידו שחם (בלוג "המאזין") אמר ריילי ווקר ש"אני סוג של קיים על קצה השוליים של מה שקורה בעולם האינדי רוק. אני לא בדיוק מתחבר לאיזשהו טרנד מוזיקלי". זה, מן הסתם, סוד הקסם של האלבום הזה. הוא לא טרנדי. אין לו אופנה והוא פשוט שם, כדי שאוהבי השירים היפים ושוחרי העידון וההרמוניות יאהבו אותו. הוא ריילי ווקר. 

# החבר הכי טוב

צ'פמן, מצדו, שאותו הייתה לי הזכות לפגוש פעם באולפן (ואף לעשות לו קולות באיזה שיר) אמר לי בחיבה מהולה בכאב: "הנעורים הם דבר כל-כך יקר, אבל מבזבזים אותם על הנוער שלא יודע להעריך אותם". צ'פמן אמן מלא כנות המביט באומץ אל המציאות. האלבום החדש שלו הוא תקליט-של-לילה, אפלולי, מואר מעט, וכך גם עטיפתו. האלבום של ריילי ווקר ססגוני, מלא מרץ עלומים. כל אחד מהם, בדרכו, יכול להיות החבר הכי טוב שלכם.

בועז כהן

קרדיט תמונה: סתיו מלינק ואפרת מירון

 

stav_drake

דעה סובייקטיבית אובייקטיבית שכדאי לדעת על האלבום "סקורפיון" של דרייק - 14.5.19

דיסקליימר: להעביר ביקורת/המלצה על האומן הכי מואזן בספוטיפיי שהרגע קנה מטוס ב - 185  מיליון דולר זה טיפה מתיימר... 

#אין בעד מה אמריקה.

אוברי דרייק גראהם הוא ראפר ומפיק מוזיקלי בן 32, חצי קתולי, חצי יהודי מהמדינה שמוכיחה שוב ושוב שלא צריך להיות אמריקאי כדי לחוות את החלום האמריקאי ביג טיים... קנדה!

#ריקוד אחד

התהליך שדרייק עבר שווה לכתיבת תזה של 100 עמודים: דרייק מתחיל את דרכו ב-2006, משחרר מיקסטייפ אחרי מיקסטייפ, סינגל פה, סינגל שם, אירוח אצל אומן מוכר ושירים שמתגלגלים לטופ רשימת המצעדים - אבל הוא עדיין לא דרייק הלג'נד. האגדה מתחילה עם שחרור הקליפ לשיר 'הוטליין בלינג' כעשור אחר כך, בו דרייק רוקד בצורה מגוחכת שמובילה לפרודיות שמציפות את הרשת עד כדי כך שאפילו דונלד טראמפ שחרר גרסה משלו לריקוד.

#דרייק גדול יותר מרוטשילד

זה לא השיר- זה השיווק הגאוני. דרייק לוקח את השיר God's plan, שיר חביב פלוס, עם תקציב של מיליון דולר לקליפ, ומתעד לראשונה בהיסטוריה מה קורה כשמחלקים מיליון דולר ברחוב לעוברי אורח "תמימים". באופן טבעי, הקליפ מעורר סערת רשת בכל העולם ולא עובר הרבה זמן עד שכולנו מזמזמים בשקט (רועש מאד) את השיר והוא מזניק את האלבום לצמרת המצעדים. ההוכחה המושלמת שזה לא השיר – זה התרגיל.

#נחמד על מה?

למרות שהאלבום "החדש" יצא לפני שנה ב-2018, התקליט שוחרר רק לפני חודשיים... למה ככה? בנוהל דרייק משחרר את גרסאות הויניל הרבה אחרי, כי הוא יודע שהמעריצים שלו לא יחכו דקה מרגע שחרור האלבום להאזין, אבל גם לא יוותרו על קניית הויניל... אז מי הוא שיחסוך להם בהוצאות?

#אין אמת אחת

בסופו של יום, מי אני שאומר שהאלבום בנאלי, משעמם ומאד חזרתי?! אם כולם אוהבים את דרייק ואת סקורפיון, כנראה שהוא טוב, לא?
אז לדעתי — לא. דרייק הוא מכונה משומנת של להיטים עקב ירידת הסטנדרטים של האנושות. ברור שכולם עפים מהאלבום החדש, כי... ככה. זה דרייק. "אתם לא מבינים אותו". אבל לפני שאתם ממהרים לחסום אותי באינסטוש, חשוב שתדעו שאני מעריץ את דרייק. אני מעריץ את הפרסונה, הוויב, החיוך, הרוקסטאריות, כל דבר שהוא ייגע בו אני אוהב... כי זה לא קשור למוזיקה... אנחנו בעידן של גיבורי על. אין יותר שמיעה אובייקטיבית, זה לא משנה מה דרייק ישחרר או יעשה, אנחנו נמשיך להעריץ, להאזין ולקנות כרטיסים... כי זה פ@kkkkkkKינג דרייק! אלבום מעולה! תקנו עכשיו!!!!@!@!@#!

סתיו מלינק

קרדיט תמונה: המפרנסים העיקריים של דרייק

 

daniel_templet

חמישה דברים שכדאי לדעת על "טיטניק רייסינג" של נטלי מרינג - 7.5.19

בתקופה שבה קמפיינים אופנתיים נצבעים בצבעי ניאון, נעליים מהאייטיז וכתפיות, נחמד לגלות אמנית שהופכת את היצירה שלה לרטרו עם אופי ולא ממחזרת.

# היוצרת

נטלי מרינג היא יוצרת בת 30 שקיבלה בילדותה חינוך קתולי וגדלה בקליפורניה. שם הבמה שלה לקוח מספר של פלאנרי אוקונור בשם  "Wise Blood" שביקרה את הדת כהתרסה נגד הוריה. עד היום הוציאה לורה 3 אלבומים. האחרון שבהם בשנת 2016 בשם Front Row Seat to .

# הסאונד

האלבום מאופיין בסאונד פופ וינטאג'י שהיה אופייני בשנות ה-70 המוקדמות עם שכבות נהדרות של פסנתר וכינורות שעוטפות את קולה של לורה.  לכאורה האלבום נשמע כמו משהו שכבר שמענו בעבר אבל שילוב הסגנונות הופך אותו ליצירה מודרנית ושלמה עם כתיבה מצוינת ושירים קליטים.

# המפיק

ג'ונתן ראדו שהפיק את האלבום הוא אחד היוצרים המסקרנים בסצנת האלטרנטיב בשנים האחרונות שמוציא הפקות רטרו שלא היו מביישות את שנות ה-70. אם מצאתם עניין באלבום יש סיכוי גדול שתאהבו את האלבום We Are the 21st Century Ambassadors of Peace & Magic של להקתו Foxygen.

# העטיפה

צילום העטיפה היה תהליך מורכב שבו צילמו את לורה מתחת למים בתוך חדר נוער שעוצב במיוחד. 

# סרט לצד האלבום

במקביל לסרט הייתי ממליץ גם לראות את הסרט Lady Bird משנת 2017 שלדעתי מצליח להתאים לאווירת האלבום וההתבגרות בקליפורניה.

דניאל ליסנר

קרדיט תמונה: רקפת עוזרי 

 

boazcohen_oasis

30.4.19 - בועז כהן חוגג 25 שנים ל'דפינטלי מייבי' –אלבום הבכורה של אואזיס

# גלאגר'ס ושות'-

אוֹאָזִיס היתה חלק מהגל שבישר את לידת הבריט פופ של שנות התשעים, לצד סוויד, רדיוהד, בלר, סופרגראס ועוד. הלהקה נוסדה באוקטובר 1991, בעיר מנצ'סטר באנגליה בידי ליאם גלאגר הסולן, פול ארתורס נגן הגיטרה, פול מקגוויגן נגן גיטרת הבאס וטוני מק'קרול המתופף. נואל גלאגר, כותב השירים העיקרי ומי ששר כמה משירי הלהקה, הצטרף מעט אחרי הקמת ההרכב, והוא הציב תנאי: אני נכנס ללהקה רק אם אני אהיה כותב השירים היחיד.

# כוכבים נולדו-
החברים הסכימו. למה לא, בעצם. נואל כותב ומלחין נהדר. ואואזיס הצליחה מאוד מההתחלה. עכשיו לרגל חגיגות 25 שנה לצאתו של אלבום הבכורה יוצאת מהדורת ויניל כפולה, הכוללת את האלבום המקורי אחרי שעבר עריכה דיגיטלית חדשה ועוד ששה קטעי בונוס.

# חיוך מג'ון לנון-
הסינגל המופלא Whatever הוקלט בשתי גרסאות. שתיהן מצוינות. אני זוכר את הפעם הראשונה ששמעתי את השיר. זה היה בבי.בי.סי והיה נדמה לי שיש חור בתקרה של המטבח ודרכו אני רואה את השמיים וברקיע עננים ועליהם יושב ג'ון לנון ומחייך אלי.  

# האינדי על המפה-
האלבום הראשון של אואזיס עם הלהיטים "סופרסוניק",  "סיגריות ואלכוהול", "שייקרמייקר" ו"לחיות לנצח" שבר שיאי מכירות בבריטניה לאלבום בכורה (עם מכירת 15 מיליון עותקים) - הישג חסר תקדים להרכב אינדי, מפרברי מנצ'סטר.

# סולל דרך-
מה היה באלבום הבכורה ההוא שדה קילרז, ארקטיק מאנקיז, מארון 5, קולדפליי, לילי אלן, הסטרוקס – ורבים אחרים - ציינו אותו כבעל השפעה מכרעת עליהם? בעצם כל מה שאנחנו מבקשים מרוקנרול להיות. אבא שנטש את האחים גאלאגר, כדורגל, חיים מופרעים, מכות, פריצות, סמים והסנפת דבק, מערכת חינוך שבועטת בהם לאלף עזאזל, השפעה חזקה של להקות אנגליות מהסיקסטיז, ביטלס, סטונס, הקינקס, וסולן בשם ליאם, עם קול אדיר, ודבקות כמעט דתית במלודיות ובנוסחת השיר-הכתוב-היטב. יש בית, יש פזמון, יש סולו, יש בס-תופים. הכל בסדר. לרגע קסום שנמשך חמש שנים, אואזיס הייתה העונג המושלם, נצחונו של הרוקנרול האנגלי על שנות ה-80.

בועז כהן

קרדיט תמונה: רקפת עוזרי אפרת מירון

 

idit_the1975

16.4.19 - The 1975‎ // A Brief Inquiry Into Online Relationships // 2018

התגלית

אחד הדברים שאני הכי אוהבת בעבודה שלי זה התגליות הקטנות של שירים שגורמים ללב, לגוף ולאוזניים שלי להסתקרן ולרצות עוד.

זה מה שקרה לי עם הסינגל השני  Love It If We Made It של THE 1975.

נתקלתי בסינגל, התאהבתי בשיר ומשם הדרך נסללה לאלבום.

בזמן האחרון אני לא תמיד מאזינה לאלבומים שלמים, אבל משהו בצלילים של השיר גרמו לי לרצות עוד.

וכמה כיף שצדקתי.

קצת על הלהקה

The 1975 , הם להקה בריטית ממנצ'סטר, הם נוגעים בכל מיני סגנונות בעולמות האינדי פופ/רוק, אלקטרופופ, סינטפופ ואלטרנטיב.

חברי הלהקה, מתיו(מתי) היילי, אדם האן, רוס מקדולנד וג'ורג' דניאל הכירו בבית הספר ומנגנים ביחד מאז.

למרות שהם ביחד משנת 2002 , אלבום האולפן הראשון שלהם יצא בשנת 2013 , למעט האלבום הזה ששמו כשם הלהקה THE 1975 , שמות האלבומים שלהם (וגם השירים) מאוד ארוכים וכמו מלצר במסעדת שף יוקרתית, תמיד מתארים את המנות שאותם המאזין הולך לקבל.
האלבום השלישי המדובר the 1975 - a brief inquiry into online relationship הוא בעיני מנת הדגל הייחודית ביותר של הלהקה עד היום.

האלבום

מדובר באחד האלבומים הטובים ביותר שהאזנתי להם לאחרונה. אין רק שיר אחד, או שניים, שאפשר להתחבר אליהם, האלבום כמכלול הוא אלבום מעולה.

ההאזנה לאלבום היא כמו נסיעה ביער עצום ומרהיב שמתחילה בשעות בוקר ממש מוקדמות ומסתיימת בחשיכה. בדרך האור מבצבץ, הצבעים מגוונים והנוף משתנה בהרמוניה בדיוק כמו השירים באלבום.

האלבום מספר סיפור של בדידות, אהבות נכזבות, סקס, אפאטיות, ביקורת עדינה וצינית על החיים ONLINE.

הכל עשוי בצורה מדויקת עם סאונד מעניין שמשתנה ונע בכל הז'אנרים בהם נוגעת הלהקה.

האיש שהתחתן עם רובוט

ואז מגיע האיש שהתחתן עם רובוט.

הרצועה הגאונית ביותר באלבום The Man Who Married A Robot  Love Theme, שצועקת ציניות, כאב, עצבות ומראה כל כך חדה ומדוייקת על האנושות היום.

היילי מספר על איש מאוד מאוד בודד שגר בבית לבד, ברחוב בודד, בחלק בודד של העולם, אבל, כמובן היה לו חבר, האינטרנט, הוא היה החבר הכי טוב שלו, הם ראו והלכו לכל מקום ביחד למעט מקומות שאסור לאינטרנט ללכת אליו, כשהאיש היה עצוב אז האינטרנט הראה לו דברים והוא סיפר דברים לאינטרנט.
בסוף האיש מת בבית שלו לבד, ברחוב הבודד שלו, בחלק הבודד בעולם שבו הוא גר,
אתם יכולים לבקר בעמוד הפייסבוק שלו.

פסח

באחד הראיונות מתי היילי סיפר שבגלל שחברי הלהקה התחילו לנגן בגיל צעיר מאוד ביחד הם מתבגרים ולומדים ביחד את החיים. גם מבלי לשמוע את הראיון אין ספק שיש בין חברי הלהקה הרמוניה שיוצרת מוזיקליות מדויקת ותהליך התבגרות מעניין ביותר מאלבום לאלבום.

Note To My Self - להאזין לאלבום הרביעי שיצא השנה.

אם הוא יהיה טוב כמו השלישי – יהיה לנו פסח של חירות מוזיקלית נהדרת.

אידית אבשלומי

קרדיט תמונה: רקפת עוזרי אפרת מירון

 

baba_twp

2.4.19 - Twenty One Pilots ‎ // ‎ Trench // 2018

קצת היסטוריה

להקת Twenty One Pilots הוקמה לפני כעשור! בשנת 2009 בקולמבוס, אוהיו, שבארצות הברית. כיום מורכבת הלהקה משני המוזיקאים Tyler Joseph המשמש בין היתר כסולן ההרכב ו Josh Dun-מתופף ההרכב. ללא ספק, שנת הפריצה שלהם הייתה 2015: בשנה זו הוציאו את האלבום הרביעי שלהם "Blurryface", אלבום אשר הכיל בין היתר את הלהיטים: Ride, Stressed Out ,Lane Boy, Heavydirtysoul ועוד רבים. הגדיל לעשות השיר Stressed Out שבזכותו גם זכו בקטגוריה " Best Pop Duo/Group Performance" בטקס פרסי הגראמי לשנת 2017, דרך אגב את הפרס עלו לקבל  כשהם לבושים בתחתונים בלבד (חפשו את הקטע ביוטיוב).

התקופה הקודמת להכרזת האלבום

החל מ-6.7.2017, עם סיום סיבוב ההופעות האחרון שלהם "Tour de Columbus", נכנסו Twenty One Pilots להפסקה אשר במהלכה נעלמו לחלוטין מהרשתות החברתיות ונמנעו מהופעה בציבור למשך כשנה. ב-21.4.2018, עוד לפני ההכרזה הרשמית על האלבום החדש שהתקרב, גילו מספר מעריצים קישור לכתובת dmaorg.info שהופיעה באתר הרשמי של הלהקה. בכתובת ניתן למצוא כתבי יומן מדמות מסתורית בשם Clancy, וכן תמונות וקבצי GIF רבים. בדפי היומן מספר הכותב על עיר בשם Dema, בה הוא נמצא, ודפים חדשים המתווספים מעת לעת מתארים את סיפור בריחתו מן העיר ויציאתו לחופשי. ביום השנה להפסקה (6.7.2018) פורסם עמוד נוסף ביומן בו Clancy הבטיח ש"בבוקר, הכל יהיה אחרת", אל ההבטחה צורף קובץ GIF בו נראית עין פקוחה במקצת. 5 ימים לאחר מכן הוכרז שב-5.10.2018 הלהקה תוציא את האלבום החמישי שלה שייקרא "Trench".

החומרים הראשונים של האלבום החדש

ביום בו הוכרז על ה-5.10.2018 כיום צאתו של האלבום החדש, הלהקה שיחררה את שני הסינגלים הראשונים מתוכו: Jumpsuit ו-Nico and the Niners. באוגוסט יצא הסינגל השלישי Levitate אשר למעשה סגר את סיפורה של העיר הבדיונית Dema שהופיעו גם בשני הקליפים הראשונים. בספטמבר 2018, חודש לפני צאת האלבום, הלהקה הכריזה על מהלך שיווקי- הוצאת האלבום גם על גבי תקליטי ויניל: חלקם בצבע צהוב ויהיו עתידים להימכר בלעדית בחנות המקוונת שלהם וחלקם (כ-23,000) בצבע ירוק זית עבור אתרי האינטרנט: Indie Retails ו-Urban Outfitters. יומיים לפני צאת האלבום, כולו הודלף לרשת.

האלבום עצמו

האלבום - Trench ("תעלה") נקרא על שמו של עולם בדיוני ובו נמצאת העיר הדמיונית Dema שמשמעות שמה היא "מגדל השתיקה". העיר נשלטת על ידי תשעה "בישופים" וחיים בה בין השאר דמויות המכונות "Banditos", שמטרתן היא לשחרר את אנשי העיר דמה משליטתם של "הבישופים" על ידי אימוץ הצבע הצהוב, ובמיוחד 0xFCE300, אשר הבישופים אינם מסוגלים לראות. האלבום ממשיך את קו האלבומים הקודמים בכל הקשור לעיסוק בנושאים הקשורים לאמונה, התאבדות ובריאות הנפש, נושאים שהיו בולטים גם באלבומיהם הקודמים. האלבום לוקח אותנו למסע בעולם ה"תעלה", מסע בין מקום אחד (העיר Dema) לבין מה שמגיע אחריו, באנלוגיה למאבק במחלת נפש המתמשך לאורך החיים.

ביקורת / אחרי שמיעה מלאה של האלבום

למרות כל יחסי הציבור של האלבום החדש Trench, אפשר בבירור לומר שהאלבום החדש הוא אלבום פחות עוצמתי מהאלבום הקודם Blurryface שהצליח לסחוף את העולם כולו. ככל הנראה, זהו המחיר  שמשלמת להקת Twenty One Pilots  על הוצאת אלבום קונספט שמלכתחילה מיועד לקלוע לטעמם של פחות אנשים מכלל הציבור. לשם ההשוואה, במצעד האלבומים האמריקאי השנתי האלבום  Blurryface הגיע למקום ה31 (בשנת 2015) ולעומתו האלבום הנוכחי Trench הגיע רק למקום ה122 (בשנת 2018). אוהבי Twenty One Pilots  , ובפרט מי שנכלל בקהל היעד המיועד, ייקבלו את האלבום באהבה רבה. כמו כן, מאזינים אשר חיבבו את להיטיהם הקודמים אכן יוכלו למצוא באלבום מס' רגעי קסם, אך לא צפוייה להם חוויה מוזיקלית מטלטלת וסוחפת כפי שהביא עימו אלבומה הקודם של הלהקה.

אסף "BABA G" נחמיאס

קרדיט תמונה: סתיו מלינק ודניאל ליסנר

 

dandan

חמישה דברים שכדאי לדעת על "טרנספורטר" של אוזו בזוקה - 27.3.19

1. גילוי נאות

את אורי (בראונר כנרות), המנוע היצירתי מאחורי "אוזו בזוקה", אני מכיר ‏כבר איזה עשרים שנה. הוא החבר הכי טוב והכי וותיק שלי, אז ההמלצה הזו היא הכי ‏רחוקה מאובייקטיבית שאפשר... ליוויתי כל שיר וכל אלבום שאורי יצר מאז ימי בוםפם ‏הראשונים ועד "טרנספורטר" – האלבום השלישי של ההרכב אוזו בזוקה – וכל אחד הוא ‏חותמת חדשה במסלול החיים שלנו. האינטימיות הזאת היא הבסיס לשורות הבאות.‏

2. אלבום באמצע החיים

למרות שזה רק האלבום השלישי של אוזו, המיקס של רוק, ‏פסיכדליה ומוזיקה אוריינטלית מלווה את אורי מההתחלה עם בוםפם. הרבה החלטות ‏שפעם נראה היה שחייבו הסברים, כמו הבחירה לשיר באנגלית, הרלבנטיות של סוג ‏המוזיקה לקהל הישראלי, נראות היום הרבה פחות חשובות מפעם. באזור גיל 40 כבר לא ‏חייבים לתת דין וחשבון, ואפשר פשוט לעשות את מה שאתה עושה הכי טוב, וזה הווייב ‏העיקרי באלבום הזה. שירים מעולים שיושבים איפשהו בין רוק גראז' לבין פסיכדליה ‏טורקית (עוד על זה בהמשך) בלי הרבה מאמץ.‏

3. הלהקה

אורי לא לבד. ראיתי את הלהקה במופע ההשקה בבארבי, רגע אחרי שחזרו ‏מטור אירופי של למעלה משלושים הופעות... הם יושבים טוב ביחד, הכי הדוק שאפשר. ‏יוצא לי לראות הרבה הרכבים ישראלים, חלקם ממש מצליחים ברדיו, יוטיוב וכו', אבל ‏קשה כבר למצוא להקות שפשוט מנגנות טוב ביחד. אז קצת קרדיט: דני עבר-הדני על ‏הקלידים, עירא רביב על התופים, דור קורן על הבאס (בהקלטות, וגם קפץ להתארח ‏במופע ההשקה). תפסו אותם בהופעה במסגרת האינדיוויזיון!‏

4. טורקיה – ישראל

בשנות השישים, הרוק הפיסכדלי טייל בעולם והגיע כמעט לכל פינה ‏אפשרית. בישראל היו לנו הצ'רצ'ילים ודני בן ישראל ואחרים, ובטורקיה ארקין קוראי ‏וזלדה (אותה אורי מלווה בהופעות עם שאר חברי בוםפם). אוזו בזוקה יונקים משני ‏העטינים האלו ומייצרים מוזיקה שהיא במובן הכי עמוק אלטרנטיבית, כי היא מרפררת ‏למזרח תיכון אלטרנטיבי, שונה מאד מזה שמתקיים בפועל בתודעה הציבורית של ימינו. ‏חפשו באלבום גם את השיר "‏Killing Me‏" – תרגום וביצוע לשיר של איברהים אנגין.‏

5. טרנספורטר

מזכיר קצת את "טרנספורמר" של לו ריד, אבל הרפרנס הוא לרכב ‏המסחרי המיתולוגי של פולקסווגן. לאורי יש אחד כזה, שלוקח את הלהקה להופעות ‏כשצריך. חציו שחור, חציו לבן, מזכיר את מהדורת הויניל הטורקית של האלבום (מהדורה ‏מוגבלת של 100 חתיכות, בתמונה). עכשיו נמתין לתוצאות הבחירות, ובינתיים נדמיין ‏מתי נוכל להיכנס לטרנספורטר ולנסוע להופעה באיזמיר. במהרה בימינו!‏

דןדן מטיוק

קרדיט תמונה: סתיו מלינק ודניאל ליסנר

 

sahaf

חמישה דברים שכדאי לדעת על "כמו תפילה" של מדונה - 19.3.19

כמו בתולה או כמו תפילה

שלוש שנים חלפו מאז הוציאה מדונה את האלבום השלישי שלה, True blue , אלבום ששבר שיא של מכירות, יצר להיטים רבים, התעלה אפילו על קודמו, Like a virgin , השאיר את מדונה על כס המלכות, ואף חיזק את מעמדה. אחרי ההצלחה הגדולה, הגיעו 2 ניסיונות כושלים בקולנוע, גירושים, ואלבום רמיקס אחד, ובשלב הזה, היו כבר מי שחשבו שלא יהיה ניתן לשחזר את ההצלחה. אבל מדונה שוב הוכיחה שהיא יודעת להמציא את עצמה מחדש, והוציאה את מה שהוגדר על ידי עיתון הרולינג סטון, כ"האלבום הטוב ביותר שאמן פופ יכול לעשות". Like a prayer, התאפיין בתכנים אישיים וסאונד בוגר יותר, המשלב גם רוק ו R&B לצד פופ ודאנס. הבתולה החלה להתעניין בתפילה, והנערה החומרנית, עברה שדרוג פמיניסטי, ( Express yourself  ) בדמות השיר שלימים יהפוך להיות "המועתק" של ליידי גאגא )  Born this way ).

החיים הם תעלומה מסתורית

השיר הפותח את רצועת האלבום, הוא כאמור שיר הנושא "Like a prayer". שיר פופ מעולה, המשלב מוזיקת גוספל, קולות רקע של מקהלה, וגיטרות מנסרות של האמן פרינס ( אליו עוד נגיע בהמשך ).  "החיים הם תעלומה מסתורית", שרה מי שרק כמה שנים לפני זה, הסתובבה עם 30 דולר בכיס, מחפשת מקום להעביר בו את הלילה. Everyone must stand alone"", ממשיכה, מי שכבר חשה את הבדידות של עולם הזוהר, ומתחילה לחפש פתרונות אלוהיים, אולי תחילתו של מסע ארוך לעולם הקבלה. השיר נכתב על ידי מדונה, והפך לנקודת מפנה בקריירה שלה, כאשר הציג גישה מוזיקלית בוגרת יותר, והגיע במהירות למקומות הראשונים במדינות רבות, כולל ארה"ב כמובן. Like a prayer, הפך לשיר הנמכר ביותר בשנת 1989, ומוגדר עד היום כאחד השירים המצליחים בהיסטוריה.ואז הגיע הוידאו קליפ.

צלבים בוערים וישו שחור – האפיפיור נגד מדונה

עוד לפני יציאתו הרשמית לשוק, החליטה חברת פפסי להשתמש בשיר  Like a prayer , כחלק מפרסומת. אבל אז יצא הקליפ, וגם הפעם הוכיחה מדונה, שהיא עוד מסוגלת להפתיע או לזעזע, תלוי את מי שואלים, ובאיזו תקופה. בקליפ, בין היתר, היא רוקדת לפני צלבים בוערים, מנשקת את ישו, המגולם על ידי שחקן שחור, ובגדול, בועטת בסמלים נוצריים. הקהילה הנוצרית הקתולית, הזדעזעה ואיימה להחרים את פפסי, ואפילו בוותיקן גינו את התועבה. פפסי נכנעו והורידו את השיר, לא לפני ששילמו למדונה את כל הסכום עליו היו חתומים מולה ( כן, כבר אז, היא הוכיחה שהיא גם אשת עסקים רצינית ). מיותר לציין, שכל הדרמה הזאת, רק תרמה בסופו של דבר, להצלחת השיר והאלבום. הקליפ זכה במקום השני ברשימת "הקליפים הטובים ביותר בכל הזמנים", של VH1. למקום הראשון, אגב, הגיע הקליפ Thriller של מייקל ג'קסון, ואולי בעקבות הגילויים החדשים על חייו, יזניק את מדונה למקום הראשון.

דואט מבטיח עם פרינס, ומסרים אישיים

את האלבום הקדישה מדונה לאימא, שנפטרה כשמדונה הייתה בת חמש, ובשיר המרגש Promise to try, היא מדברת עליה. Till death do us part, מדבר על הגירושים הקשים משון פן, וב Oh father, היא פותחת מערכת יחסים סבוכה עם אביה. דווקא הדואט עם פרינס, Love song, שמנגן גם בחלק מהקטעים באלבום, ואחראי על פתיחת הגיטרות ב Like a prayer, הוא השיר המאכזב באלבום.

אמת או חובה – במיטה עם מדונה.

ה Blond ambition world tour, הוא סיבוב ההופעות השלישי של מדונה, שנועד לקדם את האלבום Like a prayer. המופע היה מאוד שנוי במחלוקת, עקב כוריאוגרפיה פרובוקטיבית, מלאה במסרים מיניים ובועטי דת ומוסכמות. הרולינג סטון הכריז עליו כסיבוב ההופעות הטוב ביותר ב 1990, וגם כאן, קראו קבוצות דתיות להחרים את המופע ואת מדונה. בקנדה אף ניסו לאסור את הופעתה, וגם האפיפיור קרא לציבור להחרים. סיבוב ההופעות תועד לסרט דוקומנטרי בשם Truth or dare, וחשף את מערכות היחסים שלה עם הרקדנים, הפרפקציוניזם האומנותי, הבלתי מתפשר שלה, מפגשים מסובכים עם בני משפחה וחברי ילדות, ובעיקר מול אביה השמרני, שמתקשה לעכל את המסרים המיניים, ואותה. הסצנה הכי אותנטית, לטעמי, היא הרגע בו רופא אף אוזן גרון אוסר עליה לדבר, לאחר שאיבדה את הקול. וורן בייטי, שהיה אז בן זוגה, תוהה מהצד, מדוע היא בוחרת לצלם את הרגע המביך של הבדיקה, מדונה מתעצבנת, והרופא ובייטי מתבדחים על הצורך שלה להיות מול המצלמה בכל רגע נתון. "למה להגיד משהו, אם זה לא מצולם?" "מה הטעם בקיום?" אומר בייטי, ומצליח להגדיר במדויק את החומר ממנו עשויה כוכבת אמיתית.

שחף איל

קרדיט תמונה: סתיו מלינק, רקפת עוזרי, אידית אבשלומי ואפרת מירון

 

rona

חמישה דברים שכדאי לדעת על "זמן התפוז" של רונה קינן - 12.3.19

מכירים את השיר על ההוא שהיה, עשה אותי מאושרת, הלך, עשה אותי עצובה, חזר בחזרה ומאז הכל טוב!? אז לא תמצאו אותו ב-״זמן התפוז״, האלבום החדש והמשובח של רונה קינן.

קול vs טקסט

אני סאקרית של שירה מלאכית עם טקסט נושך ממש לא מהשבוע. ורונה קינן עושה את זה מושלם. יש שכינו את הפער הזה באלבומיה הקודמים, ציניות. אני דווקא לא. בשמיעה ראשונה, מנסה לא לזכור את מה שמכירה מאלבומיה הקודמים ופשוט להקשיב. ואני מרגישה שממש יש פה תקווה. פה פה. בארץ. שאולי אפילו יבוא שינוי. ואז בשמיעה שנייה, אני חושבת - אז זהו. כנראה שלא. כבר לא בטוח שיהיה טוב. בשמיעה שלישית: יותר בטוח שיהיה רע. יותר סיכוי שנגיע לתהום, אבל את התהום הזו תתאר לנו רונה קינן. עם הקול הזה, והכתיבה הזו, ואז התהום בעצם ממש בסדר. ואני לא לבד בה.

החברתי

האלבום ״זמן התפוז״, אלבומה החמישי של קינן, הוא לרגעים שיתוף של המאזינים בצורה אינטימית בחוויית שברון הלב, אהבות ורגעים פרטיים מאד, שחוצים אל הפוליטי, מדיני, חברתי. דווקא שירים כמו ״בהפגנה״ ו״בואי למרפסת״ שמתארות חוויה שעברו המונים, גורמים לי להרגיש קרובה וליצור אינטימיות ביני לבינה.
קינן בכישרון האדיר שלה ממש מצליחה לדייק את התחושות של כל צועד וכל מפגין, כל מיואש, כל בעל וכל חסר תקווה. ״היינו אלפים. היינו רבבות״. וחתכנו בשדרות בני ציון כדי להימנע מהפקקים... או אם לדייק את הטראומה ללא

תירוצים: ״ולאיש אין כבר חשק לשיר בכיכר הרי היינו שם פעם, ראינו איך זה נגמר״

הכי אישי

ואז באים שירים כמו ״בני פרח״, ״אם״ ו״שקד ואגוז״. בשירים שנפתחים בשם של אדם שאני לא מכירה, או שם של בית קפה שכונתי שהוא לא שלי...יש לי הפחד שזה יהיה כמו לחלוף בתערוכה על פני ציור, לא להתעכב ולהמשיך לציור הבא. לא לעצור ולנסות להיכנס לתוכו כי הוא על מישהו, שהוא חבר של מישהי שהיא לא חברה שלי, והיא בטוח לא מהשכונתי שלי.

אבל הפחד הזה שלי הופרח במהרה. אני מחכה רגע, ועוד רגע, ונשאבת לציור, לשיר, ל“סמדי", מוצאת נקודת השקה אחת וממנה נשאבת, מגלמת את הגיבורה בהזדהות טוטאלית. אם אפשר היה לקחת את ה DNA של השירים האלו ולהפוך אותם לעונה של ״האח הגדול״, הייתה זו כנראה עונת כל העונות.

סוף טוב

בכתיבתה, יוצרת רונה קינן מתח כמעט בכל משפט. בזמן שביצירות הפופ אני יודעת לנחש כל כך הרבה פעמים לאן החרוז מוביל או מה הפואנטה שמחכה מעבר לשורה, באלבום הזה מצאתי עצמי במתח תמידי. המרחק בין החיים והמוות, הזיכרון הטוב והנורא, העצבות והשמחה הם בסה״כ עניין של מילה - אולי שורה. ״האהבה הזו מרחיקה אותי מ...״ ? המילה הכי כבדה, נותנת פה את הסיפור הכי טוב שיש. ״האהבה הזו מרחיקה אותי מהמוות״.
בנגינת קולה המאזין רוכב בהתמסרות לעבר המילה הבאה, כמו גל קולה נושא אותי בבטחה לשורה הבאה באי ידיעה מוחלטת לאן אני מובלת ועם זאת ברגיעה גדולה. נעים ליפול איתה, להתייאש איתה, להתפקח איתה וממש נעים להיות בטוב, בנחת איתה. השיר האחרון ״אל תגידי לא״, כמו סוף של סרט טוב, נתן לי ללכת ממנו כשאני יודעת שהגיבורה במקום טוב.

הסאונד

את ״זמן התפוז״ הפיקו תמיר מוסקט ותום דרום אשר בראו לצורך האלבום עולם חווייתי ועמוק של סאונד וצלילים, מלא במקוריות ומעוף ועם זאת משרת את רונה ואת שיריה בצורה מעוררת השתאות, חותמת הצליל של האלבום הזה כל כך מובהקת שאפשר לזהות אותו באופן מיידי גם אם מאזינים רק לכמה שניות מתוכו.
לא מדובר על סאונד מצוחצח ומלא בזיקוקי דינור אלא על סאונד שמשקף את האלבום ואת שיריו, ישן מעורב עם חדש, אינטימי מאוד, מרגש ומעט מדמם.

נעמה יוגב

קרדיט תמונה: סתיו מלינק ואפרת מירון

 

boaz_cohen_nickdrake

חמישה דברים שכדאי לדעת על "פינק מון" של ניק דרייק - 26.2.19

# אגדה ושמה ניק דרייק: לו היה נשאר בחיים, ניק דרייק היה עכשיו בדיוק בן 70. ניקולס רודני דרייק נולד ביוני 1948 ברנגון שבבורמה, שם שהו הוריו בשליחות ושם הוא גדל עד גיל שלוש. בשובם לאנגליה ניקולס הצעיר נשלח לפנימיית מרלבורו היוקרתית. האמן היוצר שהפך לשם נרדף למלנכוליה, דווקא היה ספורטאי מצטיין (בריצות למרחקים ארוכים, בקפיצה לגובה) במוזיקה (בנגינה על פסנתר, סקסופון וגיטרה) ובספרות אנגלית (בעיקר של המאה ה-19). דרייק של ימי בית הספר התיכון לא זכור לאיש כטיפוס דיכאוני, אלא דווקא כמי שאהב ספורט, סיגריות ובירה מהחבית, ברנש שידע לעודד חברים לברוח איתו מהפנימיה כדי לראות הופעות של מודי בלוז, פרוקול הארום, ברט יאנש וג'ון ריינבורן בסוהו של לונדון.  

# הספק: ב-1 בספטמבר 1969 הוציא את אלבום הבכורה שלו (השנה נחגוג לו 50!). בפברואר 1972 הוציא את האלבום השלישי והאחרון. באמצע (1970) הוציא אלבום מופת נוסף ("ברייטר לייטר"). במילים אחרות: תוך שנתיים וחצי הוציא ניק דרייק שלושה תקליטים מושלמים, בלי אף דקה מיותרת, הישג נדיר מאוד. בגלל השלישי שבהם, "פינק מון", התכנסנו הפעם.

# מרה שחורה: לא ברור מה קרה במהלך הקריירה הקצרה מאוד שלו. הנסיך שקע במרה שחורה, מאוכזב קשות מחוסר ההצלחה של שני אלבומיו הראשונים. הוא נסע לצרפת, חזר לאנגליה, עבר שוב לגור בבית הוריו, החל טיפול פסיכולוגי ושהה שעות ארוכות בבית, בהאזנה לבאך ובקריאה של המשוררים הצרפתים המקוללים פול ורלן וארתור רימבו. "הוא התנתק מהעולם", אמר אחרי מותו ג'ון קייל, "כי העולם לא היה עדיין מוכן לקבל אותו".

# ירח ורוד: אבל ב-25 בפברואר בשנת 1972 דרייק יצר מקבץ של שירים חדשים. הפעם, בלי כל הפקה ועיבודים, לבדו, הוא נכנס לאולפן וביומיים בלבד סיים את הקלטת PINK MOON תקליט קצר ומתומצת, נזירי, עירום כמעט, שקולו של דרייק פורט בו על כל עצב חשוף של המאזין, כשרק גיטרה (ובשיר הנושא הוא מנגן גם בפסנתר) ברקע. התקליט הזה כולל כמה מהשירים היפים ביותר שנכתבו אי פעם - והוא בית-ספר הכרחי לכל מי שרוצה לדעת מהו השיר-הכתוב-היטב ומדוע שיר מרעיד יכול לנסוע אל תוך הנפש רק עם גיטרה וקול מופלא. 

# הסוף הנצחי: בגיל 26 דרייק מת. ככה זה. לעתים העולם אינו הוגן בזמן אמת לנסיכים רגישים וגאוניים כמו ואן גוך, פרנץ קפקא וניק דרייק. הם מתים צעירים, עריריים ולא מוערכים, אבל יצירתם נשארת לנצח אחריהם, מעוררת השתאות דור אחרי דור, ותמיד את אותה שאלה שלא תהיה לה תשובה: איך ייתכן שהוא לא זכה לכבוד והערצה בחייו?

פינק מון הוא פיסה נדירה של יופי, אבל אישית אני ממליץ להתייחס אליה כחלק השלישי בטרילוגיה של דרייק, חלק בלתי נפרד ממה שהיה ומי שהיה נסיך הבדידות והקסם.

בועז כהן

קרדיט תמונה: סתיו מלינק ואפרת מירון

 

efratmiron_negiot_berry

חמישה דברים שכדאי לדעת על "נגיעות" של ברי סחרוף - 18.2.19

# עוד חוזר הניגון -
נתחיל מזה שזו לא המלצה. אף אחד מכם לא זקוק לאישור מזבת חוטם שכמוני, על מה שקיבל כבר אלפי אישורים עוד לפני שידעתי קרוא וכתוב. 'נגיעות' ישאר פה כדי לגעת בדורות הבאים גם הרבה אחרי לכתי..
אני כן אתיימר לשים את האצבע על כמה נקודות שמבדילות את אלבום האולפן הרביעי של ברי סחרוף מכל כך הרבה דברים שעברו פה במהלך 70 שנות מוזיקה ישראלית. 

# לנגן אותך עד תום -
יש דיסק אחד שמאז שהוא נכנס, הוא לא מצא את דרכו החוצה ממערכת ה-CD ברכב שלי. ולא בגללי. כאילו, כן, אני זאת שמחליטה לא להוציא אותו.. אבל בעיקר בגלל הטרמפיסטים שלי. תבינו, להרבה מנסיעותי מצטרפים עוברי דרכים שיש לי איתם ועם טעמם המוזיקלי אפס היכרות. כדי להשרות אווירה נעימה ופלורליסטית עד כמה שניתן אני מפעילה את הדבר הכי קונצנזוסי שאני מכירה. ומה הופך את 'נגיעות' לכזה קונצנזוס?
אולי זה הסאונד שלא נס ליחו, או הרוק שהוא על גבול הפופ-אלקטרוני-מזרחי ואולי בכלל קהל שלא החליט אם הוא היפסטר-חייל-ילדה בת 9-או אבא שלי. קטונתי מלהבין את התופעה הזאת. מה שבטוח זה שכשהצלילים של 'ככה זה (לאהוב אותך)'- הרצועה שפותחת את האלבום נשמעים בחלל המכונית, אני יודעת שאני הולכת על בטוח ושכלל יושבי הרכב משחררים אנחת רווחה ומתרווחים בנחת במושביהם.

# אל תחפש רחוק -
עוד אסמכתא לכך שמדובר באחד מהאלבומים האהובים והמשפיעים הוא ערוץ המוזיקה שלנו באתר ובאפליקציה: 'my music' – ערוץ שמלא במוזיקה שאמנים בחרו. שיטוט רנדומלי יגלה לכם ששירי האלבום הנ"ל נבחרים פעם אחר פעם אצל יוצרים מכל גווני הקשת הישראלית (נינט טייב, חנן בן ארי, פול טראנק, יזהר אשדות, מירי מסיקה, לירון עמרם, נרקיס ועוד) ומחזיקים בשיא השמעות.

# כמעין המתגבר באתי אליך שוב -
זכיתי להיות בשניה מבין ההופעות שנערכו עד כה לכבוד '20 שנה לנגיעות'. המדהים הוא שמימיני ומשמאלי ניצבו אנשים שכבר הספיקו לפקוד הופעה אחת כזו שלושה ימים קודם לכן בחיפה, וכאלו שהתעתדו לנכוח גם בהופעות הבאות במסגרת חגיגות האלבום (אל דאגה, ברי דאג להביא טוויסט ואורח שונה בכל הופעה כך שהם לא השתעממו). החבורה המופלאה שעל הבמה כוללת רבים מההרכב המקורי שעבד על האלבום ומספקת ערב רווי להיטים. תחילה מתוך האלבום: עבדים, כמעיין המתגבר, ככה זה, לב שלם, עיר של קיץ ונגיעות ואחרי שהם משלימים אותו (כולל הרצועה האינסטרומנטלית 'זה לא יכול להיות שאף פעם אין יריות' ו'עוד חוזר הניגון' שבהוצאת הויניל המחודשת נותרו בחוץ מפאת חוסר מקום) הם מוסיפים עוד מהרפרטואר העשיר של ברי, מבלי לתת לקהל רגע של מנוחה.
אם עוד לא הייתם, נוספו שתי הופעות באמפי-שוני באפריל. אוצו רוצו.

# עד שנגיע לקצוות -
לרגל החגיגות, ברי עבר בין אולפנים (ברי בפישטנק) והתראיין עם שניים משותפיו לעבודה על האלבום: גידי רז ואורן לוטנברג. כשהוא נשאל על תהליך העבודה, החוויות והזכרונות מאותה תקופה, הוא הישיר אליהם פעם אחר פעם מבט במין ציפיה של: 'נו, תענו'. 

וזה אולי גם מסכם את היצירה הזאת בצורה הטובה ביותר. את השם 'נגיעות' היא קיבלה בגלל ההבנה כי כל מי שלקח בה חלק ונתן את הנגיעה שלו לתוצאה הסופית (דני מקוב, שרון רוטר, דן תורן, פיטר רוט, אורן לוטנברג, ג'ני שועלי, עודד פרח, גידי רז, חיים לרוז, אסף אמדורסקי, יזהר אשדות, קרני פוסטל, טל שגב ועוד) - אחראי להצלחה שלה.

ברי זכה זה מכבר לכינוי ' נסיך הרוקנרול הישראלי'. אמנם כולנו יודעים שהוא המלך הבלתי מעורער, אבל אין לו האופי הדרוש לרודן שמתנשא מעלינו וממטיר פקודות לעובדיו.
הוא נסיך.

אפרת מירון

קרדיט תמונה: סתיו מלינק ורקפת עוזרי

 

namma

חמישה דברים שאתם חייבים לדעת על האלבום החדש של טנק יו, נקסט של אריאנה גרנדה - 13.2.19

25 >
מי את אריאנה גרנדה ספרי לנו ב-3 שורות מה הספקת לעשות עד גיל 25?
לשחק במחזות ברודוויי, להיות כוכבת ילדים, להוציא חמישה אלבומים, להתמודד עם פיגוע רצחני בסיום הופעה שגבה 22 הרוגים ברובם טינאייג׳רס, יציאה קצרה מהשואו ביז, חזרה אל השואו ביז, מערכות יחסים מתוקשרות, אובדן של בן זוג משמעותי (מק מילר) תוך אירוסין לבן הזוג הבא (פיט דייוידסון) ואז החלטה להפרד בלי חתונה. וכמובן פוני-טייל אחד שהוא לא פחות מסמל ורצון עז לתוספות שיער. כל אלה הפכו אותה לשם הכי חם והכי מעניין בעולם המוזיקה היום. נעים מאוד.

10 >
לפני עשרה חודשים אריאנה הוציאה את ״no tears left to cry״, שאם תשאלו אותי הוא שיר הפופ הטוב ביותר שיצא ב-2018. פתאום רואים צמיחה באיכות המוזיקלית, ואם קודם הזכרנו שהקהל שלה מורכב ברובו מילדים ובני נוער, נראה שפה היא מעלה את הרף ומגיעה לעולם של הגדולים. כמו קפיצת המדרגה שמיילי סיירוס וג׳סטין ביבר עשו לפני כמה שנים, עכשיו מגיע תורה. כשהיא משחררת את אלבומה הרביעי "sweetener" היא כבר שם מרכזי בתעשייה. הדבר הכי חם, הכי מעניין, הכי טרנדי.

6 >
לוקח לה רק שישה חודשים עד שהיא משחררת את האלבום הבא - ״thank u, next״. גרנדה מעידה שהמקום הכי בטוח עבורה הוא האולפן וככה היא מתמודדת עם כאב, אז לוקח לה שבוע (!) לכתוב את האלבום ועוד כמה שבועות להקליט אותו. היא מוקפת בכותבות שירים שהן במקרה גם ה-BFF  שלה ומגובה במפיקים הכי חזקים בתעשייה. היא יוצרת אלבום חדש עם 12 רצועות, ביטים טראפים, הרבה רגש מנעד קולי שלא מבייש את מריה קארי (ההשוואה המתבקשת והכה מחמיאה). היא כותבת, מפיקה ומבצעת, פותחת את הלב עם הסינגל שנושא את שם האלבום, שגם שבר את שיא האזנות בשירותי הסטרימינג - רק בספוטיפיי היו לשיר כ-100 מיליון האזנות בעשרה ימים. מטורף. ארי מדברת בשיר בפתיחות על הפרידות, הקשיים וההתחזקות שלה מתוכם. עם ׳טנק יו נקסט׳ היא כובשת לראשונה את הבילבורד TOP 100  כשהיא מלווה בקליפ אייקוני, והיא על הגל והיא אהובה והיא מתוקשרת כל כך.

3 >
יש תחושה אחידה כששומעים את האלבום. הכל טייט, הכל עשוי מצוין, הקול שלה פוגע כל פעם בדיוק איפה שצריך ומתוכו יש שלושה שירים שהם הדבר הבא: נתחיל ב״תפרד מחברה שלך, אני משועממת״ שאמנם זה תרגום מביך לעברית אבל השיר לוהט. הכי קליט ורק בא לי לערוך אותו לרדיו בגדול. ממשיכים ל "bloodline"בו מקבלים את אריאנה הכיפית, הקלילה, זו מ"Side To Side". שוב - הפקה מושלמת. אחרון הוא "needy" הקסום, האמיתי, מריח כמו הסינגל הבא. בהנחה שלא צריך לספר על "7 rings" הכיפי והמסומפל מ"My Favorite Things", אני בהחלט חושבת ששווה להקדיש לאלבום הזה 40 דקות כי הוא פופ לתפארת.


1 >
האלבום ״thank u, next״ יצא ביום שישי האחרון (8.2.19) וכל השירים שלו מככבים בכל מצעדי הסטרימינג. היא זכתה שלשום בגראמי הראשון שלה בקטגוריית ״”Best Pop Vocal, הסטורי שלה מלא בפרגונים מכללללל הוליווד שרק משתפים את השירים שלה ומביעים סוג של הערצה למלכה הנוכחית. הכל קרה מהר כל כך ברמה שאני לפעמים לא מבינה מאיפה היא הגיעה ואיך היא תפסה כזה מקום ענק בתעשייה, בעולם וגם בלב שלי. אולי זה הקצב של העולם, של האינסטוש, ואולי זה יהיה ״כמו שבאתי הלכתי״. אוקי לא באמת, כי היא לא הולכת לשום מקום, אבל שמעו - מאז בריטני לא היה לי חיבור כזה עם פופ סטאר, ונראה שגם שאר העולם איתי ועם האריאנהטורס.

אסיים בציטוט מכתבה שאהבתי >
״בזמן שריהאנה עסוקה במוצרי איפור, ביונסה במוד משפחתי, טיילור סביב טראמפ וקייטי פרי אבודה בחלל - הן פשוט פינו לאריאנה את המקום והיא לוקחת אותו ביג טיים״.

נעמה בן נפתלי

קרדיט תמונה: סתיו מלינק, רקפת עוזרי ואפרת מירון

 

idit_lilpimp

חמישה דברים שאתם חייבים לדעת על האלבום השני של ליל פיפ - 4.2.19

# סוף הוא תמיד התחלה

סוף הוא תמיד התחלה של משהו חדש. בנובמבר 2017, רגע לפני שהפך לכוכב על, גוסטב אור הידוע בשם הבמה ליל פיפ, הלך לעולמו בגיל 21 לאחר שלקח מנת יתר.
לאחר מותו, ולאור העלייה בהאזנות סטרימינג ובמכירות לחומרים שלו, חברת התקליטים שעבדה עם פיפ לפני מותו (בשיתוף עם אימו) מצאו במחשב הנייד שלו הקלטות, חלקן מוכרות ורובן לא, ועשו בהן שימוש שהוליד את האלבום המדובר.
אי אפשר להבין את המוזיקה של ליל פיפ מבלי לדעת מה זה Emo Hip Hop, ז'אנר המאופיין בשילוב המוזיקלי של אלמנטים מהיפ הופ ,רוק, מטאל, פופ Pאנק ורוק אינדי אינסטרומנטלי, הניצנים הראשונים החלו בתחילת שנות ה2000 עם מוזיקאים כמו אמינם, קניה ווסט, קיד קאדי ואפילו דרייק שלקחו את ההיפ הופ לכיוון אישי וריגשי יותר, התמקדות ביאוש, בדידות, חרדות, שימוש בסמים, התאבדות ולב שבור.
ליל פיפ היה ממובילי תנועה שנקראת SOUNDCLOUD RAP , טבע את חותמו ב-Emo Hip Hop  והוכתר ע"י מבקרים רבים כעתיד של ה-EMO.
מותו הביא את הז'אנר לחזית ושינה את המיינסטרים של ההיפ הופ בצורה משמעותית.

# הפגישה הראשונה

חופשה, האוזניים שלי עובדות כרגיל באיתור מוזיקה שתעניין אותי, שלושה ימים וכלום, כמה שעות לפני הטיסה, תוך כדי שיטוט ברחובות, שמעתי צלילים שמשכו אותי ואת השאזאם לפעולה ואז זה קרה – השאזאם קבע "Srar Shopping – Lil Peep", אני מאושרת, גיליתי את האוצר של הטיול.

# ליל פיפ

אמריקאי שהחל כנער מתבודד ליצור מוזיקה בחדרו בלונג איילנד, עבר בגיל 17 ללוס אנג'לס והחל להעלות שירים ל- YouTube  ו-SoundCloud , ובזמן קצר מאוד זכה למיליוני האזנות. את אלבום האולפן הראשון Come Over Till You’re Sober, Pt.1  , הקליט לאחר שנסע ללונדון, האלבום השני יצא לפני כמה חודשים, לאחר מותו.
בראיונות אמר לא פעם ולא פעמיים שמטרתו להפוך לקורט קוביין של ההיפ הופ. האם זה קרה? עוד מוקדם לומר...
פיפ יצר מוזיקה אוונגארדית, אפלה ולעיתים מעט שטנית, נעימה לאוזן אך קשוחה להאזנה, עם אינטליגנציה רגשית שבאה לידי ביטוי במלל, בלחן ובסימפולים.

# החלק השני

"היא הייתה האחת עם החיוך השבור, היא הייתה האחת שהייתה שווה את הזמן שלי", כך נפתח Come Over Till You’re Sober, Pt.2, אלבום האולפן השני של ליל פיפ. החל מהתו הראשון אני נשאבת לעולם שמדבר על עצבות, דיכאון, אהבות נכזבות ועוקצנות חבויה, בשילוב עם סאונד מאוד ייחודי שמשלב קצב של היפ הופ, טראפ, השפעות רוק, Pאנק, דרים פופ וEMO. המוזיקה שיצר פיפ חודרת עמוק לתוך הבטן, בעלת יופי אפלולי ולעיתים אפילו נותנת קצת תקווה. יש שירים ששווה להתעכב עליהם כמו Runaway המהפנט שמעיף אותי ישירות ליצירות גאוניות לא פחות של איאן בראון, Life Is Beautiful, Hate Me ו Fallin Down  שיצא בשתי ורסיות, האחת עם XXXTENTACION  והשניה עם ILoveMakonnen . 

האלבום כמו קודמו הוא יצירה מושלמת מלאת יופי קודר שחושפת את פיפ ככוכב הפוטנציאלי שהיה אמור להיות, אם העולם רק היה מצליח לעמוד בקצב.

# עבר הווה עתיד

זה נגמר לפני שהתחיל, פיפ הצליח בקריירה של 4 שנים להשפיע על תעשיית המוזיקה בצורה משמעותית, בזכות קצב העבודה המהיר שלו. לאחר מותו, המוזיקה שלו עדיין חיה. אמנים בסדר גודל של וויז קליפה, ליזי, מארשמלו הוציאו מספר שיתופי פעולה איתו, ורק לפני כמה ימים הראפר ILoveMakonnen הוציא סינגל בשיתוף פעולה עם פיפ ולהקת הרוק Fall Out Boy.

באחד הפוסטים שעות לפני מותו כתב פיפ: "כשאמות, תאהבו אותי"
האם המסע המוזיקלי שלו היה מסתיים בכוכבות על? האם הוא היה נכנס ללב המיינסטרים? או היה ממשיך לפעול כאוואנגארד בשולי תעשיית המוזיקה? אם פוסט מאלון, מאמני ההיפ הופ המצליחים והבולטים, קיעקע את פניו של ליל פיפ על זרועו- כנראה שיש שם משהו שהוא הרבה יותר גדול מהחיים.

אידית אבשלומי

קרדיט תמונה: סתיו מלינק ואפרת מירון

 

boazcohen_davidbowie

חמישה דברים שכדאי לדעת על 'שעות' של קינג דיוויד בואי - 30.1.19

# שלוש שנים בלי קינג דיוויד בואי, הנעדר הנוכח כל-כך. אין אצלי יום בלי שיר, צליל או אלבום שלו. השנה היא 2019 ובזמן שחיינו את חיינו חלפו להן 20 שנה מהאלבום 'Hours…' שחתם את שנות ה-90 של בואי ובעיני, הוא אחד האלבומים הטובים ביותר שלו.

# "שעות" הוקלט בסוהו החל מ-1998. אין בו מקצבים, אין בו טכנולוגיה. יש בו פשוט שירים עירומים, שבהם ניכר שדיוויד בואי חוזר אל יצירתו מסוף שנות ה-60 ("ספייס אודיטי") ותחילת ה-70 ("האנקי דורי"). אחרי הארט-רוק החתרני של 'Outside' ואחרי הדראם אנד בייס של 'Earthling'  בואי חזר אל הפשטות המבורכת.

# 'Hours…' הוא תקליט שטוב להאזין לו בערב, אל תוך הלילה, כי הוא מסכם יפה את היום שהיה ויעניק לך קצת רוח טובה לקראת היום שיהיה. ב-"Survive," למשל, בואי שר:  "הייתי צריך להישאר איתך, הייתי צריך לנסות" – מעין סגירת מעגל, עצב וחרטה. במי הוא נזכר? למי הוא מתגעגע?  קולו מזכיר את ההקלטות הישנות שלו בחברת התקליטים דראם, ומבחינה מוזיקלית זו אחת המלודיות המרגשות שהלחין, נפרטת על מיתרי גיטרה מעט עצלה ומהורהרת.  

# בואי לא פחד לנוע מדמות לדמות, מסגנון לסגנון וגם לצטט את עצמו. הקשיבו, למשל, לשיר "If I’m Dreaming My Life" – כמו מחבר שירים מ"זיגי סטארדסט" מ-1972.

בואי גם הקדים את העולם בהבנתו את המדיה הדיגיטלית והתרבות המקוונת ולכן יזם עם אתר המוזיקה Bug Music תחרות כתיבת טקסטים ללחן שלו שאותו זימזם באתר שהקים בשם  Bowienet. מתוך שמונים אלף השירים שהוגשו בחר בואי בשיר של אלכס גרנט, סטודנט מאוהיו: 'What’s Realy Happening?, וגרנט גם זכה בכרטיס טיסה כדי לצפות באליל שלו שר את המילים שכתב. היה זה אירוע יוצא-דופן וחדשני מאוד, אז, ששודר באתר האינטרנט של המגזין רולינג סטון. בואי העניק כבוד גדול לגרנט, קרא את המילים בקול מהדף: "לגדול בתוך פלסטיק של קופסאות/ מחשבות זעירות ומנעולי בטיחות/ הלבבות הופכים לשעונים מיושנים/ המתקתקים בנפשך".

# שניים מהשירים הכי יפים של בואי אי פעם נכללים באלבום הזה. "ילד-של-יום-חמישי", שנכתב בהשראת הביוגרפיה "ילדה של יום חמישי" (1956) של ארתה קיט, זמרת, רקדנית ויוצרת, שהפכה לאייקון בקרב קהילת הלהט"ב, ו"שבע". הוסיפו לזה גם את העטיפה שעיצב האמן רקס ריי, עטיפה המבוססת על פסל מהמאה ה-15 של מיכלאנג'לו ה-Pietà (רחמים) - פסל גופו של ישו הניצב בכנסיית סנט פטרוס בותיקן, ומציגה את בואי המכונס בעצמו ומערסל את דמותו שלו בזרועותיו. קסם.

בועז כהן

קרדיט תמונה: רקפת עוזרי ואפרת מירון.

 

rosalia

חמישה דברים שכדאי לדעת על רוזליה ועל האלבום "El mal querer" שלה - 22.1.19

# טיימינג

בדיוק חזרתי מחמישה ימים במדריד ומדובר באחת מהערים הכי מלהיבות שיצא לי לבקר בהן.
היא חיה לגמרי, גם חדשה וגם ישנה, מלאה בסטייל ומפוצצת במוזיקה. כל יום יצא לי לראות מופע פלמנקו וזה לא כי כיוונתי לזה אלא כי זה פשוט בכל מקום. וזה מרהיב וסוחף במחיאות כפיים וריקוד יפהפה. נוסיף לזה את האלבום של רוזליה (נכון להגות רוזהליה) אותו אני שומעת באינטנסיביות כבר חודשיים ונראה לי שבא לי שורשים ספרדיים אפילו יותר מתמיד.

# רוזליה?

היא קטאלנית בת 25 שגדלה בכפר קטן ליד ברצלונה והחיים שלה היו חצי כפרים וחצי עירוניים, וככה נשמעת גם המוזיקה שלה: פלמנקו ושורשים ספרדיים אותנטיים בבית, היפ הופ וטראפ עם החברים. כשהייתה קטנה קבלה מההורים גיטרה ורצתה להרשים ילד בית ספר שהייתה מאוהבת בו וניגן בגיטרה. אז היא התאמנה עליה עד שהיא פשוט אהבה אותה. ואז התחילה לכתוב וליצור. ולעמוד על במות. ומי זוכר שכל זה היה בשביל להרשים. היא פמיניסטית, מודה בכל הזדמנות לנשים חזקות מתעשיית המוזיקה – ביורק, לורן היל, קייט בוש, בילי אייליש ודואה ליפה, וזה על קצה המזלג ממה ששמעתי בראיונות איתה. צריך לראות את הקליפים שלה כדי להבין שהיא לרוב מלווה בהרכב נשי חזק, לעיתים פשוט היא בעצמה, בקיצור הכי גירל פאוור שיש.

# א-ה-ב-ה

"אני ידעתי שהאלבום הזה ידבר על אהבה. אהבה כואבת. אהבה חשוכה. אהבה בלי גבולות. אהבה בעייתית. כמו טרגדיה יוונית" כך אמרה היא עצמה על האלבום שלה, ושמעו - האלבום הוא חתיכת סיפור קורע לב שמחולק לפרקים. העלילה לקוחה מהמאה ה-13 ומדברת על אישה שבעלה כולא אותה במגדל. ומשם כל שיר הוא פרק על אהבה, שיברון, פחד והמון חוויות שבחורה בת 25 מצליחה להעביר באמינות ונראה שגם מניסיון.
האלבום עשיר בכל כך הרבה סגנונות. טנגו, רומבה, פלמנקו, טראפ, אר אנד בי. סאונד שהוא ממש שלה.

# מה עשתה ומה תעשה

היא הספיקה לעבוד עם פארל, ג'יימס בלייק וג'יי בלווין, הייתה מועמדת לחמישה (!) פרסי לאטין גראמי אחרי ששחררה רק את "MALAMENTE" וזכתה בקטגוריות השיר האלטרנטיבי והמופע האורבני. בקרוב תופיע בפסטיבלי הענק - לולהפלוזה וקוואצ'לה וזו באמת רק ההתחלה.

# הכוכבת הגדולה הבאה

המוזיקה הלטינית כובשת את העולם בשנים האחרונות. מדספסיטו דרך אנריקה, סביב קארדי בי עם קמילה קביו וכל מי שיכול לקחת את השורשים הביתיים בעיקר לביט הרגאטוני. אבל רוזליה מביאה משהו אחר. מוזיקה מסורתית עם הפקה מודרנית. כמו ש A-WA עשו אצלנו, היא עושה בענק כבר מחוץ לגבולות ספרד.
מדברת אתכם על כוכבת שמצליחה לשיר מעולה תוך כדי שהיא רוקדת, ששומרת על האמת שלה ביצירה, שעושה קליפים שרק בא לראות עוד מהם. בא לי להגיד ביונסה. תבדקו אותי עוד כמה שנים.

נעמה בן נפתלי

קרדיט תמונה: רקפת עוזרי ואפרת מירון.

 

naama_aloneder

חמישה דברים שכדאי לדעת על "משתלבים בנוף" של אלון עדר - 14.1.19

נדמה שאלון עדר וחבריו להרכב לא יכלו לדייק יותר כשבחרו לקרוא לאלבום הרביעי שלהם "משתלבים בנוף". כשמאזינים לצלילים של עדר ולהקה, אפשר לגמרי לשמוע איך ההרכב המיוחד הזה מגלם בתוכו את כל הנוף של המוזיקה הישראלית, עם סאונד של פעם, וגעגועים לארץ ישראל הישנה והטובה. עם שירים אינטימיים על בינו לבינה (אישה שלי), שירים על סדקים בזוגיות ובשגרה המשפחתית שלא יעזור כלום – כולנו חווים ועוד נחווה בחיים (כותרת של משפחה), וגם שירים עם גוון מחאתי (חיה קטנה), "משתלבים בנוף" הוא הממתק החורפי הקטן, שאתם לגמרי יכולים להרשות לעצמכם לנשנש, גם אם אתם בדיאטה.

# כמה אלבומים???‼!

על אף שהפריצה הגדולה של אלון עדר הגיעה רק ב-2014 – עם השיר "קצת אהבה לא תזיק" שיצא באלבום "סיכום החיים עד עכשיו", אלון עדר פועל ויוצר כבר למעלה מ-8 שנים, ולמעשה, "משתלבים בנוף" הוא האלבום הרביעי של עדר עם "להקה" (שימו לב – "להקה" ולא "ה-להקה") והאלבום השביעי שלו בסך הכל – אחרי שמאחוריו גם שלושה אלבומי סולו.

# שותפים בע"מ

באלבום הזה תמצאו – יותר מבכל אלבום אחר, יצירה משותפת של כל חברי "להקה". את השירים כתב לא רק אלון, ולאלבום היו שותפים גם חברים נוספים בהרכב כמו נדב הולנדר שגם מבצע את אחד השירים, אבנר קלמר שכתב שיר עם אלון, הלחין, וגם מבצע בעצמו, ועוד שני שירים שנכתבו על ידי רן דרום. שותפות זה השחור החדש!

# הקופים הצעירים

עוד אורחים מפתיעים (וחמודים במיוחד) באלבום הם דוד ורפא עדר – או במילים אחרות שני בניו של אלון ואשתו שני (שזכתה לשיר משלה באלבום – "אישה שלי", אולי אחד השירים היפים של השנה החולפת), שעושים באלבום קולות – בשיר קוף.

# אדוני המשורר

רצועה מסקרנת נוספת באלבום היא שיתוף הפעולה של אלון עדר ורונה קינן, שבחרו לקחת טקסט של חנון לוין בשם "מלאכת החיים" ולהלחין אותו יחד. זוהי לא הפעם הראשונה שעדר מתעסק עם טקסטים של משוררים (באלבומו הראשון 8 שירים נכתבו ע"י משוררים) והפעם – הטקסט העצוב והנוגע של לוין – זוכה לביצוע קסום של קינן ועדר יחד.

# הפתעה!

עדר כנראה אוהב מאוד להפתיע את הקהל שלו, אחרת איך תסבירו את "מחשבות על הדרך" אלבום שיצא בהפתעה שבועיים אחרי "משתלבים בנוף"? לדברי עדר, מדובר על האח הקליל של "משתלבים בנוף", ואם אתם חושבים שזה לא הגיוני להוציא יחד שני אלבומים, אז עדר, לגמרי מסכים איתכם, אבל לדבריו – ההרכב הלך על הדרך ולא על התוצאה, ומכאן גם מגיע שם האלבום.

נעמה חן

קרדיט תמונה: רקפת עוזרי ואפרת מירון.

 

baba_03

אסף "BABA G" נחמיאס ממליץ על 'בגובה העיניים' של פלא אוזן - 8.1.19

# פריחת היפ הופ הישראלי

בשנים אחרונות אנחנו עדים בעולם המוזיקה הישראלי לפריחתו של ז'אנר ההיפ הופ המקומי, שהיה תקוע במשך כמה שנים, עם אומנים שונים שכובשים את רשימות הפלייליסט של תחנות הרדיו וגם כמובן כאן אצלנו בeco99fm. כמה שמות בולטים (רק רשימה חלקית): טונה, נצ'י נצ', פלד, אקו, עדן דרסו ועוד רבים ואחרים. אלא שרובם הם אומנים הפועלים לבד כאמני סולו, והמון המון זמן, עוד מהימים של שב"ק ס (שהוקמה ב1992) והדג נחש (שהוקמה ב1996), לא הוקם הרכב היפ הופ שהצליח להיכנס ולהישאר בתודעה של הקהל הישראלי. אז אומנם ההרכב "פלא אוזן" עוד לא ברשימה אחת עם האומנים הללו אבל הם בדרך לשם!!

# קצת רקע

ההרכב "פלא אוזן" קיים כבר מספר שנים. בהתחלה הם היו צמד, שכבר אז, ב2016, הוציא את אלבום הבכורה של שנקרא "מריצים ת'דיבור", שבו 2 חברי הלהקה הנוכחיים התארחו באלבום. מפה לשם החיבור בין כל ארבעת הראפרים היה כל כך מוצלח, שהם הצטרפו להרכב שכיום מונה:  ארבעה ראפרים וד'יי ג'יי אחד. מאז ההרכב בגירסתו המחודשת והנוכחית, הם הספיקו להקליט את השיר "הלכות גר" שעסק בבעיית הפליטים בישראל וגם להוציא EP בכורה שנקרא "שפת המדרכה", אבל אנחנו התכנסו פה היום לספר לכם קצת על התקליט החדש שלהם שנקרא "בגובה העיניים" שלא מזמן הושק בהופעה עם המון המון אורחים נכבדים.

# האלבום

האלבום / תקליט "בגובה העיניים" הוא ממש כפי ששמו מעיד עליו. יש בו המון היפ הופ וראפ אקלקטי שמתכתב עם העשייה המוזיקאלית של השנים האחרונות, אלבום שבו "פלא אוזן" כתבו שירים על החוויות האישיות שלהם, כגון השיר הפותח של האלבום "כביש 1" שהוא למעשה הכביש המחבר בין 2 חברי ההרכב המגיעים מירושלים, לבין 2 החברים המגיעים מתל אביב : "כביש 1, 02 אל ה03, ארבעה אמסיז, באים לתת בראש ". השיר "ראפ בעברית" שהוא טקסט די ותיק של ההרכב שיושב על מקצב השיר "מה אברך'' של להקת חיל הים, השיר "השקט שלפני הסערה" שמציג לעולם עוד ראפרית שבעתיד גם היא תכבוש את התעשיה והיא הראפרית - ג'אזז, השיר "חופש פעולה" שפשוט לקח אותי אחרוה בזמן אל הימים היפים של שב"ק ס אי שם בשנות ה90, ויש גם את השיר "הפלא ופלא" שפשוט יש לו ביט חריף ומושלם.

 # השיר "נאום הגבר 2"

שנת 2018 לפחות לפי דעתי תיזכר בהיסטוריה בין היתר כשנה בה מחאת הנשים והדרישה לשוויון עלו מדרגה בעולם ובארץ, ובעיקר בזכות מחאת ה  #Me Too שהציתה את האש בעולם כולו, וההרכב "פלא אוזן" לא נשארים אדישים כלפי הנשים והאמהות של כולנו ומוציאים באלבום החדש שלהם את השיר שנקרא  "נאום הגבר 2" שיר שנפתח באמירת תודה לכל האמהות, ממשיך ביחס הנוראי כלפי נשים בכלל, ואפילו בסוף השיר יש בית שלם ומצמרר שאותו כתב אחד מחברי הרכב על חוויה אישית שלו של הטרדה מינית: "היה זה לילה אחרון של הפסטיבל שתיתי ועישנתי אולי הייתי מבולבל, החמאתי על ההצגה ידעתי שהוא הבמאי למרות שהייתה ממש גרועה בעיני, הזמנתי בירה נשען על הבר בשתי ידי לפתע הרגשתי את גופו מאחוריי, נצמד ונצמד לוחש ותופס לי את היד, כן מותק חשבת שהיה נחמד?, הלב שלי דפק במהירות רציתי לפוצץ אותו רציתי למות, הרגשתי כבדות כמו מפחד גבהים עד שהגבתי כבר חלפו להם כמה רגעים, הסתובבתי חייכתי דחפתי וברחתי נשען על איזה קיר מהבחילה שאני הרגשתי, איך לא הגבת מטומטם אח איזה אידיוט זו בטח אשמתך צעקו לי הקולות ,שתקתי והחלטתי שלא לגלות אבל נמאס לי להיות אשת לוט, זה לא משנה אם אתה רודף מכנסיים או שמלות אם אתה חושב שאני בקטע יש דרך לפנות, בעולם בלי כבוד האנשים הופכים חיות אין תירוץ שמצדיק הטרדות מיניות!"

ללא ספק זהו השיר החשוב באלבום כולו, כל פעם שאני שומע אותו עוברת בי צמרמורת, כי לא משנה אם את אישה או אתה גבר, פשוט אין תירוץ שמצדיק הטרדות מיניות!

# נסכם

כל כך הרבה גרוב, קולות מגוונים, היפ הופ וראפ במגוון צבעים, אני ממליץ לכל מי שאוהב היפ הופ לרכוש לעצמו את התקליט החדש "גובה העיניים" של ההרכב פלא אוזן, וגם אם אתם לא חובבי הז'אנר, האלבום הזה יכול להוות עבורכם נקודת פתיחה מצויינת להכיר יותר טוב את היפ הופ הישראלי שצומח לו פה ב 2019

להאזנה לאלבום "בגובה העיניים"

אסף "BABA G" נחמיאס 

קרדיט תמונה: רקפת עוזרי ואפרת מירון.

 

efrat

חמש נקודות על וואט איס לאב? של קלין בנדיט - 1.1.19

2068#
עוד חמישים שנה יתיישבו מיטב המוחות ויערכו ספיישל מיוחד עם כל האלבומים הבולטים שעשו את 2018. גם הם בטח יתקשו להסביר את התופעה העצומה הזאת שאמנם לא בטוח שעוד תתקיים ב-2068, אבל אי אז קראו לה 'קלין בנדיט' והיא הותירה כמות שיתופי פעולה כמעט בלתי אפשרית עם אמנים שרובם השאירו אחריהם תביעות רגליים מוזיקליות לאורך כל חמישים השנים האחרונות... אבל עוד נגיע לזה.
איפה שלא תדרוך כשתטייל בין השירים של What Is Love? -האלבום החדש של קלין בנדיט- אתה ככל הנראה תיפול על להיט. ועוד איזה להיט. פתיחה מבטיחה עם Symphony של Zara Larsson המרגשת שמשאירה אבק עם שיר שגם אחרי מליון האזנות לא נמאס ממנו. ממשיכים עם Baby הכיפי שחרך השנה את התחנות והמצעדים בחסות קולה המהפנט של Marina ו- Luis Fonsi. הבאה בתור היא Demi Lovato עם Solo שהתקבל פה בארץ בחיבוק גדול, ועוד זאת מדברת, וכבר באה Anne-Marie עם Rockabye הענק (מדורג חמישי בכמות הצפיות לשנת 2016 ובטופ 30 עד היום). עוד להיטים שאתם מכירים הם I Miss You  של Julia Michaels והשיר שחותם את האלבום: Tears של Louisa Johnson. קיצר הבנתם. וואחד וואו.

#מי אלו בכלל?
אחרי כל הניים דרופינג, נסביר שניה מי עומדים מאחורי כל הטוב הזה: קלין בנדיט הם הרכב אלקטרוני בריטי שהוקם ב-2008. חברי הלהקה במתכונתה הנוכחית הם גרייס צ'אטו והאחים ג'ק ולוק פטרסון. בשני האלבומים שהוציאו הם מארחים אמנים מוכרים יותר או פחות- שיתופי פעולה שעושים טוב לכל הצדדים. המוזיקה שלהם משלבת בין פופ אלקטרוני לרגאטון, מוזיקה לטינית וקלאסית וגם נגיעות מוזיקה שחורה שיושבות בטבעיות עם האורח הנכון. הם פרצו לחיינו ב2013 עם Rather Be ומאז אנחנו נושאים אליהם עיניים, תולים בהם יהבנו וממתינים למוצא פיהם. אפילו הצלחנו להתגבר על הBDS ולהביא אותם לכאן באוגוסט האחרון כשהם בשיא ההצלחה שלהם. יזרעאל אימפריה

#אינפלציה
בכל מסעדה, מסיבה, חנות רנדומלית בנתניה או רכב אקראי שנוסע ברחוב- זה היה (ועודנו) הפסקול. גם אם אתם סולדים מכל מה שההרכב מייצר ומייצג, אתם יודעים לזמזם ברמה די גבוה את השירים המדוברים. אתם פשוט לא יודעים שאתם יודעים. 

#ריקוד המכונה
מה שקלין בנדיט עושים פה זה בי"ס לפופ. נראה שהדפוס קבוע: לוקחים כמה אינסטרומנטים, זמרת מוצלחת, איזה רצף אקורדים חביב, ואת כל אלו משליחים לתוך מערבל בטון שפולט להיט עכשווי. זה לגמרי לא האלבום המיתולוגי ששוחררו ממנו שלושה סינגלים ושאר השירים סיפרו לך סיפור שהכניס אותך לעולם...
פה כל שיר הוא בום. הוא שיתוף פעולה עוצמתי. הוא יח"צ. הוא השמעות בלתי פוסקות ברדיו. הוא עומד בפני עצמו ולא נתמך אף רגע בשכניו לתקליט. נכון שתבנית של 16 שירים כאלו מרגישה מהונדסת וחסרת נשמה, אבל מה לעשות שהנוסחה הזאת עובדת להם מצוין ומסתבר שככה הקהל אוהב את הלחם והשעשועים שלו.

#עתידות
השורה התחתונה (ותכלס גם הראשונה) היא שזה אלבום חזק. סופר חזק. הוא יודע להגדיר מי הזמרות הגדולות כרגע ואצל מי זו רק ההתחלה של הדרך ואנחנו עוד נשמע עליה הרבה.
אם תמיד רציתם להיות מהאנשים שמכניסים אצבע לפה, מוציאים ומבינים לאן הרוח נושבת- יש לכם כאן הזדמנות להיות מהאנשים שהאזינו לכל שיתופי הפעולה המונומנטליים שמופיעים ב-What Is Love?, והבינו לפני כולם מי הולכות להוות את הפסקול של 2019. צאו לדרך

אפרת מירון

קרדיט תמונה: רקפת עוזרי ואסף נחמיאס.

 

boaz_queen

בועז כהן ממליץ על 'לילה באופרה' של קווין מ-1975 - 18.12.18

# כן כן הבנות שלי אמרו: "אבא, איזה כיף לך שהיית ילד, כשהשיר הזה יצא לרדיו", אבל כש"השיר הזה יצא לרדיו" הוא נתקל בהרמת גבות ובחוסר הבנה. הזמן עושה חסד וצדק וכך, בסופו של דבר, התקליט הרביעי של קווין יהיה תמיד האלבום-ההוא-עם-רפסודיה- בוהמית. תמיד, לנצח, לא משנה עד כמה ידברו עליו, ישמיעו אותו וידברו בשבחו. "לילה באופרה" ייזכר בזכות המשקולת הכבדה שהונחה בו, רצועה מס' 11, בסוף הצד השני (של תקליט הויניל): אופרת-רוק של שבע דקות, קטע שהצליח באופן נדיר מאוד להיות גם סימפוניית-כיס, יצירת מופת של איכות ומקוריות, וגם להיט אימתני שקרע את המצעדים בכל העולם. 

# עובדתית: טוב, זה המצב: אם "רפסודיה בוהמית" היה יוצא ב-2018, הוא לא יכל להצליח ככה. במאה ה-21 אין להיטים כאלה. כשמקשיבים היום למורכבות שלו, מבינים שאין שום שיר עכשווי שמסוגל להחליף 5 סגנונות מוזיקליים במהלכו, עם עשרות קולות מוכפלים, א-קפלה, גיטרת הבי מטאל,  בלדת פסנתר ואופרה – ולהתחרות בג'יי זי וביונסה או טיילור סוויפט.  הסרט 'רפסודיה בוהמית' מצליח בטירוף: 400 אלף איש בישראל כבר ראו אותו, אבל זה מפני שהמיתולוגיה כבר בנויה, והיא רק מעצימה את מצבו של הפופ הנוכחי.

# אבל..."לילה באופרה", התקליט, הוא הרבה יותר מהלהיט העצום שהביא את להקת קווין לתודעה העולמית ולמעמד של מיתולוגיה. האלבום ראה אור בדיוק 40 שנה אחרי הסרט המצליח של האחים מרקס (שביים סם ווד ב-1935) וכמו הסרט שעל שמו הוא נקרא, גם התקליט מנסה להיות גם מצחיק וגם משמעותי, גם בידורי וגם נוגע ללב. והוא מצליח להפנט גם ב-2018.

# אז מה יש לנו שם? קווין הייתה בתנופה יצירתית אז. זה היה תקליטה הרביעי תוך שנתיים וכל מרכיבי ההשפעה הגיעו למיצוי מושלם באלבום היפה, המורכב והפארודי הזה. ''Death on two legs''  הוא שיר בוטה, רווי שנאה, למנהל הראשון שלהם. "שירו של הנביא" רוק מתקדם מרשים, "את החברה הטובה ביותר שלי", אחד מהיפים שלהם (שכתב הבאסיסט לאשתו האהובה) ושיר מדע בדיוני בשם "39" שכתב (ושר בעצמו) הגיטריסט בריאן מיי - פולק-רוק אקוסטי פסיכדלי ועמוק, עומדים לצד ההלצה המוזיקלית המצוינת "אני מאוהב במכונית שלי" – כמעט התכתבות עם חבורת מונטי פייטון ו''Lazing on a sunday afternoon'' הוא שיר קברט משועשע מעצמו.

# ונסכם: במגזין אנקאט נכתב ש"קווין הוכיחה שהיא להקה בעלת יכולות בלתי מוגבלות". ואכן: כל מה שקווין למדו ואהבו התפוצץ בכישרון עצום אל תוך התקליט הזה, שהיה ראשון בטרילוגיה שכללה גם את "יום במירוצים" (1976) ו"חדשות העולם" (1977), שלושה תקליטים שהתכתבו עם סרטים ישנים, מדע בדיוני ועולם האופרה והמוזיקה הקלאסית. קלאסיקה אינדיד. ועכשיו לכו לראות את הסרט ולהזיל דמעות מול פרדי עם גופיה ושפם שר "שום דבר לא משנה, שום דבר לא משנה לי".

בועז כהן 

קרדיט תמונה: רקפת עוזרי ואפרת מירון.

 

naama_starboy

The Weeknd // Starboy 2017

# קצת רקע
זוכה פרס הגראמי, מוביל סצנת ה־R&B הנוכחית, קנדי-אתיופי, שלושה אלבומים, ארבעה EPים, שלוש פעמים במקום הראשון במצעד הבילבורד, סקס, מיניות, אלכוהול ואייבל טספיה אחד שזוכה לכינוי  "THE WEEKND", אותו קיבל אחרי שהחליט יום אחד שהתיכון לא רלוונטי עבורו ובגיל 17 עזב את הבית של ההורים בסופ"ש - ומאז לא חזר. הוא עדיין בוויקנד. שימו לב שחסרה E אחת בשם, והסיבה לכך היא שקיימת להקה קנדית עם שם זהה וענייני זכויות יוצרים וכו'.

# הפריצה הגדולה 
אחרי שעזב את הלימודים עבר לדירת שותפים ונהנה מהחיים הטובים (ניתן לדמיון לעבוד), ובין כל הפאן הוציא EP שנקרא "House Of Ballons" שקיבל תאוצת Youtube והקהל התחיל להתעניין בקול הפאנקי-סקסי הזה שהזכיר להם את.. מייקל ג'קסון. אייבל מסתמן בתור היורש שלו כבר כמה שנים.
עם שחרור ה־EP מתחיל להתעניין בו גם ראפר קנדי מצליח שאולי שמעתם עליו, דרייק שמו, ולוקח אותו לעבוד ביחד על אחד ה-אלבומים שלו"Take Care" . העבודה המשותפת השתלמה במיוחד, והובילה את אייבל להחתמה בלייבל הכה נחשב "Universal’s Republic Record". שלוש שנים אחר כך פונה אליו עוד איזה זמרת, שמציעה לו לעשות שיתוף פעולה. לה קוראים אריאנה גרנדה, ויחד הם מבצעים את"Love Me Harder"  המהמם ומגיעים למקום השביעי והמכובד במצעד הבילבורד ומפה ההכרה כבר מגיעה למימדיי ענק.

# מ־2014 ועד ל־2017
דה ויקנד ממשיך לגדול בתעשייה ולצאת בשלל שיתופי פעולה, כשב־2015 יוצא אלבום המופת שלו "Beauty Behind Madness". מדובר על אלבום שאני יכולה לשמוע בריפיט יום יום שעה שעה, ואם לא ניסיתם אז עכשיו זה זמן מעולה להתחיל. 14 רצועות מדויקות וביניהן I Can't Feel My Face – שיר דיסקו פופ שפשוט העיף את העולם. הגרוביות העדכנית עם קול כל כך מדויק פרצו כל קהל ומדיה, וביססו את מעמדו של אייבל כדבר החם הבא. לזה מצטרפת ההבנה שהוא מביא משהו חדש לפרונט, אותו סגנוןR&B  אינטימי ומיוחד, ו.. יש לנו כוכב. אפרופו כוכב:

# ילד כוכב
ב־2016 אנחנו נפרדים מדיויד בואי ופרינס, שני אמנים שהשפיעו על אייבל מאוד, שאומר בראיון לקראת צאת האלבום החדש שהוא מושפע ב־1000% משניהם. כמה מושפע? שם האלבום הוא הומאז' לדיוויד בואי הסטארמן. תעשיית המוזיקה רק מצפה לדבר הבא ואז הוא נוחת - ודיי מפתיע.
סינגל ראשון נושא את שם האלבום. צלילים אלקטרונים עם הפקה של Daft Punk. פחות סול יותר ביט. במבחן העולמי זה עובד יפה, הצ'ארטים מחבקים אבל עדיין תוהים איפה החומרים שהוא כבש איתם וגרמו לנו להתאהב בו. כשצוללים לתוך האלבום  מגלים שעבדו עליו המון מפיקים, המוכשרים ביותר בתעשייה, אבל משהו בשמיעה רציפה של האלבום מרגיש לא אחיד.
18 שירים באלבום זה הרבה מאוד. לחלוטין מתכתב עם עידן הסטרימינג וכמה שיותר האזנות ככה הבילבורד מוצף רק בך, השאלה היא האם זה עולה גם במחיר האיכות? יש כמה שירים שהם כל כך ליד אחרי מה שהורגלנו אליו באלבום הקודם והמושלם שלו. שיתופי פעולה נוצצים סטייל לנה דל ריי (מתי כבר יצא האלבום המשותף?), קנדריק לאמאר, פיוצ'ר ודאפט פאנק. הטראק המועדף עלי הוא Six Feet Under, כנראה בגלל שהוא מזכיר לי חומרים ישנים יותר.

# נסכם
כל כך הרבה גרוב, קול שממיס כל פעם מחדש, פתיחות בכל מה שקשור במיניות, נשים ולב שבור, הגשה מהפנטת וניבוי לכך שיהיה היורש של המלך מייקל ג'קסון. איך מהדבר הזה מוציאים את האלבום הכי מבולגן עד כה? אולי בגלל זה הוא תופס את הראש בעטיפת האלבום, אולי גם בגלל שהוא הוריד את הדריידלוקס (הראסטות המיוחדות שלו), אולי בגלל בלה חדיד או סלינה גומז ואולי אני גם ביקורתית מידי כי כבר שמעתי ממנו מאסטרפיסים אמיתיים לפני וציפיתי לקבל בדיוק אותו דבר.

נעמה בן נפתלי  

קרדיט תמונה: רקפת עוזרי ואפרת מירון.

 

.

 

5 שנים לאלבום Beyonce

 

 

heli_fortis

30 שנה (24.11.88) לסיפורים מהקופסא של פורטיס - 27.11.18

# נובמבר 1988 – "30 שנה לך תזכור"... אז זהו שלפעמים, קשה מאוד לשכוח. הגיטרות ניסרו את הלילה היטב עוד ב"פלונטר" האדיר, שחשף בפנינו לראשונה את רמי פורטיס. משם התגלגל פורטיס ל"מינימל קומפקט", וכשמינימל התפרקה באותם ימים של שנת 1987 ("אירופה קשה לישראלים שאוהבים חומוס" – ב. סחרוף), ניתן האות לחיבור בין פורטיס לבין "נענע דיסק" של ניצן זעירא. כך, פורטיס, שנכנס לפלונטר ממשי לאחר אלבומו הראשון ובמשך עשר שנים לא כתב מילה בעברית, התעקש על יצירה עברית משלו, ולא ידע כי הוא עומד ליצור את אחד מאלבומי המופת ברוק הישראלי – "סיפורים מהקופסא."

# על קצה המחט – האלבום הוקלט באוגוסט 1988, והוצג כאלבום הראשון של הלייבל "נענע דיסק". האלבום שווק לראשונה כתקליט וקלטת שמע, כאשר הוא מציג סאונד אלקטרוני עדכני שעטף טקסטים בעברית. מי שהפיק את האלבום היה כמובן ברי סחרוף, ולא בכדי רואה פורטיס באלבום זה כאלבום הראשון של פורטיסחרוף.

השירים הראשונים שיצאו מהאלבום ("שקיעתה של הזריחה", "חתול מפלצת" ו – "אין קשר"), זכו להשמעות ברדיו אך האלבום בזמן אמת לא תפס את האוזן הישראלית הממוצעת, שהייתה עסוקה בעיקר בחום יולי אוגוסט ובימי התום.

# היציאה מהקופסא - על אף שהופעות השקת האלבום שנערכו ב"זמן אמיתי" (7, 8 ו – 9 לדצמבר 1988) היו מלאות והיוו הצלחה גדולה, הרי שבפועל - בחודשים הראשונים נמכרו כ – 3,000 עותקים מהאלבום בלבד. אבל, כמו בכל סיפור אגדה, גם פה, היה ברור ש"סיפורים מהקופסא" עוד יהדהד.

לא דרש זמן רב עד שפורטיסחרוף הוציאו את "חלום כחול" ו"שועל במנוסה" והשתלטו על המערך הרדיופוני. השירים האלו, שכלל לא היו חלק מ"סיפורים מהקופסא", גרמו לקהל להתעניין ולהתעמק בשני היוצרים המוכשרים, מה שהוביל את "סיפורים מהקופסא" להגיע למכירות של 20,000 עותקים מאותה הנקודה.

# נובמבר 2018 -  30 שנה חלפו, בהן הסיפורים מהקופסא נותרו איתנים בתשתית המוסיקה הישראלית בכלל, והרוק הישראלי בפרט. כמי שהייתה בת 7 כאשר פורטיס צעק את המלחמה שלו בתוך שקט דמיוני ("תחנה סופית"), אני שמחה לחזור גם היום לאותו האלבום, שמשבח את הידידות עם עצמך ברגעי בדידות ("בין החדרים") ושרואה את החיים כמפתיעים כמו משחק בקובייה ("באוויר"). פורטיס המשיך מאז לקריירה עמוקה ואיכותית עם ברי ובלעדיו. עולם המוסיקה המשיך להתפתח ובעיקר להשתנות, אבל בין הקידמה המוגזמת והשטחית לעיתים, לבין ההיסטוריה התמימה והנקייה, ניצב לו אלבום, שיוותר לנצח.

"אולי תתנו לנוח בין הדומינו לבובות" ("סיפורים מהקופסא").

חלי טולדו   

קרדיט תמונה: רקפת עוזרי ואפרת מירון.

 

idit_beatels

50 שנה אחרי יציאת האלבום הלבן של הביטלס  - 19.11.18

האלבום הלבן: 50 שנים עברו מאז שארבעת המופלאים של המוזיקה המודרנית הוציאו את אלבום האולפן העשירי שלהם, המייצג באופן מאוד מדוייק לדעתי את סוף התקופה המוזיקלית של שנות ה-60 הקסומות, סוף עידן התמימות, סיום היצירה המשותפת של הביטלס, כניסה לזמנים חדשים של התפכחות וחזרה למציאות. כמו שכתב עיתונאי ה"סאנדיי טיימס" דרק דוול: "מבחינה מוזיקלית, יש פה יופי, אימה, הפתעה, כאוס, סדר. וזהו העולם. ועל זה הביטלס מדברים".
זהו אלבום שלמרות מאות הפעמים שהאזנתי לו מתחילתו ועד סופו תמיד מצליח לרגש ולהפתיע אותי מחדש. ואולי הסוד טמון בתהליך היצירה הכאוטי שלו...

טלנובלה: רב השירים נכתבו בתחילת שנת 1968 באשראם ברישיקש שבהודו, אותה עזבו ברגע שגילו שהמהרישי מהש יוגי ניסה לאנוס את מיה פארו. הקלטת האלבום לוותה בריבים רבים, חברי הלהקה החלו להתרחק, הקליטו שירים לבד בנפרד משאר חברי הלהקה האחרים, לנון ומקרטני הלכו לאולפנים שונים על מנת להימנע מלפגוש זה את זה, רינגו סטאר עזב במחאה לשבועיים את הקלטת האלבום וחזר רק לאחר תחנונים של שאר החיפושיות. ג'ורג' מרטין נדחק הצידה, כי חשב שצריך להוציא אלבום בודד ולא שניים, חברי הלהקה חלקו עליו. ולסיום טכנאי ההקלטות של הלהקה פרש במהלכן במחאה על האופן בו הוקלט האלבום.

השירים: הלהקה המשיכה כהרגלה להתנסות בסגנונות מוזיקליים חדשים, את הפסיכדליה שאיפיינה כל כך את אלבומם הקודם הם נטשו, ופנו כולם ביחד וכל אחד לחוד לבחינת גבולות היצירה והרוקנרול.
פול מקרטני עם הרכות הרוק-פופית העדינה בשירים נפלאים כמו I will , blackbird , מצד שני עם שירים "בועטים" כמו why don’t we do it in the road. ג'ון לנון עם רוקנרול כמו שרק הוא יודע לעשות בשירים כמו happiness is a warm gun ,yer blues ומצד שני עם סאונד עדין ומלטף בשירים נדירים כמו  JULIA ומבט מפוכח וציני על חוסר צדק בשירים כמו Sexy Sadie . ג'ורג' האריסון שייצר את אחד השירים הבולטים ביותר מהאלבום (ובכלל...)  while my guitar gently weeps והזמין את אריק קלפטון לתרום סולו מצמרר, ורינגו סטאר שגם לו היה מה לומר ולתרום למשל בנגיעות קאנטרי בשיר don’t pass me by.

במבט לאחור האלבום הביא את הקול של כל אחד מהרביעייה המוכשרת וניבא באיזשהו מקום את עתיד הקריירה של כל אחד מהם.

עטיפת האלבום: ההסבר הרישמי לכך שעטיפת האלבום לבנה היא שהעטיפה המקורית לא יצאה לפועל והעטיפה נשארה לבנה. הצבע הלבן של התקליט כל כך מינימליסטי ומהווה אנטיתזה לרצועות המשובחות ביותר שהוא מכיל.

יש מישהו שלא האזין לאלבום? אחרי 50 שנה הגיע הזמן!  

 אידית אבשלומי

קרדיט תמונה: רקפת עוזרי ואפרת מירון.

 

mo

חמישה דברים שכדאי לדעת על MØ והאלבום -  "Forever Neverland" החדש שלה!!!  - 13.11.18

# MØ - אם תהיתם מה עומד מאחורי צמד האותיות המעניין הזה אתם לא לבד. שם הבמה של Karen Marie Aagaard Ørsted Andersen הדנית הוא בעל משמעות כפולה – הראשונה והפשוטה היא בעצם ראשי התיבות של שמה הפרטי, Marie Ørsted. והשנייה והמורכבת יותר היא  MØ = "בתולה" (תרגום מדנית לעברית). משמעות זו מסמלת את הילדה שמו לא רוצה לשכוח לעולם, לצד ההתבגרות וההתפתחות הבלתי נמנעת שלה כבת אדם. ועוד דבר קטן, הØ הייחודית בשם לקוחה גם מהשפה הדנית והיא מייצגת את הדרך שבה הוגים את השם. אז אם תפגשו בה ברחוב, מהיום הגו את השם שלה בחולם ובשורוק בו זמנית, או פשוט נסו לחקות פרה!  

# האישה מאחורי MØ – מו נולדה בדנמרק לפני 30 שנה לפסיכולוג ומורה. היא מטורפת על בעלי חיים, בעיקר החתולים מביניהם, ומודה שמרוב שהיא אוהבת אותם, היא חולמת עליהם בלילות. מנגד, יש דברים שהיא פחות אוהבת כמו שחצנות ואנשים שמנסים לתקן או לשנות אותה חיצונית או פנימית. מבחינתה היא מעולה כפי שהיא (אני מסכימה!). אם תשבו איתה לקפה (רק קחו בחשבון שהיא תתנצל על ה"דנגליש" - אנגלית במבטא דני - שלה), תגלו שיש לה לא מעט מודעות פוליטית וחברתית שבאה לידי ביטוי גם בכתיבה שלה, בה היא מבקרת לא מעט את החברה המערבית ואת חוסר הסיפוק המתמיד שהיא גורמת לבני האדם.

# השראה –  עוד בשנות ה90 וכבר מגיל 7, רכשה חיבה מיוחדת למוסיקה כשהתוודעה ללהקת הבנות הבריטית, הספייס גירלס והפכה מעריצה שלה. לימים היא אף ביצעה קאבר מהמם לאחד השירים שלהן, Say You’ll Be There (מוזמנים להציץ ביוטיוב) והפיחה בו חיים אחרים. אך למרות חיבתה לפופ היא דווקא התחילה את הקריירה המוסיקלית שלה אי שם בשנת 2007 בצמד פאנק דני בשם MOR. כשהצמד הזה התפרק היא המשיכה הלאה ובנתה עצמה כזמרת ויוצרת שעושה מוסיקת פופ ייחודית. היום, היא מקבלת השראה למוסיקה שלה מהרכבים כמו הסמאשינג פאמפקינס, סוניק יות' , טווין שאדו ועוד.

# שיתופי פעולה –  שיתופי הפעולה החוזרים ונשנים עם אומנים מוכרים בעולם המוסיקה, הם אלה שהביאו בעיקר לפריצתה לתודעת הקהל. ברזומה של מו לא מעט כאלה כמו Avichii, Iggy Azella, Diplo וMajor Lazer שDiplo חבר בו. ב2013 שיתפה לראשונה פעולה עם Diplo  - דיג'יי, יוצר ומפיק מוסיקלי אמריקאי - כשהוציאה את הסינגל "88 XXX" בהפקתו, וב2015 היא משתפת פעולה עם Major Lazer, ההרכב  שבו כאמור, חבר Diplo ו Dj Snake עם הלהיט "Lean On" שזכה להצלחה במצעדים ברחבי העולם ושינה את חייה. גם באלבום החדש, "Forever Neverland", היא משתפת פעולה עם דיפלו, Charli XCX וגם What So Not & Two Feet.

# האלבום "Forever Neverland" – טרם יציאתו של האלבום החדש והטרי של מו, היא הספיקה להוציא מיני אלבום (Bikini Daze) ב2013 ואלבום בכורה (No Mythologies to Follow‏) ב2014. האלבום החדש, "Forever Neverland", שוחרר ב-19 באוקטובר 2018, כ4 שנים לאחר אלבום הבכורה והוא כולל 14 שירים בסגנון אלקטרו פופ. את האלבום הפיקו 14 מפיקים שונים, ביניהם MNEK ו Diplo -אלבום זה הוא תוצר של מו בוגרת ומודעת יותר. אחרי ההצלחה שהביא לה הלהיט "Lean On" ושינה את חייה, היא מספרת דרך השירים באלבום כמה האושר כלל לא קשור להצלחה וכמה קשה למדוד אותו, כמה היא כמהה להישאר צעירה לנצח, כמה הבגרות מפחידה ומלחיצה אותה בגלל כל האחריות הכרוכה בה וכמה היא רוצה לחיות בתוך בועה בה הכל ורוד והרמוני. היא גם לא חוסכת בביקורת על תרבות הרשת של היום ובין השורות מבקרת את הצורך שלנו להראות שיש לנו רק רגעים יפים ומושלמים בחיים למרות שיש לנו לא מעט רגעים שהם בדיוק ההיפך.

יש שיחשבו שהאלבום מונוטוני בגלל הטמפו של רוב השירים לאורך האלבום, אך בהאזנה שנייה  אני מבטיחה שזה ישתנה. מדובר באלבום שהלחנים בו העלו לי חיוך על השפתיים והקול וההפקה המוסיקלית בו היו ערבים לאוזניי. בשורה התחתונה, אם מו ניסתה ליצור תחושה של אסקפיזם (מתובל בביקורת) מכל הטירוף היומיומי שבו אנו נתונים, היא בהחלט הצליחה!

דנה ביטון

קרדיט תמונה: רקפת עוזרי ואפרת מירון.

 

boaz

בועז כהן ממליץ על אלבום הבכורה של לאונרד כהן- 'שירים של לאונרד כהן'  - 6.11.18

# הגן היהודי- לאונרד כהן, שמחר מציינים שנתיים לפטירתו, היה לצד בוב דילן, פול סיימון ולו ריד, אחד מארבעת היהודים המופלאים ששינו לנצח את מושג הסינגר-סונג-רייטר -  משורר השר את שיריו. כהן נע כל חייו בין שני הקטבים: מוות ותשוקה. בלי יצר אין יצירה והמוות סביבו הוליד בסופו של דבר שירה: דיאלוג עם אביו המת, אבל גם געגועים להתפרקות גופנית (“Lover lover lover”). כשהוא לא מזיין, הוא רוצה להרוג, והתשוקה שלו – כמו אש הסנה – אינה כלה.

# הסיפתח- אלבום הבכורה שלו לא נפל לתוך ההגדרות המוכרות, לכאורה פולק, אבל לא ממש. לאונרד כהן סירב לשלב בו תופים. הוא רצה ליווי כלי קשת ומיתר וקולות רקע נשיים (הזמרת ננסי פריידי) - מה שיהפוך לסימן היכר בכל עבודותיו עד יום מותו. תמיד נשים שרו ברקע בקולות מלאכים נפלאים, עוטפות את קולו הנמוך והגברי.

# סוזאן- האלבום הזה מתחיל עם "סוזאן", קלאסיקה נצחית שמזוהה עם כהן: שיר שחולף בין נופי מונטריאול, הנמל, חיל "צבא הישע", התפוזים והתה מסין ועל הכל שורה רוח ארוטית עזה, כדרכו של לאונרד כהן.

"סוזאן לוקחת אותך הביתה
לבית שלה, ליד הנהר.
אתה יכול לשמוע את הסירות חולפות
וגם להישאר לידה כל הלילה
אתה יודע שהיא קצת משוגעת
אבל זה בדיוק למה אתה רוצה להיות שם
ואחרי שהוא עובר להירהור על ישו, שהלך מעל למים ויוצא לסיור עם סוזאן ליריד של "צבא הישע", תחת שמש צהריים יוקדת, לאונרד כהן מגיע אל הסוף של השיר:
"סוזאן תראה לך איפה להסתכל ולחפש
בין הזבל, לבין הפרחים
כי יש גיבורים בקני הסוף, יש צעירים בבוקר,
שרוכנים, מחפשים אהבה
והם ימשיכו להיות כך לנצח,
בזמן שסוזאן מחזיקה מראה".

כהן הוא הדבר והיפוכו. הגבר הקודר, המדוכא הנצחי, ששר בקול נמוך על אובדן נצחי של עלומים, של השראה, של אהבה. אבל לאונרד כהן, יותר מכל, הוא משורר שחי על הקצוות. יותר מזה: הוא מחבר את הקצה האחד – המוות, אל הקצה האחר, הרחוק – התשוקה המינית. אפוף בתאווה מסמאת אל סוזאן, בחורה בלתי יציבה נפשית, על סף תהום תמיד, בדיוק כמו שלאונרד כהן חווה את חייו שלו. התשוקה הלא ממומשת, האישה הלא מושגת, שמצד אחד אתה המאהב שלה כי נגעת בה בכוח שכלך המופלא, ומצד שני היא חיה בעולם שלעולם לא תוכל לחדור אליו.

הנה המשוואה: זה הגוף. זו הנשמה. אפשר לנווט אותה אל יצר ויצירה. אפשר גם להרוג. הבחירה היא שלך, וכהן עשה את הבחירה שלו: "אנחנו מכוערים / אבל יש לנו את המוזיקה", הוא שר ב"מלון צ'לסי" - מחייך, לוקח עוד שאיפה מהסיגריה, בדרך לעוד שיר מושלם. גבר. אומן.

# מסע רגשי- אלבום הבכורה של לאונרד כהן כולל 9 שירים בלבד, את כולם כתב והלחין, על כולם נסוך אותו קסם איטי, מהורהר ודרוך. הרצף הקטלני של "אחיות הרחמים", "להתראות, מריאן" ו"היי, זו לא דרך לומר שלום" מוהל בדרכו הייחודית של כהן את האהבה בפרידה. יש שם חלומיות, אבל בעיקר געגוע, כמיהה וערגה לריגוש העצום של האהבה הארוטית.

בועז כהן

 

asaf_djhaled

חמישה דברים שכדאי לדעת על די.ג'יי. חאלד והאלבום האחרון שלו “Grateful”  ["אסיר תודה"!]  - 30.10.18

# מי אתה די ג'יי חאלד? יש כמה חאלדים בעולם המוזיקה, אז הנה קצת סדר:

Khaled (שב ח'אלד) הוא זמר, מוזיקאי, כותב ומלחין אלג'יראי שידוע בזכות שיריו Didi (דידי) ו- Aïcha (עישה). האחרון אף יצא בגרסה עברית ע"י הזמר חיים משה בשנת 1998.

 Khalid (חאליד) הוא זמר אמריקאי בן 20 שהוציא ב2017 את אלבום הבכורה שלו American Teen ובו הלהיט הגדול שלו Location. עד היום הוא משתף פעולה עם אומנים רבים.

אחרון חביב, איש השעה שלנו, די. ג'יי. חאלד (DJ Khaled)- מפיק מוזיקלי אמריקאי, די ג'יי, ובין השאר גם מנהל לייבל וסופר.

# ההתחלה: די. ג'יי. חאלד, היום בן 43, נולד בניו אורלינס שבלואיזיאנה, להורים פלסטינים שהיגרו לארצות הברית. הוא מתאר עצמו כמוסלמי אדוק. כבר בגיל צעיר החל חאלד לפתח עניין במוזיקת הראפ. שם הבמה הראשון שלו היה Arab Attack (ההתקפה הערבית), אך בעקבות פיגועי ה11 בספטמבר הוא החליט לשנות אותו ל DJ Khaled.

# האלבום Grateful: יצא ביוני 2017 והוא האלבום העשירי של די. ג'יי. חאלד שכולו בסגנון ההיפ הופ. אלבום זה הוא גם הארוך ביותר שחאלד הוציא עד היום. בשביל להאזין לו מההתחלה ועד הסוף תצטרכו להקדיש לו  87:25 דקות, ותאזינו ללא פחות מ23 שירים.

# האורחים שבאלבום: די. ג'יי. חאלד הוא קודם כל מפיק מוזיקלי, כלומר לא שר בעצמו אלא מארח זמרים אחרים. באלבום Grateful יש רשימה מאוד מכובדת של אומנים שבאו לקחת חלק באלבום, כגון: Beyoncé, Jay-Z, Rihanna, Justin Bieber, Drake, Nicki Minaj, Alicia Keys, Nas, Chance the Rapper, Lil Wayne, 2 Chainz, Calvin Harris, Travis Scott, Future, Migos, Rick Ross, Quavo ועוד רבים וטובים.

# הישגי האלבום: האלבום הצליח להגיע למקום הראשון במצעד האלבומים האמריקאי, ה-US Billboard 200. בסוף 2017 האלבום דורג במצעד השנתי של האלבומים במקום ה31. אחד הסינגלים המצליחים באלבום היה השיר I'm the One, בו התארחו Justin Bieber, Lil Wayne, Chance the Rapper ו- Quavo. שיר זה סיים את השנה במקום ה12, והמכובד מאוד, במצעד השנתי האמריקאי. סינגל מצליח נוסף הוא Wild Thoughts , בו התארחו Rihanna ו- Bryson Tiller. סינגל זה מכיל את הריפ גיטרה המפורסם מהלהיט Maria Maria של Carlos Santana משנת 1999.

-----------------------------------

אבל, למרות האורחים הרבים שלו ואולי בגלל העובדה שצריך לצלוח קצת יותר מ87 דקות על מנת לשמוע את האלבום מתחילתו ועד סופו, יש תחושה קלה של עייפות באלבום כולו... הייתי מדמה את זה להרגשה כאילו אנחנו בטיפוס על הר גבוה, בלי לראות את הסוף, ואז אפילו בסוף הטיפוס להר אין מי יודע מה נוף יפה שהיה שווה את המסע. בקיצור, למעריצים בלבד...

# ומשהו קטן לסיום: כמעט שכחתי, אם אתם אוהבים את די. ג'יי. חאלד, אלבומו ה11 מתקרב בצעדי ענק לאוזניים שלכם... האלבום שיקרא Father of Asahd צפוי לצאת עד סוף שנת 2018 או בתחילת שנת 2019. 

אסף "BABA G" נחמיאס

קרדיט תמונה: רקפת עוזרי אפרת מירון.

 

idit_panicatthedisco

חמישה דברים שאתם חייבים לדעת על האלבום החדש של פאניק! אט דה דיסקו - 22.10.18

# קצת רקע: Panic! At The Disco  היא להקת פופ פאנק, אימו(תת סגנון של הארדקור פאנק) אלקטרונית ודאנס. הלהקה הוקמה אי שם בשנת 2005 , עם אלבום הבכורה a fever you can’t sweat out  שהגיע למעמד פלטינה כפולה בארה"ב. הלהקה הוקמה על ידי ריאן רוס, ספנסר סמית',ברנט וילסון וברנדון יורי שהיו חברים מהתיכון ומאז עברה תהפוכות ושינויים שלא ייביישו אפילו את פליטווד מק. כיום נשאר מההרכב המקורי של הלהקה רק הסולן ברנדון יורי.

# האלבום: Pray For The Wicked הוא פרוייקט של הסולן ברנדון יורי שממשיך ליצור ,לחדש ולמתוח את הגבולות המוזיקליים המוכרים לו. השוואה המתבקשת בפרוייקט הנוכחי היא אלבום האולפן השלישי והמצויין Vices & Virtues  ,אלבום פופ פאנק מובהק ונפלא.
ב-   Pray For The Wicked קיים ניסיון לנוע קדימה שלאו דווקא מצליח, אבל בהחלט מרשים.

# השירים: השניות הראשונות של האלבום נתפתחות באינטרו מתוך Oh What a Nite  של ה- Dells ואז הכל מתפוצף באוזניים, יורי שולח אותנו למסע של סינטיסייזרים והרבה צלילים באוזניים.

הרצועה השנייה נשמעת כמו שילוב בין KAWADII של סטטיק ובן אל תבורי לבין עוד להיט אקראי של IMAGINE DRAGONS . הרצועות  HIGH HOPES ו- 20S  Roaringמכניסות בי תהייה אולי אפשר לייצר כאן איזה להיט לסרט מתבגרים משגע. יורי מכניס לכל הרצועות בתקליט את התיאטרליות והיכולות הווקליות המרשימות ואכן כרגיל הפאניקה! שם!

# רכבת הרים: בהאזנה ראשונה עברתי חווית האזנה תזזיתית, מצד אחד רציתי להמשיך להאזין מצד שני רציתי להפסיק. בהאזנה השנייה נכנסתי לעניין התמכרתי לקול ה"סמי" צרוד של יורי, לא התביישתי להיות תאטרלית ביחד איתו ואפילו לא היה איכפת לי שהוא "יצעק" לכיווני את מה שיש לו לאמור.אני לא חושבת שהאלבום הוא מופת אבל אין ספק שיש כאן משהו מעניין ושונה שגורם לאוזן להרגיש בחוסר נוחות בצורה טובה מאוד.

# הוראות הפעלה: מומלץ להאזנה החל משעות הצהריים כשהאוזן כבר התרגלה לרעשים בסביבה.

ההאזנה ב6 בבוקר לא מומלצת – "סיפור אמיתי קורע לב!"

תאזינו פעם אחת ואז תאזינו ישר שוב.

אידית אבשלומי

קרדיט תמונה: רקפת עוזרי אפרת מירון

 

shahaf_tatoo

30 שנים ליציאת "חתוך תוכן" של טאטו - חמישה דברים שכדאי לדעת - 16.10.18

# 1998 - על רקע הופעת האיחוד המתוקשרת של להקת טאטו, לרגל 30 שנה ליציאת האלבום, והסערה (המוצדקת) סביב השתתפותו של יובל מסנר במופע הזה (חבר הלהקה שהורשע בעבירת אונס בעבר), התלבטתי אם לכתוב על אחד האלבומים הישראלים שאני כל כך אוהבת. מה שהקל על ההתלבטות, זו העובדה שבעיני, החלק המשמעותי של האלבום, זו אלונה דניאל, שאליה עוד נגיע בהמשך. יובל מסנר, ערן צור ואלונה דניאל, נפגשו במחזור הראשון של בית הספר למוזיקה רימון. ביחד עם אורי בלק, אורי מיילס, ומיכה מיכאלי, הם יצרו את אחד האלבומים המעניינים במוזיקה הישראלית.

# הסאונד - רוק, פופ, אלקטרוני, גל חדש? עם סאונדים של צ'לו ובס אגרסיבי, רוק קלאסי, אלקטרוני ופופ, גל חדש, וטקסטים ששווה להתעמק בהם, הם יצרו אלבום מאוד לא קונבנציונלי, באווירת פינגווין חשוכה, שכנראה כבר לא תחזור. ערפדים, צלבים, הפלות ,מכשפות, וגם טקסטים של יונה וולך, מרכיבים את האלבום הזה, עם רצועה אחת שכמעט בלתי אפשרי להאזין לה ("אנס בחצרות החושך").

# הלהיט - "אל תצאי מהמיטה מריה הקדושה..." השיר "מחבואים" פותח את האלבום, והוא השיר הכי מוכר ומתקשר של הלהקה, עם פזמון קליט וקליל (יחסית לשאר האלבום), אבל הפנינים האמיתיות נמצאות בשירים כמו "קפטן נמו" ו"מריה הקדושה", שם דניאל עולה להגשה תיאטרלית עד כמעט אופרה. לצד שירים כאלו, פתאום מגיע "איש קטן בטלוויזיה" מלווה בגיטרה אקוסטית ושירה רכה, כמו גם השיר "שדים" (פאדם פאדם).

# שלושה זה קצת יותר מדי- ב-1988 יצא האלבום האחד והיחיד של טאטו, וב-1989 התפרק ההרכב וכל אחד פנה לכיוון שלו, כי זה מה שבדרך כלל קורה כששלושה מוזיקאים דומיננטיים מאוד נפגשים על במה אחת.

# אלונה דניאל- מבלי להפחית בערכם ותרומתם של שאר חברי הלהקה, ולמרות שגם יובל מסנר וערן צור, מובילים כמה שירים, התחושה היא שאלונה דניאל היא מרכז האלבום ונמצאת במרכז הבמה, עם הגשה חזקה ושירה מדויקת, החושפת מוזיקאית בעלת יכולות וירטואוזיות גדולות.

דניאל, היא ללא ספק תחושת ההחמצה הכי גדולה מהאלבום של טאטו. יוצרת שהיינו צריכים להכיר יותר, ולקבל ממנה עוד. בינתיים נישאר עם מריה הקדושה, הערפד הממוסד, השד הקטן הסימפטי הנחמד, ואיש קטן בטלוויזיה, שישן תמיד לבד.

שחף אייל

קרדיט תמונה – רקפת עוזרי ואפרת מירון.

 

naama_shawnmendez

חמישה דברים על החדש של שון מנדז – שון מנדז 2018  - 9.10.18

# הספק - 

מה אתם הספקתם לעשות עד גיל 20? לסיים תיכון ולהיות בצבא? יפה.
פשוט שון היה מעלה סרטונים קצרים עם כל מיני קאברים ל״ויין״ זכרונה לברכה (רשת חברתית מבוססת סרטונים של עד 6 שניות). רגיש, יפיוף, מנעד קולי מרשים ומלא צפיות. בלי סוף. עד ש״Island Records״ מחתימים אותו (גם דמי לובאטו, דה קילרס, פלורנס ועוד חתומים בלייבל הנ״ל) והוא משחרר את סינגל הבכורה שלו בגיל 14. האמן הראשון שמכניס שיר למקום ה-24 בבילבורד טופ 100, והוא בן 14. מאז הוא משחרר 3 אלבומים, נכנס לרשימת 100 האנשים המשפיעים של מגזין ״Time״ הנחשב, שר ביום הולדתה ה-91 של מלכת אנגליה, פרזנטור של ״ארמני״ ועוד ועוד ועוד. מרשים.

# האלבום ושיתופי פעולה -

זהו האלבום השלישי והוא גם קרוי על שמו. יש בו טקסטים חשופים ובחור בוגר יותר.
ג׳ון מאייר, שהוא גם ההשראה של מנדס, הפיק יחד איתו. ג׳ולייה מייקלס שהיא ה-כותבת בה׳ הידיעה הגדולה ביותר של הפופ מעורבת בכתיבה של כמה שירים ומשתתפת בדואט אחד, אד שירן מנגן בגיטרה אקוסטית בבלדה “Fallin All In You”, דואט נוסף יחד עם קאליד ואפשר להבין שהוא מוקף בטופ של התעשייה.

# סינגלים, מצעדים, השמעות -
לא ההצלחה הכי גדולה ואני יכולה להבין למה. האלבום דיי מונוטוני, אין אף שיר שמפוצץ את האוזן גם בהאזנה שלישית ובאמת שניסיתי. הפקה מאוד מינימלסטית, הכל על נשים ומערכות יחסים ואפילו על סטוצ שהוא כל כך הופתע שהוא קם בבוקר והיא הלכה. שון, זה סטוצ, אתה בן 20 וזה חלק מהקטע.
ארבעה סינגלים שוחררו - In My Blood, Nervous, Lost In Japan, Youth - הם לא להיטים על זמניים, הם לא מספיק מעניינים, חבל.

# מה הלאה -
העתיד סופר מבטיח. כולם רוצים מנדס לידם. התארח לפני שבועיים בסס ההופעות של ג׳סטין טימברלייק, אצל טיילור סויפט בסבב הקודם, מתראיין בכל תכנית אירוח, מופיע בעוד שבוע וחצי בטקס ה-AMA היוקרתי, יוצא לסבב הופעות משלו באירופה ממש עוד כמה חודשים - הוא על הגל.

# לשמוע את האלבום או לוותר?

חשוב לי להגיד - אני אוהבת את שון מנדס ומעריכה את המוזיקה שלו. משהו לא מאה אחוז לי באלבום הזה. בתור חובבת פופ - זה לא מספיק מעניין. נשמע קצת אותו דבר כל הזמן. מה גם שכל זמר פופ גנרי נשמע לי מתאים לבצע את השירים שלו וזה לא כזה מחמיא (ראה ערך צ׳רלי פות, כל אחד מ-one direction ואולי אפילו ברונו מארס. בקיצור כולם) נקודה למחשבה שעלתה לי בהאזנה השלישית היא שאין לנו שום כוכב פופ כזה בארץ. הייתי שמחה לבחור צעיר, רגיש, ווקאליסט שיצור משהו שדומה לזה.

נעמה בן נפתלי

קרדיט תמונה – רקפת עוזרי ואפרת מירון

 

daniel_frankikosmos

חמישה דברים שכדאי לדעת על התקליט החדש של פרנקי קוסמוס  - 2.10.18

הקיץ עדיין כאן והאוזן כמו הקיבה רוצה משהו קל לעיכול אחרי החגים המעתירים. האלבום Vessel של Frankie Cosmos עונה בדיוק על הצורך במוזיקה לא מתיימרת מידי.

# הפרסונה: מי שעומדת בראש הלהקה היא גרטה קליין בת ה-24 שנולדה בניו יורק לזוג שחקנים. אביה הוא השחקן המוערך קווין קליין. היא מקליטה בעצמה בביתה מאז שהייתה בת 17 והוציאה לא פחות מ 52! אלבומים בשמות שונים. לפני שנה השכילה חברת התקליטיםSub Pop  להחתים את המוזיקאית הצעירה.

# על הלייבל : ארחיב קצת על הלייבל מסיאטל שהביא לעולם את הקול של להקות הגראנג' בשנות ה-90 ביניהן להקות כמו נירוונה וסאונדגרדן ולפני כמה חודשים ציין שלושים שנים להקמתו. עם דעיכת  גל הגראנג' עשה הלייבל עבודת אוצרות יוצאת דופן והפך לאחד הלייבלים הבולטים במוזיקה האלטרנטיבית עם להקות כמו The Shins, Fleet Foxes ו-Iron & Wine.

# השם: Frankie Cosmos הוא שם החיבה שניתן לגרטה על ידי בן זוגה לשעבר.

# על האלבום: באלבום 18 שירים חלקם קצרים במיוחד עם ליריקות פשוטות המציגות רגעים ומחשבות מעולמה של גרטה בת לדור המלניאלס בצורה מאוד תמימה וחיננית. השירים קצביים מלווים גיטרות דיסטורשן. לפעמים הביצועים מינימליסטים עם גיטרה אקוסטית וקולות ליווי שעוטפים את קולה הילדותי הנעים.

# סרט לאלבום: כדי להתחבר קצת יותר לאווירה הארטיסטית הניו יורקית של התקופה מומלץ לצפות בסרט הנפלא של נח ברנבך מ-2013 "פרנסיס הא".

דניאל ליסנר

קרדיט תמונה – רקפת עוזרי ואפרת מירון

 

boaz_gidi

'תקליט ראשון' - אלבום הבכורה של גידי גוב - חוגג 40  - 3.9.18

# אלבום בכורה: כשגידי גוב שר, אני נמס. ככה זה. בתקליט הסולו הראשון שלו, שיצא בדיוק לפני 40 שנה, הוא התבלט כמבצע רבגוני. לא הסולן של כוורת וגזוז, אלא זמר שהולך במשעולים של זמרים עם קול עמוק, שנשענים על תזמורת. אריק איינשטיין. פרנק סינטרה.

"תקליט ראשון" הוקלט מהר, יחסית, עם יוני רכטר בתפקיד המלחין-פסנתרן-מעבד-מפיק מוזיקלי – ועם 4 מחברי להקת כוורת (אלון אולארצ'יק – בס, יצחק קלפטר – גיטרה חשמלית, מאיר פניגשטיין – תופים ויוני רכטר עצמו בפסנתר וקלידים) שמנגנים בו.

הוא מפליא לשיר כאן בשלל סגנונות: רוק, ג'אז ומוזיקה קלאסית, עם עיבוד לכלי עץ, נגני התזמורת הפילהרמונית ומקהלה. ואין מה לומר- הכריזמה והנוכחות הקולית של גוב נפלאים (גם) פה.

# עזר כנגדו: יש להעניק קרדיט גדול גם ליוני רכטר בן ה-27 שהיה כבר שלושה תקליטים עם להקת כוורת (ואחרי שניצח על תזמורת האירוויזיון ב-1974 כשכוורת שרה "נתתי לה חיי"), אחרי תקליט משותף ("האהבה פנים רבות לה") עם אריק איינשטיין וסיבוב הופעות עם אסתר עופרים, אחרי שהלחין (והפיק ועיבד) את אלבום הילדים העברי הטוב בכל הזמנים – "הכבש הששה-עשר". בהרכבי הרוק המתקדם והאוונגרד ניכרה בלחנים ובעיבודים שהיו חדשניים מצמררים ביופיים וברגישותם.

# מלים ולחן: שבעה מהלחנים כאן נכתבו בידי יוני רכטר. חמישה מהטקסטים בידי דן מינסטר. אלה השניים שחיברו יחד את "דמעות של מלאכים".

עוד לחנים תרמו יהודית רביץ הצעירה, יצחק קלפטר ("חשבון פשוט", "בואי נישאר") והתקליט נחתם ב"זמר לספינה (שקיעה נוגה)" הקלאסי.

# מתי להאזין: התקליט ראשון של גידי גוב הוא אלבום לילי. הוא מתחיל ב"שלוש בלילה בעיר" ונמשך עם "העיקר זה הרומנטיקה", "בבוקר" ויש בו את "התעוררות" ו"כבו האורות" ו"כבר לילה, בואי נישאר, את ממילא מאחרת" ויש את הסיכום הבלתי נמנע: "הו, איזה לילה". הרבה לילות העברתי איתו. הוא צובע את שעות החשיכה באור זוהר.

# לרחף: אלבום שסוחף את מאזיניו לאיזשהו שדה ירוק מלא פרחי בר ופרפרים, המון פרפרים של יופי.

בועז כהן

קרדיט תמונה – רקפת עוזרי ואפרת מירון

 

lauryn hill_idit avshalomi

20 שנה אחרי יציאת תקליט הבכורה של לוריין היל - 27.8.18

שנת 1998:  לוריין היל, העניקה לעולם את אלבום הבכורה המופתי " THE MISEDUCATION OF LAURYN HILL" וכל השאר היסטוריה, אינספור פרסים וביניהם 5 פרסי גראמי, הצלחה מסחרית אדירה, מהאלבומים הטובים ביותר של שנות ה-90 וזה רק על קצה המזלג.  

יחסים: באיזשהו מקום, האלבום נולד מיחסים; פירוק קשר והתחלה של קשר חדש. לוריין היל ווייקליף ז'אן הסתכסכו, במהלך סיבוב הופעות עם הפוג'יז פגשה היל את רוהאן מארלי, הרתה לו, עזבה את הפוג'יז והחלה לעבוד על האלבום המדובר.
בגיל 23 בלבד הצליחה לוריין היל ליצור את אחד האלבומים המשמעותיים ביותר שנעשו ע"י אישה בהיסטוריה של ההיפ הופ ולדעתי בהיסטוריה של המוזיקה השחורה בכלל.

הפרסונה: לוריין היל היא אישה שמרגש לאהוב ולהעריץ.
בגיל צעיר מאוד הגישה לנו אלבום שמעביר אמוציות ותחושות כמו שרק אישה יכולה להכיל, עם תחושות של כאב, כעס, עדינות, ויתור, עצב, אופטימיות וכל זה לאחר שעזבה את המקום הנוח בפוג'יז, החליטה להיות אמא למרות דעת הסובבים אותה ואפילו העידה בעצמה שההריון וההורמונליות שהציפו אותה מילאו אותה בתשוקה גדולה ליצירה.
היל הגישה לנו אלבום ממבט של אישה על החיים.

האמנות: מיס היל התחילה להקליט את האלבום בניו יורק, אך בגלל הרבה קולות ביקורתיים שהיו סביבה החליטה לחפש מקום מחבק יותר והמשיכה את ההקלטות בג'מייקה בקרבת משפחה.
עם ווקליות מחוספסת וצלולה כאחד, לחנים עמוקים שחודרים לנשמה, השפעות גוספל, סול, רגאיי והיפ הופ, הרבה רגש והליכה עם אמת אומנותית הצליחה היל לייצר אלבום שהזמן כאילו לא נוגע בו.

השפעה: לפעמים צריך להוציא רק אלבום אחד, אבל ממש טוב. 20 שנה היל לא הוציאה אלבום סולו, אבל עדיין נשארה רלוונטית מתמיד, רק בשנה האחרונה דרייק וקרדי בי כל אחד בנפרד סימפל את EX FACTOR בשירים שצעדו היישר לראש המצעדים, הסאונד של האלבום נשמע עדיין חדשני ומרגש כמו בפעם הראשונה שהאזנתי לו- זה כוחו של אלבום מופת!

לוריין היל, או "מיס היל" כמו שהיא אוהבת להקרא בשנים האחרונות, אמא לשישה ילדים, דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת מאונט סיינט ג'וזף ומוזיקאית בחסד עליון.

אידית אבשלומי

קרדיט תמונה – רקפת עוזרי ואפרת מירון

 

dandan_kutiman

5 דברים שכדאי לדעת על התקליט החדש של קותימן  - 20.8.18

# השראה – קורה לי עם התקליט הזה מה שקורה לי בהופעות מחול (כלומר ריקוד, לא הופעות מחו"ל...); אני מסתכל ומיד הראש נפתח והמחשבות נודדות. אחרי חמש דקות אני קולט שאני לא קולט, מנסה להתרכז במה שאני רואה, ושוב המוח רץ, רעיונות שאני לעולם לא אגשים רודפים אחד אחרי השני. אני מסביר לעצמי שבמחול יש משהו לא נרטיבי שמגרה את הדמיון ומשחרר את המחשבה. וזה מה שקורה גם בתקליט הזה של קותי. בגלל שאין שירים, אין מילים, אין מלודיות ברורות, יש מקום להשראה להיפתח בזמן ההאזנה.

# תשוקה – נראה לי שקותי הוא מאלו שנאחזים חזק ברגעים האלו של השראה. מה שעבורי חולף, עבורו נשאר ומהווה בסיס לכל העבודה היצירתית שלו. היו כאלו שהתאכזבו מהתקליט הזה, לא הבינו אותו. ציפו לגרוב ככל הנראה. אבל קותי לא מייצר לדרישת השוק, לא הולך על קלפים מנצחים. בא לו פתאום להתעסק עם ציוד וידאו מהאייטיז, הנה שנה שלמה מוקדשת למשחקים עם המדיום האבוד הזה (חפשו ביוטיוב את הוידאו שמלווים את האלבום ותבינו). בא לו אלבום דאון טמפו מדיטטיבי, הנה Don't hold onto the clouds.

# דמיון – ובכל זאת, התקליט לא זר לחומרים הקודמים של קותי. נניח Space Cassava משנה שעברה, מאוכלס גם כן בקטעים אינסטרומנטליים ארוכים (אבל מבוססי גרוב). בתקליט החדש אין גרוב, אבל יש בהחלט קצב, ואת הקצב הזה קותי מפתח בארבעת הקטעים תוך אותה הקפדה ודמיון בהם הוא בונה מאפס את השירים של ThruYou או את הגרוב בתקליט הקודם. מהפרטים אל השלם.

# מידבר – לקותי דיאטת מדיה ספרטנית. לפני כמה שנים הוא עזב את תל אביב ועבר לגור בפאתי המידבר. פחות גירויים חיצוניים מאפשרים ללכוד את רגעי ההשראה ולתת להם להתפתח. פחות מאמץ להחליש את רעשי הרקע. אני מתחבר לזה, למרות שאני עדיין בעיר. אני לא שומע הרבה תקליטים חדשים כיום, לא חייב להדביק את המכונה. ואז יש יותר מקום למה שאני כן שומע להדהד.

# עננים – אל תחזיקו בעננים. יש לי מה לכתוב על הנוף המידברי ועל התקליט הזה. על אדמה ושמיים. אבל זה לא המקום. עדיין, מטריד אותי הציווי לא להחזיק בעננים. למה לא?

דןדן מטיוק

קרדיט תמונה – רקפת עוזרי ואפרת מירון

 

smadar_radiohead

חמישה דברים על האלבום "א מון שייפד פול" של רדיוהד  - 13.8.18

# איך ניגשים לשמוע אלבום חדש של רדיוהד ?

המוזיקה של רדיוהד היא לא בדיוק להיטי הפופ התורנים והקלים לעיקול שתשמעו ברדיו בכל זמן נתון. בשביל להעריך את רדיוהד צריך לקחת את הזמן ולהשקיע בהאזנה לקטעים מספר פעמים לפני שבאמת אפשר להתחיל ליהנות מהם. אבל זה בדיוק ההבדל שבין מוזיקה עם עומק ומימדים רבים לבין מוזיקה שניתן ליהנות ממנה מהרגע הראשון. שתי האפשרויות טובות, אך כעומק הרבדים שבשיר כך גם עומק ההנאה ממנו. לאחר כמה האזנות ראשונות לאלבום הזה, קורה פתאום דבר נפלא -  ברגע אחד, הכל מתחבר, החוויה של המוזיקה עוברת מההאזנה למה שעל פני השטח, אל ההאזנה לעומק שבמוזיקה. אתה נשבה בקסם של אחד השירים, ופתאום זה קורה עם עוד שיר, ועוד אחד... ואתה מוצא את עצמך נבלע לעולם שהם יצרו עבורך.

# למה נזכרתי באלבום הזה עכשיו ?אומנם כבר שנתיים עברו מאז יצא האלבום התשיעי, אבל אני פה כדי לנער את מי שפסח עליו בגלל שלא מצא זמן או רצון לנסות לשמוע מה יש ללהקה הוותיקה להציע. התוצאה היא, כרגיל, החבילה המושלמת. עבודה מקורית, מרגשת, ייחודית ומלוטשת להפליא. רדיוהד ממשיכים לנוע קדימה עם האבולוציה האמנותית שלהם. עדיין (באלבום התשיעי!!!) אי אפשר להיות ציני ולהגיד שהם ממחזרים את עצמם. אך עם זאת, אין לך ספק שהדבר המיוחד הזה שאתה מקשיב לו יכול לנבוע אך ורק מתוך המוחות המופלאים של יורק וחבריו.

# האווירה – יש הטוענים שזהו אלבום הפרידה של טום יורק מאשתו מזה 25 שנה שמתה 5 חודשים לפני צאת האלבום. יורק כהרגלו חודר עמוק אל תוך התודעה האנושית ומעלה תהיות רלוונטיות לכולנו, אך כאלו שאנחנו בכלל לא מודעים לקיומן רוב הזמן. כמו כל אלבום של רדיוהד, ישנה אווירה אחידה שאופפת את כל שירי האלבום. במקרה הזה, אי אפשר שלא להרגיש את המלנכוליות ותחושת סוף העולם שמלווה גם אלבומים אחרים. אך רדיוהד לעולם לא מעבירים מסר חד משמעי. גדולתם של אמנים רבים, ולא רק בתחום המוזיקה, היא היכולת לייצר ערבול של רגשות ומסרים, ולאפשר לזה שצורך את אותה האמנות לפרש אותה בעצמו. מרגיש לי שבאלבום זה תחושות קודרות אלו מלוות במין תחושת קבלה או השלמה עם הקיום שלנו ועם הטרגיות שבמוות. ישנה עצבות ואווירה קודרת, אך עם זאת, היא לא כופה את עצמה על המאזין, כי אי אפשר באמת לדעת לאן רדיוהד מכוונים.

# הסאונד – גדולה נוספת של רדיוהד היא שהם תמיד מנסים לאתגר את עצמם מחדש בכל הנוגע להפקת האלבום. מבחינת סאונד, אלבום זה מהווה מין סיכום של כמה מאלבומי האולפן הקודמים ומהווה, לדעתי מין פרידה אחרונה מהבחירות ההפקתיות שאופייניות לשלב הנוכחי באבולוציה של הלהקה – מורגשת החזרה לכלי נגינה אקוסטיים וסאונדים שהלהקה מצליחה להפיק בעצמה ללא עזרים חיצוניים, אך בולט עדיין השילוב של מוזיקה אלקטרונית. אחד הדברים הבולטים באלבום, הוא השימוש הדומיננטי בכלי קשת. תזמורת המנגנת את עיבודיו של גיטריסט הלהקה, ג'וני גרינווד, מלווה חלקים משמעותיים באלבום, ומוסיפה גוון חדש, עוצמתי ומרתק לסאונד ה"רדיוהדי" שכולנו כבר מכירים. על כל זה מנצח כרגיל "חבר הלהקה השישי" ברדיוהד, המפיק המוערך נייג'ל גודריך.

# להתאהב  - כמו כל זוגיות, לוקח זמן להכיר את מה שעומד מולך, ורק הזמן באמת מאפשר לך לקלף את כל השכבות ולגלות את כל הרבדים הנסתרים. כך גם האלבום הזה. קחו את הזמן איתו, התחילו מקטע אחד שתרגישו שתוכלו להתאהב בו, התעמקו בו, תנו לו לסחוף אתכם, וכשתמצו אותו תגלו שמחכים לכם עוד עשרה כאלו.

סמדר שפר

קרדיט תמונה – רקפת עוזרי

 

efrat_twohearts

חמישה דברים על החדש של עינב 'ג'קסון' כהן- שני לבבות  - 7.8.18

# התופעה: אחרי יותר מעשור, בלי ששמנו לב, צצה לנו פה חבורת רימון ב'. למה לא שמנו לב? כי בניגוד לאיה כורם, קרן פלס, מירי מסיקה ואריק ברמן- החבורה הנוכחית לא ממש מתנגנת בכל מקום וחולשת על הפלייליסט. הרבה מהן (כן, מדובר בחבורת בנות מרשימה) עדיין בגדר סוד שידוע רק בחוגים מצומצמים ודי מגדיר, לפחות כרגע, את סצינת האינדי בישראל.
מעט ניימדרופינג של מה שאני אוהבת לכנות- 'המלאכיות של יהודה עדר': עינב ג'קסון כהן, סיון טלמור, איה זהבי פייגלין (לשעבר 'כל החתיכים אצלי'), הילה רוח, דורון טלמון ('ג'יין בורדו'), מיכל גבע ועוד...

# הפרסונה: עינב נמצאת בסביבה כבר בערך עשור, כשהיא חובקת אלבום ראשון- "עץ נופל ביער" שזכה לשבחים, ויצר סביב כהן קהל נאמן שחיכה בסבלנות וציפיה לאלבום השני שיצא השנה- 'שני לבבות'. 
אם הלוק שלה והשם 'ג'קסון' גורמים לכם לחשוב שאתם עומדים להאזין לאלבום Fאנקי, אז ממש לא. הבחורה יושבת מאחורי פסנתר ועומדת מאחורי לחנים שבריריים ומרטיטי לב מצד אחד, וטקסטים שלא יעשו לכם הנחות מהצד השני. אפשר להרגיש את המעורבות של עינב עצמה בהפקה ובפיין טיונינג כשהמאזין מקבל מקשה אחת של שירים שקשורים בעבותות אחד לשני.  

# מתי לשמוע: קודם כל והכי חשוב- כשאתם לבד. אי אפשר לדעת מה האלבום יוציא מכם ומתי פתאום תבליח החוצה דמעה. תפרגנו לעצמכם זמן איכות עם האלבום, ואני רק מתלבטת עוד אם עדיף להתחיל איתו את הבוקר כשהשיר שפותח את האלבום- 'למזרח' מתאים לרגע בצורה מושלמת, או דווקא בערב, כשאתם לבד אחרי כל היום ויכולים לספוג פנימה את כל הטקסטים היפים והמוקפדים האלו שלפעמים ירגישו, כאילו נכתבו במיוחד עבורכם.

# הייתי מוותרת: הרצועה השלישית היא גרסת כיסוי ללהיט האלמותי של סיון שביט 'נשקי אותי'. אני בד"כ לא חושבת ככה, ואולי זו רק דעתי, אבל יש שירים שעדיף לא לגעת בהם. הביצוע אמנם יושב בנינוחות ובצורה טבעית בין שאר שירי האלבום, אבל עבורי- העיבוד הרגיש טיפה צפוי והוא לא עשה לי משהו שהמקור לא עושה.

# בונוס: שווה לחפש את הביצוע של שי צברי ל'שני לבבות', שיר הנושא של האלבום, שעלה ממש השבוע לרשת. פשוט וואו. זו עדות חיה לכך שהשירים האלו לא נתפרו רק למידותיה של עינב, אלא יכולים להתלבש כמו כפפה על כל זמר טוב. וזו החוזקה שלהם.

אפרת מירון

קרדיט תמונה – רקפת עוזרי

 

naama_assaf_avidan

חמישה דברים על האלבום 'דה סטאדי און פולינג' של אסף אבידן - 30.7.18

# הפרסונה- אסף אבידן הוא מוזיקאי ישראלי, לשעבר- סולן להקת אסף אבידן והמוג'וס. הילד שגדל בירושלים כבר מזמן פחות שלנו, וכיום הוא עף ומסתובב לו ברחבי העולם, כשהוא יוצר עם מוסיקאים מהשורה הראשונה של התעשייה העולמית, מופיע וממלא אולמות בכל רחבי אירופה. לא פלא שאת האלבום החדש הפיקה חברת התקליטים הבין לאומית "פולידור/יוניברסל" בארה"ב.

# עובדה מפתיעה- אם איכשהו לא נתקלתם בשיריו, אבל הקול שלו עדיין מוכר לכם, זה כנראה בגלל שהוא מדבב באין ספור סרטים וסדרות, והנה רשימה חלקית: דרדסים, אווטאר, יו-גי-הו!, בובספוג, בן 10, עידן הקרח 2,3,4, מדגסקר, הארי פוטר (דמותו של פרסי וויזלי) ויש עוד. מלא.

# סוליקו- האלבום הזה, הוא אלבום הסולו השלישי של אבידן- בלי המוג'וס.

# ניים איט- שם האלבום לקוח משם המופע של אמנית החבלים הצרפתייה מאריקה לילה רוקס, בו היא קשורה לתקרה בחבלים וחוקרת ובוחנת את הנפילה לארץ. החומרים, המילים והשירים נכתבו כחלק מאותה חקירה עצמית של הקשרים, האהבות והחוויות שחווה, והדיסק- מוקדש להן.

# ההפקה- האלבום נוצר בדרך לא סטנדרטית לימינו, כשכל הנגנים מנגנים ביחד וזולגים לערוצים אחד של השני. בדרך זו לא ניתן לתקן טעויות, וכך נוצר אלבום יותר אותנטי. מי שאחראי על כל זה הוא מפיק העל- מארק הווארד, שברפרטואר שלו תמצאו לא מעט אלבומים מצליחים של זמרים מצליחים לא פחות כמו בוב דילן, טום וויטס, ניל יאנג ועכשיו- גם אסף אבידן!

נעמה חן

קרדיט תמונה – רקפת עוזרי

 

baba_gorillaz

חמישה דברים שידעתם או לא ידעתם על הגורילז והאלבום החדש שלהם - 23.7.18

1 - הלהקה היא להקה וירטואלית - לפני 20 שנה בשנת 1998, אי שם ב אסקס שבאנגליה קם לו הרכב חדש בעולם המוזיקה והם הלהקה הבריטית הוירטואלית - ה Gorillaz, המוח מאחורי כל הרעיון שייך לדיימון אלברן, סולן להקת הבריטפופ Blur, שחבר אל האנימטור ג'יימי האוולט (יוצר הקומיקס Tank Girl).

2 - עד היום -  למעשה עד שנה שעברה, 2017, להקת הגורילז, שיחררה 5 אלבומים, כאשר האלבום הקודם שלה Humanz (שיצא באפריל שנה שעברה) הגיע למעשה אחרי כמעט 7 שנים של שתיקה.

3 - האלבום החדש - "The Now Now" - חלפה שנה, וכבר בתחילת יוני 2018 יצאו 2 הסינגלים הראשונים "Humility" ו"Lake Zurich" מהאלבום החדש, שכן הפעם המעריצים לא צריכים לחכות עוד 7 שנים לאלבום חדש של ה גורילז ובסופו של דבר בסוף חודש יוני 2018 הגורילז שיחררו את האלבום השישי והחדש שלהם והוא האלבום שנקרא "The Now Now".

באלבום החדש הלהקה שומרת על אותה המנטרה, עם אלבום שכולל שירי דיסקו, Fאנק, סול, אלקטרו, דאנס ופופ, שמוגשים דרך הדמויות המאוירות האהובות. ללא ספק, יש פה הפקה שממשיכה להיות מרשימה כמו באלבומים הקודמים של ההרכב, ויש גם אורחים מפתיעים כמו ג'ורג' בנסון שמוסיף לשיר "Humility"  את הנגיעות הבלוז והגאז שלו, וגם סנופ דוג שמוסיף המון פלפל לשיר "Hollywood" המעולה.

4 - אתר הלהקה – אם לא ביקרתם בו!!! – כנסו עכשיו!!! מעבר לאלבום החדש שלהם "The Now Now", אתם חייבים להיכנס לתוך הבית הבדיוני שלהם ולצפות איך קמות לתחייה דמויות הלהקה השונות ממגוון האלבומים.

5 - ארבעת דמויות הלהקה באלבום החדש - "The Now Now" -

2 Dimensions - הסולן. ששמו ניתן לו משום שעיניו אינן אלא שני שקעים, וכמובן שהקול של הדמות הוא דיימון אלברן.

Russell Hobbs - נגן תופים וכלי הקשה. כאשר הוא נרדם יוצאת מתוכו רוח רפאים כחולה שגורמת לבעיות לשאר חברי הלהקה. ברגע שראסל מתעורר הרוח נעלמת.

Noodle – נגנית גיטרה וזמרת ליווי. כאשר הצטרפה ללהקה, המילה היחידה שידעה לומר באנגלית היא "נודל", וכך קיבלה את שמה.

Ace– הדמות של נגן הבס החדש של הGorillaz שהתצרף ללהקה באלבום החדש כמחליף לנגן הבס הראשי של ההרכב Murdoc שנמצא כרגע בכלא.

אז ככל שזה נוגע לגורילז ולאלבום החדש שלהם "העכשיו הוא עכשיו" !!!!

אסף באבא ג'י נחמיאס

קרדיט תמונה – סמדר שפר

 

boazcohen_ fatherjohnmisty

חמישה דברים שכדאי לדעת על פאת'ר ג'ון מיסטי והאלבום החדש שלו - 17.7.18

1. ג'וש טילמן הוא שמו האמיתי של פאת'ר ג'ון מיסטי. הוא נולד ב-1981 במרילנד להורים נוצרים דתיים והכנסייה היתה ביתו השני. בגיל 12 החל ללמוד תיפוף. בגיל 17 קנה לעצמו גיטרה. חלומו המקורי היה להיות רועה, משגיח על העדר שלו, במרחבים הפתוחים.  בגיל 21 עבר לסיאטל. לפרנסתו עבד כאופה.

את הקריירה המוזיקלית החל אחרי שדמיאן ג'וראדו קיבל שיר שלו, והוקסם. טילמן הוזמן להופיע כאמן-חימום לג'וראדו.

2. בסיאטל, בשנת 2008 הקים עם חברים את להקת פליט פוקסס והפך למתופף שלה. הוא פרש אחרי הופעה מצוינת במיוחד, בטוקיו, יפן, בינואר 2012 ומאז החל להוציא אלבומי סולו תחת השם FATHER JOHN MISTY

3. פאת'ר ג'ון מיסטי בן 37 ומאחוריו פעילות אמנותית רבה. מתחילת דרכו הספיק להקליט 8 אלבומים בשמו האמיתי, אחד עם פליט פוקסז ועוד 4 בשם הבמה שלו. זה הו האיש שתרם לעולם את היצירה היפהפיה Leaving LA ועיבודים תזמורתיים עשירים איפיינו את אלבומו I love you, honeybear – סגנונו מוגדר בין רוק סימפוני לבין אינדי פולק.

4. רוב הטקסטים שלו עוסקים באהבות מנופצות ובתהייה על משמעות הקיום. בריאיון לפני שנתיים הודה שהוא לוקח ל.ס.ד כל יום, כי זה עוזר לו להתגבר על החרדות שלו ועל הדיכאון.

5. פאת'ר ג'ון מיסטי הזה הוציא אלבום רביעי תוך 6 שנים. God's Favorite Customer הוא תקליט מהודק שמתומצת היטב ב-10 שירים ו-38 דקות. אפשר להבין את זה כבר מ-Hangout at the Gallows שפותח את השער רחב, מכניס אותנו לסיור במרכבת זהב אל תוך נפשו ורגשותיו של האיש, סיור מיוסר ומענג גם יחד, שממשיך בסינגל מתוך האלבום "מר טילמן" ונחתם ב"אנחנו רק בני-אדם". תבונה בהירה ופשוטה שסוגרת אלבום יפה, שמתאים להאזנה במיוחד בלילות הקיץ החמים.

"אנשים", הוא שר, "אנחנו רק אנשים. אין הרבה שנוכל לעשות בנוגע לזה, אבל זה לא עצר אותנו עדיין".

"People, we're only people

There's not much anyone can do, really do about that

But it hasn't stopped us yet".

בועז כהן

קרדיט תמונה – אורטל ניצחון

 

idit_itscloudynow_avivgefen

25 שנה אחרי יציאת התקליט "עכשיו מעונן" של אביב גפן - 9.7.18

שנת 1993: שנתיים לאחר שהרוק האלטרנטיבי נכנס ללב ליבו של המיינסטרים, בעיקר בזכות "ספינת הדגל של דור הX" להקת נירוונה שפתחה את הדלת לסצינה האלטרנטיבית, הרוק שלט בחדרי המתבגרים וגם בתחנות הרדיו.

מיקרוקוסמוס של העולם: במוזיקה הפופולארית בישראל החל גל של פריחה מוזיקלית ברוק עם להקות חדשות וצעירות כמו איפה הילד?, זקני צפת, מוניקה סקס ועוד.

אבל ללא ספק אחת הפריצות המיוחדות ביותר הייתה של אביב גפן, שהתחיל ב"אור הירח" והמשיך עם אחד מהאלבומים המשמעותיים ביותר שיצאו מאז - "עכשיו מעונן".

בחזרה ל"אלבום": בסופ"ש האחרון לקראת חגיגות 25 השנים האזנתי לתקליט "עכשיו מעונן".

עברו יותר משני עשורים מאז שהייתי טינייג'רית. אמנם לא חוויתי מרד נעורים מיוחד, אבל אפילו לי הופיע גוש בגרון בזמן ההאזנה, צמרמורת בגוף והמילים הכניסו אותי לחדר חשוך ואפל בהמתנה לצעקה החד פעמית - "אנחנו דור מזויין!" .

25 שנים לא מבוטלות חלפו להן, הרבה דברים השתנו במוזיקה הישראלית ובעולם, הטעם המוזיקלי שלי ושל כולנו החליף גוונים וצורות, מקצבים ותחושות ברבות השנים.

עדיין, כמו זכרון ילדות מאוד חזק, גם היום האלבום שטף אותי בייאוש, תעוזה, מקוריות, שנאה/אהבה.

זה כוחו של אלבום ענק!

היהלום שבכתר – ללא מילים מיותרות: "אולי" 

האם האלבום היה מצליח היום? הלוואי!

 אידית אבשלומי

 קרדיט תמונה – סמדר שפר

 

gal_queens of the stone age

5 דברים שאתם חייבים לדעת על האלבום השישי של קווינס אוף דה סטון אייג' -  2.7.18

# קצת רקע: למי שקצת פחות מכיר, Queens of the Stone Age היא להקת גראנג' אמריקאית שהוקמה בסוף שנות ה-90 בקליפורניה והוציאה את אלבומה השביעי באוגוסט של שנה שעברה. האלבום הופק ע"י מארק רונסון האגדי שיצר שילוב סופר מסקרן בין רוק כבד לפופ ברמה הגבוהה ביותר. למרות זאת, בהמלצה הזו אתרכז דווקא בתקליט הקודם של הלהקה - "Like Clockwork..." שיצא בשנת 2013, ועבורי מהווה את אחד מאלבומי הרוק הגדולים ביותר שיצאו וחובה לכל חובבי הז'אנר.

# הסיפור: האלבום הגיע אחרי חוויה מאוד קשה שעבר סולן ומקים הלהקה: ג'וש הומי, שסיפר על כך ש"דחף את גופו לקצה" בצורות שהחלישו את המערכת החיסונית שלו, כך שהיה מאוד פגיע לחיידקי MRSA, שתקיפתם הותירה אותו מדוכא ומרותק למיטתו במשך ארבעה חודשים. את ההשפעה של הדיכאון הזה אפשר לשמוע בשירים נוגים ושובי לב כמו "The Vampire of Time and Memory".

# הסגנון: כמו כל אלבום של קווינס אוף דה סטון אייג', גם פה לצד השירים המלנכוליים יותר אי אפשר לפספס את הרוק הגראנג'י והסאונד הכל כך ייחודי שמגיע מהפקה מהודקת במיוחד. חדי האוזן שביניכם יזהו גם מקצב מוכר מכיוון מערכת התופים שאם לא תצליחו להניח את האצבע על מאיפה הוא מצלצל לכם, אז זה התיפוף של דייב גרוהל שחובר לקווינס אוף דה סטון אייג' בפעם השנייה ואחראי על הקלטת חצי מקטעי התופים באלבום.

# השירים שאסור לפספס: ככלל, הייתי אומר ש "Like Clockwork" הוא מהאלבומים שחייבים לשמוע מההתחלה ועד הסוף, אבל אחרי שתסיימו את שני הצדדים, תחזרו שוב לשמוע את ההפקה הכל כך מדויקת ב-"Kalopsia", או הטירוף והריגוש שאפשר לשאוב משיר כמו "My God Is the Sun". אבל לפני כולם אני חושב שהרצועה שפותחת את התקליט - "Keep Your Eyes Peeled" פשוט מושלמת לפתיחת אלבום כזה. היא יוצרת את הבילד אפ בצורה מדוייקת עבור השירים שמגיעים אחריו, ועדיין משאירה את הגוון האפלולי של השירים המלנכולים.

# וידוי לסיום: חייב להודות שעד "Like Clockwork" לא הייתה לי סבלנות לקווינס אוף דה סטון אייג'. חברים שלי העריצו אותם והרגשתי שמשהו חסר לי ברוק המאוד אמריקאי הזה. באופן כללי, יש להקות שבאות בטוב בכל סיטואציה ואני חושב שקווינס אוף דה סטון אייג' היא להקה שצריך לתפוס אותה כשאתה במצב רוח מתאים ולהיות בחשק לרוק איכותי ואמיתי. אם תזכו וזה יפול לכם ברגע הנכון, תרוויחו את אחת הלהקות שהכי כיף לאהוב לטעמי..

ולסיכום, רק אגיד שאם שירים כמו'Kalopsia'  פתחו לי את הדלת לקווינס אוף דה סטון אייג' הישן, אז "Smooth Sailing" פתח דלת ואת הראש לאלבום שיגיע אחריו ויקבע רף חדש לכמה סטייל יכול להיות לרוק. 

גל יעקבזון

קרדיט תמונה – סהר כהן

 

smadar_janebordeaux

5 דברים שאתם חייבים לדעת על "מה שחשוב" של ג'יין בורדו - 25.6.18

# הסיפור: דורון טלמון המתוקה הקול של להקת האינדי/פולק/קאנטרי  ג'יין בורדו, מצליחה לגרום לי להניח את הציניות בצד (אחרי הפרסומת המתישה של דיסקונט) ולתת לה "ללטף לי את השיער" במשך 35 דקות עם הנעימות האינסופית של הקול שלה.

האלבום השני יצא ללהקה ביוני 2017 ורק עכשיו ניגשתי להקשיב לו בשלמותו. שמחתי לגלות שירים פשוטים, טקסטים פשוטים, עבודת סאונד מצויינת, מתאימה ומחמיאה. ישנה התבססות על כלים חיים ומעט מאוד תוספות אלקטרוניות שמורגש שגם הן נבחרו בקפידה ומתאימות בצורה מושלמת לקונספט.

# הלהיט: "מה שחשוב" שיצא כסינגל לפני שיצא האלבום רשמית, הוא בהחלט עדיין השיר האהוב עלי מהאלבום. הסיבה הפשוטה היא שהוא מרגיש לי אותנטי, מצליח לייצר לי תמונה ברורה בראש ולהפעיל את הרגש. אני זוכרת שבשמיעה ראשונה שמעתי בית, פזמון וזהו - התאהבתי ! בא לי לקנות לה סוודר חדש.

# הפתיע אותי: לגלות קאבר לשיר של לאונרד כהן " Chelsea Hotel" שתורגם לשם הישראלי "קולנוע לב" . דומה במנגינה אך עם שינויים קלים בטקסט. עשוי יפה !

# האמת: למרות שמדובר באלבום נעים וקצר, אני מרגישה שהאלבום לא מאוד אתגר אותי ומקומו יכול להיות כמוזיקת רקע עם הפעוטה שלי אחר צהריים בבית. בנוסף איני חובבת ענקית של קאנטרי ובשילוב של טקסטים בעברית אני מודה שאני מתקשה להתחבר בצורה מושלמת למוזיקה.

# העתיד: הייתי שמחה בעתיד לשמוע אותם עושים משהו טיפה שונה שיצא קצת מהקליט והפשוט. להמשיך לראות את דורון מחפשת הפקות שונות, להתביע בהן את חותמה ולמצוא דרך נוספת להתבטא בה. הבחורה מוכשרת וניכר שאין לה צורך להתאמץ בכדי להוציא משהו איכותי.

סמדר שפר

קרדיט תמונה – סהר כהן

 

naama_post_ malone

5 דברים שאתם חייבים לדעת על "סטוני" של פוסט מאלון - 18.6.18

# הסיפור: זה סיפור על ילד בן 19 ששיחק עם פרוטי לופס (תוכנה פשוטה ליצירת מוזיקה) ניגן בגיטרה וכתב שירים, החליט לעזוב את ההורים בטקסס כדי לנסות לצמוח בעולם המוזיקה. הוא מגיע ללוס אנג'לס ונפגש עם מפיק שעוזר לו להפיק שיר שהוא כתב יומיים קודם לכן. הוא מעלה את השיר לסאונדקלאוד ומפה מתחילה הצלחה שאף אחד לא ציפה לה. תוך חודש - כמות של כמיליון צפיות ואינסוף מפיקים מתעניינים באותו ילד. אוסטין ריצ'רד פוסט או בשם הבמה "פוסט מלון"  פורץ עם סינגל הבכורה שלו למקום ה-14 והמכובד במצעד הבילבורד האמריקאי, השנה היא 2015 וזו רק ההתחלה.

# החיבור: בזמן הזה קניה ווסט ופוסט מתחברים והוא בר מזל גדול. דרכו הוא גם מכיר את ג'סטין ביבר שגם יבצע איתו בשיר דז'ה וו מתוך האלבום שיצא והדובדבן שבקצפת – הוא מצטרף לחמם את ביבר בטור העולמי ""Purpose Tour  שמיקם את ביבר בטופ של הטופ.

# ההייטרים: אחרי שנתיים של עבודה מגיע אלבום הבכורה המדובר "סטוני". מבקרי המוזיקה קוטלים אותו בלי הפסקה אבל הקהל והמצעדים עפים עליו בטירוף. אז למה כולם כל כך הייטרים? ראפר לבן זו התחלה טובה. הצלחה ואהבה של הקהל בצורה אבסולוטית היא המשך מעולה. ראפר שלא עושה ראפ בצורה מדויקת יהיה הקינוח.

# הסטייל: הוא לא מגדיר לעצמו סגנון אחיד. הוא משלב אר אנד בי עם צ'יל אאוט בצורה מאוד מדוייקת ועדיין יושב על תקן ראפר. האזנה רציפה לאלבום יכולה להיות מונוטונית או נעימה וקולית -  תלוי את מי שואלים. באלבום הוא משתף פעולה עם קאוובו ממיגוס, קהלני, 2 צ'יינז וביבר כאמור. ארבעה עשר שירים – חמישים דקות של רוגע עדכני.

# העתיד: לפני חודש וקצת פוסט מלון שחרר את האלבום השני שלו beerbongs & bentleys  שזכה כבר לכל תואר אפשרי. "רוק סטאר" הסינגל הראשון  ששוחרר בילה במשך כ-17 שבועות בראש המצעד האמריקאי ושאר האלבום מככב בפסגות המצעדים.

הייטרים יש בכל מקום אבל התוצאות מדברות בעד עצמן. יש פה חתיכת כשרון, היום הוא כבר בן 22 ושוב, זו רק ההתחלה.

נעמה בן נפתלי

קרדיט תמונה – סהר כהן

 

efrat miron_beck

חמישה דברים שאתם חייבים לדעת על התקליט של בק - "קולורס" - 11.6.18

# כמה זמן אפשר לחכות: לקח לבק המון זמן לשחרר את האלבום הזה. הוא התחיל לעבוד עליו ב - 2014, עוד לפני שהוציא את ' 'Morning Phase, וההתקדמות למעשה נראתה מבטיחה כשהוא שיחרר סינגל ראשון ב2015 (Dreams). בכל מקרה, הציפיה רק הפכה למורטת עצבים כשהסינגל השני יצא בכלל ב2016 (Wow), ורק בסוף (!) 2017 יצא האלבום במלואו. פיינלי.

# הקטע: משהו שמאפיין את האלבומים של בק, זוהי הטוטאליות שהוא מייחס לקו המוזיקלי ולאווירה שמובילים את כל האלבום.|
 מצד אחד- יש לנו את בק המהורהר, החשוף והמלנכולי שאנחנו מכירים מ'Sea Change' ומאלבומו האחרון (שגם זכה בגראמי) 'Morning Phase'. ומהצד השני- יש את בק שאני יותר מתחברת אליו, וזה בק המרים והשמח שהמוזיקה שלו נוטה הרבה יותר להיות מופקת, מסומפלת ואלקטרונית מאשר אקוסטית ומינימליסטית. את הבק האחרון אנחנו זוכים לקבל במלוא תפארתו בcolors. כן- השם של האלבום מעיד לחלוטין על אופיו.

# הלהיט: ללא ספק 'Dream', הסינגל הראשון שיצא כבר ב - 2015. הוא פשוט ממכר ויש לו את התכונה הנהדרת הזאת, שמההאזנה הראשונה, אתה מרגיש שתמיד הכרת אותו.

# תפס אותי ישר: הפנינה השלישית של האלבום: I'm So Free . השיר הצליח לסחוף אותי חזק, ואין בו שום רגע שאני לא אוהבת (וזה אפילו בלי המחיאות כפיים בסוף שתמיד עושות אצלי את העבודה). נכנס בלי בעיה לטופ פייב של 'שירים שגורמים לך להרגיש חופש'. מושלם.

# שיר שהייתי משאירה מחוץ לאלבום: מתלבטת בין'No Distraction', שהבית שלו בלי מלים יכול לשמש כגרסת קריוקי ל-Locked Out Of Heaven של ברונו, לבין  Up All Night'', שהפזמון שלו בלי מלים יכול לשמש כגרסת קריוקי ל-Can't Stop The Feeling של טימברלייק (יש לציין שכשלעצמם שני השירים מוצלחים וכיפים ביותר).

# בונוס! שווה להאזין לאלבום כשמתארגנים ליציאה. האווירה מכניסה לעניינים, ואם צריך עוד דחיפה, אז שווה להציץ בקליפ החמוד חמוד של Up All Night! זה כבר אמור לסדר אתכם.

אפרת מירון

קרדיט תמונה – סהר כהן

 

idit_bruno_mars

חמישה דברים שאתם חייבים לדעת על התקליט של ברונו מארס, הזיקית של הגרוב - 4.6.18

2014 הייתה שנת המפנה בקריירה של מארס. אני מתכוונת לפגישה עם מארק רונסון שהובילה ל Uptown Funk. אלבומו השלישי “24K Magic” הוא המשך ישיר ומחקר מבריק לשורשי הfאנק. עם מרווין גיי וג'יימס בראון ברקע, רצועות 5 ו-6 בתקליט Versace On The Floor ו – Straight up & Down  נשמעות כאילו מייקל ג'קסון כתב לו את השיר ושר איתו בליווי סטיבי וונדר על הקלידים.

ברצועה השביעית והמצוינת Calling all my lovelies ברונו מגיע אלינו בתפקיד פרינס עם נגיעות אלקטרוניות, fאנק ורית'ם אנד בלוז.

אהבה/שנאה?:  משיחות עם אנשי מוזיקה (וגם מאזינים) ברונו מארס מעורר מחלוקות: אוהבים-שונאים-מעצבן-מגניב-אליל-מוכשר-חוצה גבולות או לא... גם אמנים בסדר גודל של קניה ווסט וטיילר דה קריאייטור הספיקו ללעוג לברונו אבל אפילו הם הודו שהבחור מוכשר, אז אם קניה ווסט אמר?? מי אני שאומר אחרת?

תפור לשמוע ב: צהריים, יום חופשי, בים.

חשבון פשוט:

שם במה קליט

+

אבא מוזיקאי ממוצא פורטו-ריקני וחצי יהודי

+

אמא רקדנית ממוצא פיליפיני, ספרדי

+

דוד חקיין של אלביס שהשפיע רבות על ברונו

=

מראה מנצח, מוזיקליות מטורפת וגרובבבבבבבב אינסופי.

אנקדוטה קטנה לסיום:

מארס נולד בהוואי בשם פיטר ג'יין הרננדז ,את הכינוי ברונו קיבל בגיל שנתיים מאביו משום שהזכיר לו את המתאבק ברונו סמרטינו, את שם המשפחה "מארס" רכש לעצמו משום שהרבה בנות אמרו שהוא לא מהעולם הזה אלא ממאדים...האומנם??

אידית אבשלומי

קרדיט תמונה – סהר כהן

 

cigarettes

   חמישה דברים שאתם חייבים לדעת על התקליט של סיגרטס אפטר סקס 29.5.18 -  

רגע אחרי ההופעה של הצמד בתל אביב, סמדר שפר חוזרת לתקליט וממליצה!

ידע כללי:  Cigarettes after Sex היא להקת דרים פופ אשר נוסדה ב 2008 בטקסס ארה"ב ומורכבת מ 4 חבר'ה. בראשה עומד הסולן , גרג גונזלס (!) שאין מה לעשות: לשמוע אותו ואז לראות אותו זו חוויה בפני עצמה.  גרג הקליט את הEP הראשון ("  (" I.בגרם מדרגות בין 4 קומות באוניברסיטה שלו וקרא לזה סוג של טעות , ניסוי. האלבום המלא והמדובר יצא רק ב 2017 .

את דרכם התחילו דרך YouTube . הם צברו מיליוני צפיות שהובילו להופעות ברחבי אירופה, ארה"ב ואסיה. השיר הפותח את ה EP Nothing's Gonna Hurt You Baby"" אולי יהיה לכם מוכר, הוא כיכב כחלק מהפסקול של כמה סדרות גדולות כמו "סיפורה של שפחה" ,"שיימלס " ו"החוטא".

מה קנה אותי?  האווירה שהם מצליחים לייצר בזכות מוזיקה לא מתאמצת, כלים המנגנים באיטיות ובנינוחות, רוגע, תפקידים פשוטים ורכים. המוזיקה מייצרת אווירה של חלום רך ונעים ולעיתים אפל מעט שנותן הרגשה של חלל אפוף עשן סמיך בצבעי שחור/ורוד. הסאונד המאוד מעניין שבו ממוקמים הכלים במרחב נותנים הרגשה מאוד מהורהרת , הגיטרה הרחוקה והמאוד ספציפית מלווה את כל השירים ונותנת חלק גדול מהטון יחד עם הקול המיוחד של גרג.

תפור לשמוע ב: מצב רוח מהורהר שאתם שוכבים במיטה על הגב עם העיניים בתקרה. באוזניות בדרך לעבודה בבוקר כשהרחובות עוד ריקים, במצב רוח זוגי רומנטי (איך לא) או שפשוט בא לכם פוך רך לנוח עליו אחרי יום ארוך. נחת מובטחת!

מילים מילים:  השירים מדברים איך לא - על אהבה/תשוקה צעירה ועניינים שבינו לבינה. אהבה רכה ותמימה שמזכירה אהבת נעורים ואת הפעם הראשונה שהתאהבתם. לי אישית זה נותן הרגשה של אהבה היפסטרית המאפשרת הצצה לאיך זה להיות טינאייג'ר כיום.

זהירות! מצב גדול שתתמכרו ותקשיבו כל היום לאלבום בלי לשים לב שהוא בלופ. אפשרות שנייה היא שאחרי 3 שירים תרגישו "שכבר שמעתם את השיר הזה" ותחתכו. מזכירה וממליצה כמובן גם על ה EP המצוין ".I" המונה 4 קטעים ובו נמצא גם Nothing's Gonna Hurt You Baby"" הנהדר. מאוד יכול להיות שזה יהיה המינון הנכון עבורכם.

סמדר שפר

קרדיט תמונה – סהר כהן

 

childish_gambino_gal_yacobzon

   חמישה דברים שאתם חייבים לדעת על האלבום האחרון של צ'ילדיש גמבינו 22.5.18 -  

#1 הסיפור: דונאלד גלובר עלה לכותרות בארה"ב בשבועות האחרונים עם שירו החדש והקליפ המלווה אותו (This is America) אך כבר בתחילת שנות ה-2000 כתב לסדרת הקאלט רוק 30, התפרסם בסדרה "Community", יוצר ומככב בסדרה עטורת השבחים "Atlanta", הוציא שלושה אלבומי אולפן ואפילו יופיע בסרט ה-Star Wars הבא. גלובר הוא החבילה השלמה של כישרון אומנותי בהיצע רחב ידיים.

#2 הלהיט: קשה להתעלם מ"Redbone", השיר שיצא כסינגל השני לאלבום מביא את הפאנק בן זמננו ומזכיר נשכחות מהסבנטיז. בלתי אפשרי להישאר אדישים אליו ולא להתחיל לזוז ברגע שהמלודיה מתחילה.

#3 תפס אותי: הסינגל הראשון, "Me And Your Mama", שפותח את האלבום, הוא מסע בן שש דקות לתוך שיר שרווי בתשוקה וכאב בשיר אהבה והרצון להיכנס לעומקה של מערכת היחסים.

#4 היהלום הנסתר: לפעמים קל לשכוח מהשירים הכי קצרים, אך השיר Riot, מצליח בשתי דקות להיות גם שיר מחאה עם ליריקה מעוררת מחשבה וגם לנגן לחובבי הFאנק על מיתרי הנוסטלגיה עם סימפול השיר "Good to Your Earhole" של Funkadelic משנת 1975.

#5 המבקרים: ביציאתו, קיבל האלבום המון ביקורות טובות אך מעל כולן עמדה אחת של ג'ורג' קלינטון, האבא של הFאנק ומי שהיה אחראי להרכבים "Parliament" ו-"Funkadelic", שפרגן לאלבום כשאמר שהמוזיקה מעולה ומזכירה לו שילוב בין ה"P-Funk" (הפאנק שלו) לPrince.

גל יעקובזון

קרדיט תמונה - סמדר שפר ורקפת עוזרי

 

boaz_cohen_arcticmonkeys

      14.5.18 - Tranquility Base Hotel & Casino – Arctick Monkeys

פגשתי את אלכס טרנר לריאיון קצר בקיץ 2006 על המדרגות של חדר האמנים בפסטיבל הרוק רוסקילדה, בדנמרק. הוא היה ידידותי והיפראקטיבי.
צעיר, רזה, מגולח למשעי שהבטיח לשנות את העולם. ההופעה של ארקטיק מאנקיז הייתה מצוינת. אנרגטית. טרנר קרא לקהל למרוד, לעשן, לעשות סקס ולקרוא ספרים. הוא היה רענן, מסעיר.

מאז חלפו 12 שנים. טרנר היגר לאמריקה ומתגורר בלוס אנג'לס עם חברתו הדוגמנית. הוא הקים עוד להקה במקביל לקופים (לאסט שאדו פפטס) וכתב פסקול לסרט והצטלם אינספור פעמים לעשרות מגזינים והפך לכוכב ענק ומצליח. חמישה אלבומים עם ארקטיק מאנקיז ב-7 שנים מיקמו אותו גבוה מעל כל המתחרות (פרנץ פרדיננד, קייזר צ'יפס, בלוק פארטי).

והנה מגיע האלבום החדש של ארקטיק מאנקיז  "Tranquility Base Hotel & Casino" -  שנקרא על שם אתר הנחיתה הראשון על הירח ב-1969 וזה האלבום השישי של הלהקה משפילד, אנגליה, שיוצא חמש שנים(!) אחרי קודמו המוצלח AM – שהרחיב מאוד את הקהל של הלהקה.

טרנר וחבריו החליטו לרדת מהכביש הראשי אל נתיבים צדדיים. טוק טוק עשו את זה באייטיז, רדיוהד עשו את זה בשנת 2000. להקות מצליחות מאוד עושות את זה, לפעמים, כדי להשתחרר קצת מציפיות הקהל ואולי כדי לעניין את עצמם קצת.

ככה ש"טראנקוויליטי בייס" הוא לא אלבום של להקה שרוצה לכתוב את המנוני הרוק הגדולים של העשור. הוא יותר שיטוט בין השפעות והשראה מסרטים צרפתיים ישנים, לאונרד כהן המאוחר, מיילס דייויס וטיים אימפלה.
אחרי חמש-שש האזנות אפשר להתיידד עם התקליט הזה. "Star Treatment" הוא שיר טוב. Four Out of Five הוא שיר טוב מאוד. וגם את

שיר הנושא  Tranquility Base Hotel אני מחבב וגם אשדר פה ושם.

ועדיין, AM הוא האלבום הטוב ביותר של ארקטיק מאנקיז ואלבום הסולו של אלכס טרנר "סאבמרין" (פסקול הסרט הוולשי "צוללת") יישארו נקודות ההתייחסות של כל מעריץ.

אין כאן המנוני-ענק של להקה שרוצה לנצח, אין דיסטורשן שמאיים להעיף את הרמקולים באוטו, אין אפילו שיר שאתה נכנס למיטה והוא נדבק לך לנשמה כמו מסטיק לנעל.

ב-2018 ארקטיק מאנקיז היא עדיין אחת הלהקות המעניינות בעולם ואלכס טרנר הוא בוודאי אחד היוצרים הגדולים של זמננו, האלבום החדש דורש מאיתנו לוותר. על הציפיות. על הדרישות המוקדמות. על הקבעונות. טרנר וחבריו בעצם אומרים לנו: ותרו על הכול, ואז (אולי) תזכו בכול. גישה בודהיסטית משהו, אבל ייתכן שזו הדרך הנכונה לגשת אל האלבום הזה. הזמן ימקם אותו במקומו הנכון בתוך ההסטוריה של המוזיקה המודרנית.

בועז כהן

קרדיט תמונה- סמדר שפר

 

naama _black partner

      7.5.18 - Various Artists // Black Panther The Album

לפני חודשיים טסתי לברלין במזג אויר קפוא שאין לתאר להופעה של קנדריק לאמר.
ההופעה הייתה כחלק מ״damn tour״ שמקדם את אלבומו ״damn״ שגרף כל כך הרבה פרסים והשאיר אבק לכל אלבום היפ הופ שצץ ב2017. ויצאו כל כך הרבה טובים אבל מי זוכר אותם.
הוא זכה בחמישה פרסי גראמי והשיא הגיע לפני חודש בו האלבום זכה גם בפרס פוליצר היוקרתי.

חוזרת להופעה. עומדת בגולדן רינג בציפיה, מסובבת את הראש ומבינה שאני רק אחת מ17,000 נלהבים. ברגע שהאיש הזה עולה לבמה היא רועדת. וכל הקהל יודע את כל המילים בעל פה. וכולם קופצים ועפים איתו עד השמיים. והוא על הבמה עושה הכל בסוג של פשטות שאני לא מצליחה להבין. זה קל לו, זה טבעי לו, זה המקום שלו וזה עובד מעולה.

בכל זאת יש לנו פה אמן שבעשר שנים האחרונות הוציא כבר חמישה אלבומים (לא כולל את כל שיתופי הפעולה בהם הוא מתארח ועושה פלאים) ודיי קבע מחדש את תרבות ההיפ הופ העכשווית. עד כדי כך.

 אנחנו נמצאים בתקופה כזו שהמוזיקה השחורה היא הזרם המרכזי. שולטת בכל המצעדים הגדולים בעולם. אמנים שלא מגיעים מהתרבות הזו יוצרים שיתופי פעולה עם אמני היפ הופ כדי להיות רלוונטים. הפופ מקבל תפנית חדה כי אמנים כמו דרייק, ג׳יי זי, קניה ווסט, פוסט מלון, ניקי מינאז׳ וכו׳ הם מובילי המשחק.

״הפנתר השחור״ הוא סרט שכל בעלי התפקידים הקריטים בו הם שחורים וסביב יציאתו הייתה התרגשות גדולה ואמירה שמתחזקת בהוליווד כי היא לא שייכת יותר רק לאדם הלבן ויש מספיק אנשים צבעוניים שייצרו פה משהו חדש ומעניין. הבמאי, ראיין קוגלר ידע מי הולך להפיק לו את הפסקול. הוא רצה את האיש שהערכים שלו תואמים לליבת הסרט. בן אדם שלוקח את הזהות השחורה ושם אותה בפרונט, עם חיבור רוחני חזק,  מדבר על דינמיקה של כח, על ספק עצמי ונטל מלכות. ומי שעוקב אחרי לאמר יודע שהוא מקדש את אלו בטקסטים שלו ובפעולות שלו.

לפני שקנדריק מתחיל להפיק את האלבום הוא צופה במספר קטעים מוכנים שיש בסרט ומשם מתחיל ללהק את האמנים לפסקול ומי לא ירצה להצטרף לעבוד עם האיש הכי חזק בסצנה? כל כוכבי ההיפ הופ/אר אנד בי הכי גדולים אחד אחרי השני - סזה, סקולבוי קיו, דה ויקנד, קאליד, פיוצ׳ר, ג׳יימס בלייק, אנדרסון פאק, טרוויס סקוט ועוד ועוד ועוד.

מתוך ארבעה עשר שירים קנדריק הוא בחמישה ואת השאר מפיק ומשבץ את האמנים על פי טיבם ויכולתם וגורם לפסקול הזה להיות רלוונטי כל כך הרבה אחרי שהסרט חלף מן מהתודעה.

עוד יכולת מרשימה היא ההבנה שלו, שזה לא אלבום ראפ טוטאלי. יש שאיפה להגיע לעוד קהלים. איך עושים את זה? הפקות פופ אר אנד בי שמשאירות להיטי רדיו על זמנים (אתם ודאי מכירים את All the stars עם SZA ואת Pray for me עם דה ויקנד)

חוזרת להופעה. אחרי כמעט שעתיים היא מסתיימת. שבוע לפני ההופעה בברלין פסקול הפנתר השחור משתחרר. כשהאורות נדלקים וברור שנגמר מתחיל ALL THE STARS וכל מי שסביבי מזמזם או שר בעל פה. עכשיו - ברור לי שבעידן הסטרימינג צריכת המוזיקה היא קלה ופשוטה, ואלבום שנמצא בחוץ כבר שבוע כבר יכול להיות בהאזנה בפעם המאה. אבל גם ברור לי שיש פה יוצר שמבין את הקהל שלו, שגורם לאמפתיה, בהגיון ובלי שגעון גדלות.

בריפיט - King’s Dead & Opps

חמישה כוכבים. לא פחות.

נעמה בן נפתלי

קרדיט תמונה- סמדר שפר

 

acollective

      1.5.18 - acollective - The Coming of Light

אלבום האולפן השלישי של אחת הלהקות המעניינות בנוף הישראלי הגיע אחרי מתיחת פנים שעברה הלהקה עם עזיבתם של שניים מחברי ההרכב, שינוי שהעלה הרבה שאלות בקרב מעריצי הלהקה וחבריה כאחד, ביחס לעתידה.

פרויקט הקולקטיב התחיל מספר שנים לפני יציאת האלבום המלא הראשון Onwards, כאשר שבעה חברי ילדות החלו לנגן יחד במספר פרויקטים שלבסוף התאגדו לקולקטיב והפיקו שניים מהאלבומים באנגלית הטובים ביותר שיצאו מאמנים ישראלים. הקולקטיב תמיד ידעו לשלב בין הסאונד הטרי של האינדי לסאונד פולק-רוק מהוקצע ומלא בעזרת הרכב מלא מוזיקאים מוכשרים.

מדלגים שבע שנים קדימה ולאחר ציפייה מרובה הוציאו הקולקטיב את The Coming of Light ומאוד כיף לשמוע את תהליך ההתבגרות שעבר ההרכב משני אלבומיו הקודמים לסאונד יותר סגור על עצמו שיוצר אלבום אווירה מעולה ופחות מפוזר. כגחמה אישית, חסרה לי קצת האנרגיה של שירים ישנים כמו Breakapart ו-FiNe אבל האנרגיות היותר רגועות שהקולקטיב מביאים באלבום הזה מפצות ובגדול.

בצלילה לתוך האלבום קשה לסמן את השירים הספציפיים שתפסו אותי, במיוחד בגלל שההאזנה לאלבום במלואו מתחילתו ועד סופו היא חוויה כל כך שלמה שקצת כואב להפריד את השירים ולסמנם. אבל חוץ משני הסינגלים המעולים שיצאו מהאלבום, אני מאוד אוהב את Sam ואת Heart of Wool.

הקולקטיב, שתמיד אוהבים לספק חוויה שלמה יותר של השירים החל מקליפים מתוחכמים ועד האנרגיות הייחודיות כל כך בהופעות (מי שלא היה עדיין פספס את אחת מלהקות ההופעות הטובות בארץ), הוציאו את התקליט לאלבומם האחרון בכחול בהיר שמצליח להוסיף עוד טיפת ייחוד קטנה שביחד עם כל שאר הטיפות יוצרות להקה ישראלית שפשוט כיף לשמוע חומרים חדשים שלה.

גל יעקובזון

קרדיט תמונה- סמדר שפר

 

franz

      24.4.18 - Always ascending – franz Ferdinand

לפני כשנתיים ניק מקארתי, הגיטריסט המוביל של פרנץ פרדיננד, עזב את הלהקה. האלבום החדש (והחמישי) של הסקוטים הוא חדש באמת, כי הוא חוצה את הקוים – לא עוד רוק בריטי, פאנק-רוק צעיר ועצבני, אלא גישה אחרת לחיים. עם גיטריסט מחליף (דינו ברדוט) ועם קלידן מצוין שהצטרף (ג'וליאן קורי) פרנץ פרדיננד נוטשים (סופית?) את הרחובות הזועמים של הרוקנרול לטובת רחבות הריקודים המוארות במועדונים.

 אלכס קופרנוס, מוביל את החברים שלו למסע בזמן לאייטיז והמפיק הצרפתי של האלבום פיליפ זדאר שולף את הנעליים האדומות והז'אקט עם הכותפות ומביא את הסקוטים שלו למחוזות הפופ המתוק, התזמורתי והכייפי. Always Ascending   הוא סוג של הפתעה למי שחושב על פרנץ פרדיננד עדיין במושגים של רוק בריטי, אבל תוך כדי הויתור על אמירות גדולות, על משמעויות וטקסטים טעונים, פרנץ פרדיננד מבקשים (ומצליחים) להיות מסע המילוט הטהור שלכם מכל הבלאגן העולמי הזה. פעם הם רצו שתשקעו, עכשיו הם רוצים שתרקדו.

בועז כהן

קרדיט תמונה- אורטל ניצחון

 

idit_dudutasa

      16.4.18 - הגולה – דודו טסה

דודו טסה החל את דרכו המוזיקלית עוד בילדות, בגיל 15 הוציא את אלבומו הראשון "אוהב את השירים". בשנת 2003  זכה לחשיפה גדולה מאוד עם גרסת הכיסוי ל"היה לי חבר היה לי אח" והסינגלים המצויינים "באת עם השקט" ו"אני רץ", מאז עברו כבר 15 שנה ודודו טסה הפך לאזרח קבוע, יציב והכרחי בנוף המוזיקה הישראלית.

רבות כבר דובר על דודו טסה ו"הגולה", אחד מהאלבומים הטובים ביותר שיצאו בעשור האחרון ולדעתי האישית אחד האלבומים הישראליים הטובים ביותר!

האלבום ״הגולה״ של דודו טסה, יצא בשנת 2016, התקליט נפתח בשיר "הבדידות הארוכה" שכתב המשורר אלי אליהו המוכשר, השילוב בין אליהו לטסה מהווה פתיחה מושלמת לאלבום ומלווה אותנו לשירים טובים לא פחות כמו "צל נעורים" , "זנב זאב" , "נסענו רחוק כדי לאהוב".

הסאונד המאוד ייחודי של טסה וניר מימון שביחד נוגעים כמעט בכל ז'אנר קיים ומצליחים לתת לנו אלבום רגיש, מעניין וחד פעמי.

בנוסף, דודו טסה משתף באלבום פעולה עם גלעד כהנא, האיש, המילים והאגדה!

70 שנות מוזיקה ישראלית ודודו טסה רקח לנו "סלט ישראלי" משובח ביותר.

הקול של דודו טסה מלא בכל כך הרבה כאב, קינה, אהבה, קסם, תקווה ובעיקר הרבה אמת ותעוזה.

מילות השירים באלבום מדויקות וחודרות למעמקי הלב והנשמה, שירים שהפכו כבר להמנון כמו "הגולה", "לאן תקחי אותי היום" בביצוע משותף ומושלם עם ברי סחרוף, הם שירים שאתה רק רוצה לטבוע בתוכם ולשוט עם המוזיקה.

הלחנים והעיבודים מלאים בהשפעות מהמזרח ומהמערב, דודו טסה הוא אחד מהבודדים בארץ שמצליח לקחת את כל החבילה הישראלית, עירק, תימן, אשכנז ועוד וליצור תערובות מופלאה של מוזיקה ישראלית אמיצה ומרעננת.

בעיני, אין ספק שדודו טסה הוא אחד מהמוזיקאים הכי מוכשרים, אמיצים, מרתקים, מפתיעים, פורים ורלוונטיים בישראל של שנת 2018.

אלבום מושלם!למוזיקאי מושלם!

להאזנה לערוץ פסקול 70 :

eco99fm.maariv.co.il/music_channels/channel.aspx?SCid=49

אידית אבשלומי

קרדיט תמונה- אורטל ניצחון

 

raichel_smadar

      10.4.18 - הפרויקט של עידן רייכל

אלבום הבכורה של הפרויקט של עידן רייכל אשר יצא בשנת 2002 הציג בפנינו את אחד היוצרים המוכשרים והמעניינים ביותר שצמחו פה. האלבום הפך מיד לקלאסיקה על-זמנית והפך את רייכל מנגן ליווי לאחד המפיקים והיוצרים הכי מוערכים בארץ.

אין כמעט אדם בישראל שאינו מכיר לפחות שיר אחד מהאלבום ולכן ההמלצה שלי היא להקשיב לאלבום המלא ולהיווכח או להיזכר עד כמה הוא מרגש ומיוחד.

האלבום עצמו בכלל לא היה מיועד לצאת כאלבום. במהלך שנותיו הראשונות היה רייכל נגן מלווה בהרכבים של אמנים שונים. ב2002 הקליט רייכל כ30 נגנים וזמרים באולפן הביתי שלו, רובם בני העדה האתיופית, בשאיפה להציג את יכולות ההפקה שלו. הוא הציג את השירים לנציגי חברת הליקון ואלו החליטו להוציא אלבום שלם מהשירים.

בעת יציאת האלבום, בשמיעה ראשונה אנשים כמעט שלא האמינו למה שהם שמעו. המוזיקה הנעימה, האתנית והפשוטה, ההפקה המינימליסטית, ההגשה, המילים – כל אלו לא התכתבו עם שום דבר שנמצא במיינסטרים המוזיקלי בארץ באותו הזמן, אך השירים, על אף העומק שבהם, היו פשוטים, קליטים ורלוונטיים כך שכמעט אף אחד לא היה יכול להתכחש אליהם.

רייכל מדבר בעיקר על אהבה ושברון לב בעזרת סיפורים קטנים, פשוטים, כנים, ומרגשים עד דמעות. המילים נכתבות בשפה עם זיקה קלה לשפת התנ"ך, ול"עברית היפה". שפה זו, בליווי העיבודים האתניים שבאלבום נותנים הרגשה שהתמונה שרייכל מנסה לצייר לנו בשיריו היא של עולם ישן ועתיק יותר. נראה כי הדמויות בשיריו פטורות מכל הסחות הדעת והחרדות המודרניות בדמות טלפונים ואינטרנט, או הצורך לצבור כסף ורכוש. כתוצאה מכך הדמויות בשיריו אינן מהססות להסוות את הפגיעות שלהם. להיפך, הן פורסות את הרגשות שלהן כפי שהן, בתמימות ילדותית כמעט, ובצורה הכי ראשונית שלהן.

מעניין לדעת שמכיוון שראה בשירים פלטפורמה להצגת יכולותיו בלבד, לא טרח רייכל לכתוב יותר מבית אחד לחלק מהשירים. אך דווקא בחירה זו מהווה עוד תבלין שמוסיף לייחודיות וליופי של האלבום. היא מתכתבת עם התשוקה העזה של הדמויות בשירים. אותן הדמויות אינן זקוקות ליותר מדי מילים כדי להביע את הרגש העז שבתוכן. ורייכל מקפיד, (אם בכוונה, או שלא) לבחור בדיוק את המילים המושלמות לשם כך.

ב"בואי", הדמויות חוזרות על אותן השורות כמה פעמים לאורך השיר שמורכב בסה"כ מ8 שורות. השיר מרטיט את הלב ביופיו ופשטותו הטרגית – בעוד אהובתו של הדובר בשיר דואגת וחרדה לבית, לאושרם ולדברים שהזמן יביא איתו, כל מה שהדובר יכול להציע לאהובתו זה את עצמו ואת הבטחתו שיהיה שם לצידה. ב8 שורות בלבד מציע לנו רייכל הצצה אל עולמנו המודרני, חסר הרחמים וחסר הפשרות.

בשושנים עצובות יש שני בתים קצרים ופזמון אחד בלבד שגם חוזר רק פעם אחת. אך רייכל מפליא לעשות את אחד הדברים הנפלאים ביותר שניתן לעשות בכתיבת מילים לשיר מודרני – הוא נע מהתפייטות מעודנת תוך כדי שימוש באותה השפה העתיקה והיפה "הו, אלוהים תעשה שיבוא מחכה ביום ובלילה", לשפת היום יום של חיינו כיום "לא, אין לי כח שעוד יום יבוא". "אין לי כוח". כמה מוכר ויומיומי, אך עם זאת עוצמתי לאין שיעור בתוך קונטקסט שכזה.

אך הבחירה אולי הכי מיוחדת של רייכל באלבום היא ההחלטה לכתוב שירים מנקודת מבטה של אישה, דבר שלא היה מאוד נפוץ באותו הזמן. אין ספק שרייכל הוא רומנטיקן ומייחל לאהבה מהאגדות. אני יכולה רק לדמיין שהבחירה לכתוב מנקודת מבט נשית מבטאת למעשה את איך שרייכל עצמו היה רוצה שהאהובות שלו ירגישו כלפיו: "אם תלך מי יחבק אותי ככה?, מי ישמע אותי בסוף היום?, מי יחבק וירגיע? רק אתה יודע". רייכל רואה את עצמו בעיני רוחו כזה שיחבק וירגיע, זה שזקוקים לו. זה שאם יילך, אהובתו תתקשה להתמודד עם החלל שהוא יותיר בה.  אם נחזור ל"שושנים עצובות", לא רק שהשיר נכתב מזווית מבטה של אישה, את השיר שר רייכל עצמו!

לסיכום, זהו אלבום מיוחד במינו. אני בטוחה שאיני היחידה שמוצאת את עצמה נתקלת בשיר מאלבום מסוים, ופתאום נזרקת אחורה לתקופה שבה אותו האלבום היווה חלק מהפסקול של החיים שלו. בשבילי "הפרויקט של עידן רייכל" הוא אלבום כזה. כל אחד יכול למצוא לעצמו כמה רגעים באלבום שבהם אקורד אחד, בליוויי מילה אחת, פשוט אוחזת בלבו, ומרסקת אותו לרסיסים. לא פעם דמעתי תוך כדי הקשבה לאלבום, אך גם חייכתי לעצמי ושמחתי שמוזיקה יכולה לרגש כל כך.

להאזנה לערוץ פסקול 70 :

eco99fm.maariv.co.il/music_channels/channel.aspx?SCid=49

סמדר שפר

קרדיט תמונה- אורטל ניצחון

 

amir_etnix

      2.4.18 - אתניקס –מסאלה

מהשנייה הראשונה להאזנת התקליט, אפשר להבין שמדובר במשהו פורץ דרך שלא נשמע עד כה. האינטרו החללי המתגבר של קטורנה מסאלה, הסינתיסייזר המתעצם, שכבות על גבי שכבות, כניסת מכונת התופים, שאגות המיומנה שהקדימו את זמנן, הסאונד האתני שפוגש את המערב, ולקינוח - הקול החודר של זהבה בן וזעקות הכאב הצרודות של נחמה. כמעט 30 שנה אחרי היצירה הזאת, והצמרמורות אותן צמרמורות. ציון 10 בכל פרמטר.

אחרי שנרגענו מהפתיחה הסוערת, פוגשות אותנו עוד שתי רצועות שהיו לשתיים מלהיטי התקליט - אמונה, ולאחריו כתם הפרי, שאת ליין הפתיחה של השיר הקליט זאב נחמה בשריקות אל המזכירה האלקטרונית שלו, בעודו יושב במרפסת ביתו. השיר הגיע אל המקום השני במצעד השנתי באותה שנה ואתניקס נבחרה לראשונה להיות "להקת השנה", תואר בו זכתה ברצף 4 שנים רצוף.

בהמשך התקליט, מגיע אחד משירי האהבה היפים והגדולים בכל הזמנים - שיר ישן, שלימים בוצע גם בגרסה בלדית שופעת כינורות וריגושים.

ברצועה האחרונה של התקליט, נפגוש את אומץ לבו של נחמה מקרוב כשיחתום אותו ביצועו לקלאסיקה העל זמנית "הפרח בגני". הצהרת הכוונות הפרטית של קליסקי ונחמה, לנון ומקרטני הישראלים אם תרצו, שתוכיח את עצמה כמה שנים קדימה כשייצרו מפלצת שתטרוף את שוק המוזיקה הישראלית ויחד עם אייל גולן יהפכו את הפופ הים תיכוני לקונצנזוס באופן רשמי.

מסאלה הוא התקליט הנמכר ביותר של אתניקס מבין שלל תקליטיהם, והוא ממתק שכדאי שיהיה בכל בית.

להאזנה לערוץ פסקול 70 :

eco99fm.maariv.co.il/music_channels/channel.aspx?SCid=49

אמיר צוויבן

קרדיט תמונה- אורטל ניצחון

 

boaz_cohan

      27.3.18 - אהוד בנאי והפליטים 

סוף האייטיז-תחילת הניינטיז.

אהוד בנאי מוציא שלושה אלבומים בחמש שנים וממקם את עצמו בשורה הראשונה של התרבות העברית. הראשון שבהם, "אהוד בנאי והפליטים", יצא ב-1987 הנשים את המוזיקה הישראלית, ביצע בה החייאה, נתן לה חמצן וכוח להמשיך. בנאי, עם "הפליטים" בראשותו של יוסי אלפנט, גיטריסט מחונן ומוזיקאי גאון, יצק מחדש משמעות למושג "רוק עברי" – כשהוא מותח קו בין מרכיבי ההוויה הישראלית: נח"לאים, חובשי כיפות סרוגות, חיילים משוחררים המטיילים בהודו, מעשנים ונזרקים, עובדי במה ופועלים ערבים, אחים כהי-עור, שחורים במרכז קליטה, ועוד. כמה מהשירים העבריים הטובים ביותר נמצאים כאן.

"עיר מקלט", "זמנך עבר", "עבודה שחורה", "מלנכולי". אסופה מנצחת ומוחצת של טקסטים-לחנים-ביצוע. לא מוגזם לומר שאלמלא "אהוד בנאי והפליטים" (ו"סיפורים מהקופסא" של פורטיס שיצא שנה מאוחר יותר) לא היינו חווים את הרנסנס העצום של הרוק הישראלי של תחילת-אמצע שנות ה-90.

להאזנה לערוץ פסקול 70 :

eco99fm.maariv.co.il/music_channels/channel.aspx?SCid=49

בועז כהן

קרדיט תמונה- אורטל ניצחון

 

amir_zohar

      19.3.18 - אלינור – זוהר ארגוב

התקליט ״אלינור״ שהוקלט ב1979 ויצא ב1980 היווה את הפריצה הגדולה של זוהר ארגוב אל התודעה הציבורית. זהו למעשה אלבום קאברים שזכה להצלחה פנומנלית ומחק את המבצעים המקוריים כלא היו. עד היום רבים משוכנעים שארגוב הוא המבצע המקורי של השירים. כנראה, רבות בזכות קולו החם וההגשה הייחודית שלו.

האלבום נפתח עם שיר הנושא "אלינור" - שיר יווני ("איפרחו", להיטו של סטליוס קזנג'ידיס) שג'קי מקייטן חיבר לו מילים בעברית. מקייטן הוציא את השיר בקלטת, אך עוד לפני שהושמע ברדיו, התעקש ארגוב להקליט את גרסתו, וכל השאר היסטוריה. השיר הפך מזוהה עם ארגוב ולא עם מחברו ומבצעו המקורי.

אחרי "אלינור" הגיע "סוד המזלות" אותו כתב והלחין אביהו מדינה, וביצע במקור הזמר ראובן ארז בפסטיבל הזמר המזרחי בשנת 1978. 

השיר השלישי באלבום הוא אחד מלהיטי האצטדיונים הגדולים בישראל ״מה לך ילדה״ אותו הקליט לראשונה הזמר בשנת 1979.

את צד א׳ סוגרת אחת ההפתעות בתקליט - ביצועו של ארגוב ל"שיר הפרטיזן / שם הרחק ביער", שיר עממי רוסי מתקופת מלחמת העולם השנייה. 

את צד ב' של התקליט פותח ארגוב עם גרסתו לשיר ״זמר בודד הוא הלב״ של לילית נגר, שזכה במקום הראשון בפסטיבל הזמר והפזמון המזרחי לשנת 1975. בגרסתו נקרא השיר ״עוד יום יבוא״ והוא אחד הספתחים לשירת המוואלים הכה אופיינית לו, ממנה נשמע עוד הרבה בהמשך הקריירה שלו. 

ממשיך את התקליט הרצועה ״נזכר אני במבטך״ ולאחריו ״עת דודים כלה״ שאותו ביצע לראשונה בהופעת הפתעה של יהודה קיסר, בימים בהם שימש כנהג הלהקה של צלילי העוד. ביצוע שבזכותו לקח קיסר את ארגוב תחת חסותו והפיק לו את אלבומו הראשון.

את התקליט חותם השיר "פתאום מצאתי בך" שהוא קאבר של ארגוב לשיר של בועז שרעבי מתוך אלבום הבכורה שלו. ארגוב מאזכר בגרסתו את געגועיו לבנו גילי, מה שמוסיף את הפן האישי והמרגש לשיר. 

ההקלטות היו באיכות מאוד ירודה, אך עובדה זו לא מנעה מכירות של למעלה מ2 מיליון עותקים שהביאו את האלבום להיות הדבר החם ביותר בתחנה המרכזית הישנה - אימפרית המוזיקה המזרחית של אותה תקופה. הייתה זו בשורה של עידן חדש בזמר המזרחי, שארגוב היה מנביאיה. 

ארגוב ישלים את המהפך שנתיים אחרי התקליט ״אלינור״ ,כשיקטוף את המקום הראשון מעל בימת פסטיבל הזמר המזרחי, שם יבצע את ״הפרח בגני״ ויזכה לכינוי ״המלך״ עוד בחייו.

אין ספק שזוהר ארגוב הוא אחד הקולות הגדולים בארצינו, ותרם רבות למוזיקה הישראלית. בשלב מסוים מצבו הידרדר משמעותית ושיאו התרחק ממנו בלשון המעטה, אולם המיתוס שנוצר סביבו היה חזק יותר מחולשותיו האנושיות.

לכן אנו מעדיפים לזכור לו חסד נעורים ואת הזוהר.

להאזנה לערוץ פסקול 70 :

eco99fm.maariv.co.il/music_channels/channel.aspx?SCid=49

אמיר צוויבן

קרדיט תמונה- סמדר שפר

 

boaz_cohen_hahalonot_hagvohim

      12.3.18 -  החלונות הגבוהים

בישראל שלטו הלהקות הצבאיות. הרוקנרול לא עשה עליה. מצד אחד, מוזיקה צרפתית והשפעה של הקומפניון דה לה שאנסון, מצד שני השראה מצד המוסיקה המזרח אירופית. בין הדודאים, התרנגולים ולהקת הנח"ל פרח זמר עברי שלא היה דבר בינו לבין העולם הרועש ורוגש שמעבר לים. אפילו טלוויזיה עדיין לא הייתה בישראל.

ואז הגיע שמוליק קראוס.

קראוס, עם זוגתו ג'וזי כץ ועם אריק איינשטיין (שהגיע משלישייה אחרת, "גשר הירקון") הצליחו ליצור את הגשר הנדרש אל הביטלס ואל דילן שהובילו מהפכות ענק בבריטניה ובאמריקה. האלבום הראשון והאחרון של "החלונות הגבוהים" הביא את קולה הרענן של ישראל הצעירה, החדשה, החילונית, התל אביבית. שירי חיזור, גבר פוגש בחורה, פופ-רוק, גיטרה אקוסטית ובאס תופים ופסנתר – כבר לא אקורדיאון, או אורגן – וטקסטים של חיים חפר, והמופע הראשון של חנוך לוין על בימת התרבות העברית ("חייל של שוקולד") ושיר ילדים שהפך לפסיכדליה מתוקה ("בובה זהבה") ושיר שיצר מהומה ונתפס כפרובוקטיבי ("הנביא יחזקאל הוא בומבה של נביא") בעיני הדתיים, וזמרת נהדרת עם מבטא אמריקאי, הכל עבד בחלונות הגבוהים, פופ-פולק חמוץ מתוק, עם הרמוניות קוליות מופלאות שנשענו על יכולת ההלחנה הפנומנלית של קראוס, מגאוני המלחינים של ישראל בכל הזמנים, שרק מחלתו מנעה ממנו לעשות יותר למען התרבות העברית.

למעלה מ-50 שנה חלפו מאז יצא לאור, ועדיין "החלונות הגבוהים" נשמע רענן וטרי. במקביל ליציאתו והתקבלותו בציבור פרצה מלחמת ששת הימים, שהניבה שפע של שירי צבא, שירי זִכָּרון, שירי מולדת ושירי ירושלים. ועדיין שירי "החלונות הגבוהים" נתפסים כחסרי גיל, לא קשורים לאופנה כזו או אחרת או לזמן שבתוכו נוצרו. כמו כל יצירת מופת.

להאזנה לערוץ פסקול 70 :

eco99fm.maariv.co.il/music_channels/channel.aspx?SCid=49

בועז כהן

קרדיט תמונה- אורטל ניצחון

 

gal_kendrick

      5.3.18 - Kendrick Lamar - Damn

כמות הציפייה שנבנתה אצלי לקראת היציאה של האלבום הזה היא אינסופית. הזמנתי את התקליט עם חולצה בהזמנה מוקדמת וספרתי את הימים עד שיצא האלבום שהוא בעצם הראשון של קנדריק בתור הפרצוף החדש של ההיפ הופ והדמות הכי בולטת בסצנה. אבל רגע לפני שנדבר על Damn נשים את הדברים בהקשר ונדבר על הדברים שקדמו לו. אחרי שהוציא את Section 80 כראפר אלמוני, הגיע אלבום היפ הופ משובח בדמות Good Kid M.A.A.D City ואחריו האלבום שקנה את ליבי - To Pimp A Butterfly. קשה לתאר את הטירוף שאחז בי כששמעתי לראשונה את פימפ איי באטרפליי, ידעתי שמשהו שם שונה מכל דבר שאי פעם שמעתי מראפר - הכל גרנדיוזי, מופק בחוכמה ועם המון המון פאנק שלא הבנתי מאיפה הגיע עד שגיליתי את מעורבותו של ג׳ורג׳ קלינטון, מלך הפאנק הבלתי-מעורער בארה״ב שהוביל את פאנקדליק ופארליימנט, שמצליח ביחד עם דר. דרה לשלב באיכות מופתית בין ביטים מתוחכמים ושירי היפ הופ שבנויים בצורה לא קונבנציונאלית ביחד עם הראפ הפוליטי והחברתי של קנדריק שיושב בצורה מושלמת על כל ביט ומדברים על הבעיות שקורעות את החברה האמריקאית.
אחרי חודשים ארוכים של חרישה בלתי נגמרת על האלבום הזה ועל השניים שקדמו לו, הגיעו הופעות (ואחר כך האלבום) חסר השם ״ Untitled" בו קנדריק החליט למתוח את גבולות הנורמה עם שירים פורצי דרך שלוקחים את קנדריק והיכולות הווקליות המיוחדות שלו ושמות אותו במרכז הבמה, שוב בהפקה מתוחכמת ובעיקר בולטת כשונה בסצנה שלעיתים כה תכופות אנו רואים את אמניה בוחרים לחזור על הנוסחה הקלה ליצירת להיט.

בשלושה עשר החודשים שעברו בין יציאת Untitled הגאוני לDamn  הפך קנדריק לאחד השמות הכי גדולים בארה״ב, וכחלק מזה התארח בערך בכל אלבום חדש שיצא - למרות כמה שירים מעולים שיצאו משיתופי הפעולה האלו, בחלק מהמקרים ראינו איך המוזיקאי המוכשר הזה יכול למנף שירים בינוניים ובחלק מהמקרים ראינו איך אפילו קנדריק מתדרדר לבינוניות המשעממת. 
אי שם בתחילת 2017 התחילו לצאת סינגלים, הסינגל הראשון Humble הגיע עם כל כך הרבה כוח ושכבות שמתגלות בשמיעות חוזרות ומיד כבש את העולם, אחריו יצאו DNA ו-Love המעולים, הראשון גם הוא השיר הראשון באלבום אחרי ה-intro בפתיח והוא מציב רף גבוה מאוד לשאר האלבום שעומד ברף הזה, והשני שיר עם גרוב ועדינות שלא קל לייצר בשירי היפ הופ בלי לגרום להם להשמע סליזים. 

בסך הכל הייתי מבסוט מהסינגלים אבל לא הייתה ההתלהבות האופיינית לאלבום חדש של אמן אהוב. כשיצא האלבום מיד ניגשתי לשמוע אותו פעם ופעמיים ושלוש ואני חייב להודות שהתאכזבתי, לא בגלל שהאלבום לא מעולה - אין ספק שהוא אלבום מעולה מלא בהיפ-הופ אדיר שמופק בחוכמה, אבל אין פה את המימד הנוסף שקנדריק הביא איתו לשני האלבומים שקדמו לו, פימפ איי באטרפלי ו-אנטייטלד. למרות המילים על השסעים בחברה האמריקאית, והראפ המשובח של קנדריק על ביט מגניב, זה נשמע לי כמו אלבום היפ הופ ענק של ראפר שהוא לא קנדריק, ממנו אני כבר הגעתי למצב שאני מצפה ליותר. אם הייתי שומע את האלבום הזה בלי לדעת של מי הוא הייתי אומר שהבחור הזה יודע לעשות היפ הופ מצוין, אבל כשזה מגיע מקנדריק הציפייה שלי היא להיות מופתע, לתפוס את הראש ולשאול את עצמי ״וואו איך הוא עשה את זה?״ ובאלבום הזה לא קיבלתי את זה.

אחרי מספר שמיעות נוספות כולל שמיעה של האלבום בסדר הפוך כמו שקנדריק המליץ, גיליתי שאני אוהב הרבה יותר שירים באלבום ממה שזכרתי מהשמיעות הראשונות, אבל כנראה שלנצח אזכור את האלבום הזה כדומה פחות לשני האלבומים שקדמו לו ודומה יותר לשני אלבומיו הראשונים– אלבומי היפ הופ מעולים אבל לא פורצי דרך שיזכרו כאבני פינה בז'אנר, במקרה של אמן ברמתו של קנדריק לי אישית זה מרגיש חבל.

גל יעקבזון

את האלבום ניתן להשיג בחנויות האוזן השלישית

קרדיט תמונה- סמדר שפר

 

idit_sia

      26.2.18 - Sia – Some People Have Real Problems

שנים לפני שפרצה סיה למיינסטרים עם הלהיט chandelier, השיער הלבן-שחור והפנים המוסתרות, היו לה חיים אחרים, עם 5 אלבומים, פנים וסאונד קצת שונה.

בתקליט Some People Have Real Problems, נתקלתי במכוון לפני עשור לאחר שהתמכרתי להרכב הבריטי Zero 7 ולאלבום הבכורה המצויין שלהם Simple Things. את סיה הזמרת האוסטרלית למדתי להכיר משום ששיתפה איתם פעולה במספר שירים וכרבים אחרים, גם אני התאהבתי בקולה המיוחד שחודר ללב ולנפש. באובססיה קשה התחלתי לחקור ולעקוב אחר הזמרת האלמונית.

הסאונד העיקרי בתקליט הוא הקול של סיה, נעים, רך, עוצמתי, פתלתל ומיוחד במינו, סיה מושכת את האוזן של המאזין בקולה כמו שרק סיה יכולה לעשות. לקראת ההמלצה, חזרתי והאזנתי לתקליט אחרי הרבה מאוד זמן, שקעתי במלודיות הנעימות של הסינגלים, Day To Come  ,You Have Been Loved, זזתי בשמחה בשיר המעולה The Girl You Lost To Cocaine, התלהבתי מהקאוור ל I Go To Sleep של להקת הפריטנדרס והבנתי למה אני אוהבת כל-כך את Soon We’ll Be Found.

אם לא הבנתם עד עכשיו, אני ממליצה בחום על התקליט Some People Have Real Problems, הקול של סיה שונה, הסאונד נקי ופתוח יותר מסיה שהתחלנו להכיר בשנת 2014.
האלבום הוא חוויה מצויינת, לכל אוהבי סיה לדורותיהם!

מספר המלצות להאזנה לתקליט:

1. שימו את התקליט בפטיפון.

2. עדיפות בבית.

3. כוס יין לבן.

4. אפשר לבשל תוך כדי...יצא אוכל טעים, אני מבטיחה!

להאזנה לסט של סיה:

eco99fm.maariv.co.il/music_channel/4290.aspx

אידית אבשלומי

את האלבום ניתן להשיג בחנויות האוזן השלישית

קרדיט תמונה- סמדר שפר

 

gal_django_a

          ג'נגו - בתוך רגע - 19.2.18

כבר על התו הראשון באלבומו החדש של ג'נגו "בתוך רגע" מרגישים שזה הולך להיות אלבום יוצא דופן בסצנה הישראלית, וככל שמתקדמים באלבום הקצר הזה שבקושי עובר את סף חצי השעה, מגלים עומקים והשפעות שונות.

חלקו הראשון של התקליט קצבי, נותן בראש ומרגיש שמושפע מלהקות גראנג' כמו קווינס אוף דה סטון אייג'.

כאמור, ככל שהאלבום מתקדם מתקבלת תחושה ששומרים לך את הטוב ביותר לסוף, הקצב לאט לאט יורד ומגיעים בסוף ל"שירי אהבה" באירוחו של גבע אלון על הגיטרה וטל פוגל כקול שני, שיר שקורץ לרוק המלנכולי והנעים של רדיוהד ומשאיר אותך בסוף האלבום צמא לעוד באלבום משובח שמייצר סטנדרט גבוה לרוקרים ישראלים.

לכל חובבי הרוק הישראלים, אני ממליץ לכם בחום רב למצוא חצי שעה באמצע שבוע ועוד חצי שעה בסוף שבוע בכדי להאזין לפחות פעמיים לתקליט של ג'נגו, שמספק לנו רוק איכותי בשנים כל כך רחוקות מהשיר של הז'אנר הנהדר הזה.

גל יעקבזון

את האלבום ניתן להשיג בחנויות האוזן השלישית 

קרדיט תמונה- סמדר שפר

 

boaz cohen_beatels and doors

 12.2.18 - The Beatles - Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band 1967

ההורים שלי נהגו לומר שנוצרתי עם הביטלס. תקליט הבכורה של ארבעת המופלאים יצא בפברואר 1963. אולי באמת נוצרתי לצליליו, כי נולדתי תשעה חודשים אחר-כך. "פליז פליז מי" ואני נולדנו באותה שנה. כשהגעתי הביתה לראשונה, בחולון, עטוף בזרועות אמי, הניחו אותי בעריסת הקש ואת מחט הפטפון הניחו על התקליט ההוא, הראשון של הביטלס ואני הייתי הילד הראשון להורי ונכד ראשון לסבא אשר וסבתא מרגלית. על הפטפון האנגלי עם המחט האדומה הסתובב תקליט שחור והתנגן קולו של ג'ון: "בואי, בואי, בואי, בואי, אנא הנעימי לי, או יה, כמו שאני מנעים לך".

ואז קצת גדלתי ובעולם היה זה הקיץ של האהבה ובישראל היה זה קיץ 1967, קיץ של מלחמה. התקליט הראשון של פינק פלויד הופיע, התקליט הראשון של הנדריקס, התקליט הראשון של "הדלתות", התקליט הראשון של "מחתרת הקטיפה".

וגם סרג'נט פפר, מהתקליטים החשובים בהיסטוריה, שראה אור ב-1 ביוני באותה שנה. אצל הדוד שלי, דני כהן, אחיו הצעיר של אבא שלי, מצאתי עטיפה צבעונית שמשכה את לבי. הצלילים נשמעו לי מוזרים, אך גם יפים. מועדון הלבבות הבודדים של הסמל פפר.

מעניין אותי מדוע סרטים מאותה תקופה לעיתים נראים לי משמימים וספרים מאותו זמן טרחניים. אבל מוזיקה מאותה שנה לא איבדה את טעמה. אולי זה השילוב של הכול מכול (מדובר באחד האלבומים המגוונים ביותר בהסטוריה של המוזיקה הפופולרית): קהל מריע ורוק סוחף בשיר הפתיחה, הקסם של רינגו סטאר שמבקש "קצת עזרה מידידיי", אורגן ההמונד של "לוסי ברקיע היהלומים", הדיקסילנד של "כשנהיה בני 64" המוזיקה בהודית ב-within you without you הקרוסלה המסתחררת של צלילי ההרמוניום והפעמונים בשיר Being for the Benefit of Mr. Kite, רביעיית המיתרים הקלאסית ב"היא עוזבת את הבית", הרגטיים של Lovely Rita והסיום המפואר בכל הזמנים, "יום בחיים" – כולם היו בעבורי חלק מאותה חוויה-הוויה בריטית כוללת שתפסה מקום בחיי.

כמו באך, ואן גוך וקפקא, גם לסמל פפר ומועדון הלבבות הבודדים שלו יש אחיזה חזקה גם עמוק אל תוך המאה ה-21. "קשה להסביר את הגאונות", כתב פעם חוקר האמנות גומבריך, "צריך פשוט ליהנות ממנה".

בועז כהן

את האלבום ניתן להשיג בחנויות האוזן השלישית

קרדיט תמונה – סמדר שפר

 

idit_taylorswift

 5.2.18 - Taylor Swift - Reputation

יש לי יחסים מורכבים עם טיילור סוויפט. מצד אחד, היא תמיד פונה לצד הנשי, ואפילו ה"נערה" שבי יכולה לעיתים להתחבר אליה. מצד שני, תסריט חייה מכניס אותי ליחסים המורכבים והדרמטיים שלה וגורם לי לרצות לקחת אותה לשיחה תוך האזנה לתקליטים, כוס חלב ועוגיות ולאמר לה "תקחי הרבה אוויר לריאות ותנשמי עמוק!"  

טיילור, טיילור, אין ספק שהיא אחת מזמרות הפופ הכי מעניינות של השנים האחרונות. גם מבחינה מוזיקלית וגם תקשורתית, היא דואגת להשאיר את מעריציה דרוכים ותוהים, מה יהיה הצעד הבא שלה? לאיזו חוויה מוזיקלית היא תיקח אותנו? איזו שערוריה "חברית" תעלה לכותרות?

תקליט של טיילור סוויפט = חוויה!
עטיפת התקליט זוכה ממני לכל הנקודות, בזכות התמונה העוצמתית שלה בשחור לבן, התפאורה שמדמה עיתון, ובעיקר בזכות אווירת הרטרו שזורקת אותי לקליפ האייקוני לשיר Take On Me של להקת A-HA .

הסאונד האלקטרו-פופי שנכנס לחיינו בזירת הפופ בשנים האחרונות, נכנס גם לחייה של טיילור "החדשה" ושולט ביד רמה לאורך כל האלבום, החל מהשיר הפותח ...Ready for It ולאורך כל האלבום. ברצועה השנייה והמצויינת באלבום End Game  מגישה לנו טיילור שיתוף פעולה עם אד שירן ו-FUTURE הרי איך אפשר בלי קצת ראפינג? השירים ממשיכים להתנגן וכשאני מגיעה ל -  Delicate, הרצועה החמישית והמשובחת באלבום, טיילור בהחלט מותירה את אוזניי וליבי מרוצים עם מילים של נערה מתבגרת שרק רוצה שיאהבו אותה וסאונד פופי נפלא.

אין ספק שטיילור סוויפט היא מלכת הפופ הבלתי מעורערת של השנים האחרונות.

רוצה לתת לנו גם אלקטרופופ? אני מקבלת!
רוצה לתת לנו גם שיתופי פעולה? אין בעיה!
רוצה לתת לנו קצת דרמות תקשורתיות? באהבה.
רוצה לתת לנו את אחד מהאלבומים הנמכרים ביותר לשנת 2017? כמובן.
האם The old Taylor is dead? ממש לא.

אידית אבשלומי

את האלבום ניתן להשיג בחנויות האוזן השלישית 

קרדיט תמונה- סמדר שפר

 

smadar shefer

 29.1.18 - Utopia – Bjork

ביורק, הזמרת האיסלנדית, היא בהחלט אינה "כוס התה" של כל אחד.יש שיחשבו שהיא גאון מהלך. אחרים יגידו שהיא מוזרה ומרגיזה נורא.

התחלתי ממבט חטוף בעטיפת התקליט החדש Utopia. מיד היה אפשר להבין שגם עכשיו ביורק מתחייבת לתת את הדבר הכי יוצא דופן בנוף המוזיקלי העכשווי. ביורק מופיעה על העטיפה עם מסכת סיליקון צבעונית וקווירקית (איך לא) ויוצרת חוויה וויזואלית מעוררת, שלחלוטין מעלה את הציפיה להאזנה שתשלים אותה. עברו 11 שנים מאז שהקשבתי לאלבום מלא של ביורק. היה זה Volta הנפלא, אלבום הסולו השביעי שלה. 3 אלבומים מאוחר יותר ו- דקה מתחילתו של הקטע הראשון, Arisen my senses, ניתן להסיק שגם כיום ביורק עדיין יוצרת ללא פשרות. הפקה מותאמת ומוקפדת שלה ושל מפיק ונצואלי בשם Arca , יוצרת סאונדים מדויקים ומושלמים. האלבום רווי בצלילים וביטים אלקטרונים עדכניים ומרתקים אשר מאוזנים בצורה נעימה לאוזן ע"י כלים אקוסטיים, כגון חלילים ועוגב. במהלך כל האלבום מרגישים את התנועה בין קטעים אופטימיים ומלטפים לצד קטעים אפלים, מסתוריים וארוכים יותר (לפעמים קצת יותר מדי), אך כולם מאופיינים באינטימיות וכנות אינסופית של היוצרת הנדירה הזו. להשלמת האווירה שזורים גם צלילים מן הטבע האוטופי שמציירת ביורק בעזרת המוזיקה שלה, צלילים שלפחות לי, גרמו לחשוב על טיול במרחבים הפתוחים והקרירים של איסלנד.

השירים Blissing me ו The gate  יצאו כסינגלים והם אכן מהטובים באלבום, לטעמי. השיר המצויין Utopia, אשר נושא את שם האלבום, מדבר על עולם החלומות המדומה והאוטופי של ביורק. השיר מדבר על החיבור העמוק שלה לטבע, ומאופיין בצלילי ציפורים וחלילים קסומים אשר מאפיינים את האלבום כולו. גם Features creature המינימליסטי, ו -Sue Me, הקטע האלקטרוני, האפל והחייזרי של האלבום, מצויינים שניהם ומחייבים האזנה. למרות היותו אלבום ארוך יחסית, לא הייתי מוותרת על Saint, אחד הקטעים האחרונים באלבום. אם הגעתם עד אליו תזכו לשמוע שיר שמיימי, המדבר על מוזיקה כדמות אימהית קדושה בעלת כוחות ריפוי.

אחרי 71 דקות של חוויה על-חושית אני מרגישה כי הירידה לפרטים, בכל האספקטים, מהויזואליים ועד למוזיקליים, הופכת את ביורק ליוצרת אוונגרדית מרתקת ומוזיקאית בחסד. מצד שני, ניתן כמובן גם להבין את אלה שלא יתחברו לסגנון בגלל המורכבות והבחירות המוזיקליות הלא שגרתיות שבו. אבל בשבילי, באופן אישי, ביורק של 2018 עדין מחזיקה בתואר "מיוחדת במינה", לטוב ולרע.

מומלץ לחובבי הז'אנר "ביורק". 

 סמדר שפר

 את האלבום ניתן להשיג בחנויות האוזן השלישית 

קרדיט תמונה- אמיר צוויבן

 

אלבומים מומלצים - Liam Gallagher -AS You Were

 23.1.18 - Liam Gallagher – As You Were

המחט נוגעת בתקליט, הסינגל הראשון "Wall of Glass" מתחיל להתנגן וישר אפשר לזהות את קולו הייחודי של ליאם גלאגר שבמו ידיו הקים את הלהקה האלמותית אואסיס, והוביל אותה בשירתו יחד עם אחיו נואל. חצי יובל אחרי שאואסיס פרצו אל העולם, מוציא ליאם את אלבום הסולו הראשון שלו לעולם גדוש במעריצי אואסיס שצמאים לעוד חומרים משני האחים הכה-מוערצים. אחרי שלושה שירים בקצב גבוה, ליאם מוריד קצב עם "Paper Crown" ו-"For What It's Worth" -  שני שירים שבקלות יכלו למצוא את מקומם באלבומים הקלאסיים של אואסיס ויוצרים ניגודיות נעימה לפתיחה הקצבית של האלבום.

כשהופכים את התקליט לצידו השני ועוברים לצד ב', מתחילים עם שיר בריט-רוק מקפיץ "You Better Run"  ולחצי שיותר מאופיין בעליות וירידות בקצב, אך מצליח לשמור על אותו הקו המוזיקלי. האלבום קיבל את שמו "As You Were" כמחווה עצמית לחתימותיו על ציוציו בטוויטר. ליאם לא היה כותב השירים באואסיס למעט יוצאי דופן בודדים, ולכן הגעתי לאלבום עם הרבה סימני שאלה שמהר מאוד הופרכו ובדיעבד קל להבין איך האלבום נבחר למקום 9 במצעד האלבומים הבריטים לשנת 2017 ושבר שיאי מכירות תקליטים בשבוע הראשון ליציאתו.

גל יעקבזון

את האלבום ניתן להשיג בחנויות האוזן השלישית

קרדיט תמונה- סמדר שפר

 

אלבומים מומלצים - רמי פורטיס - מדור פיות

 16.1.18 - רמי פורטיס - מדור פיות

אלבומו ה13 של רמי פורטיס, שנחשב לאחד מחלוצי ונביאי הרוקנרול והPאנק הישראלי, ולאחד מאמני הפופ האוונגרדיסטים בהווה. באלבומו האחרון ממשיך פורטיס את הקו המוזיקלי השקול שיצר בשני אלבומיו האחרונים ״החבר ואני״ שיצא ב2011 והמשיך באלבומו ״תולדות הכותרת״ מ2015.

פורטיס, שמרבה בשיתופי פעולה עם מוזיקאים שונים לאורך הקריירה, חולק את הפרונט עם שתי פיות מוחשיות לחלוטין. האחת היא דני עבר הדני (שירה וקלידים) והשניה היא נועה אילי (שירה וצ׳לו) שעוטפות את פורטיס בקולות נשיים חלומיים ומוסיפות רבות לקסם של האלבום. הצלע השלישית במסע הוא עומר ג׳ו נווה (גיטרות, קלידים, הרבה אלקטרוניקה ולמעשה הפקה של מרבית האלבום).

האזנה לעבודה המשותפת של פורטיס עם שלושת המוזיקאים האלה, שגם הלחינו איתו את השירים, ויחד עם הטקסטים המאוד אינטואיטיביים, יוצרת אלבום שמרחף במעין מסע אינטרגלקטי ומהווה פסקול לטריפ קסום.

אני שומע ב״מדור פיות״ מחוות לכמה מהקלאסיקות הפורטיסיות האפלוליות כמו ״אגם ענקית״ וגרסת הכיסוי המופלאה שלו ל״בוקר של קטיפה״ ועד לתיבולים בניחוחות מינימל קומפקט עדינים. וכמה נחמד שחברו הותיק ברי סחרוף בא לתרום בכמה שירים. יופי של אלבום. מינימליזם סוריאליסטי במיטבו. פורטיס משוגע ושפוי בסימביוזה שעובדת מושלם. 

אמיר צוויבן

את האלבום ניתן להשיג בחנויות האוזן השלישית 

קרדיט תמונה- סמדר שפר

 

אלבומים מומלצים - Lana Del Ray - Lust For Life

 9.1.18 - Lana Del Rey // Lust For Life // 2017 

בוקר טוב לחברי להקת רדיוהד שהתעוררו חצי שנה אחרי יציאת האלבום של לנה וטוענים שהשיר שסוגר את האלבום "Get Free"  הוא העתקה לשירם המוכר ביותר "Creep". יש דמיון, אבל חברים, הגונב מגנב פטור ואתם העתקתם את Creep בעצמכם מלהקת רוק בריטית (The Hollies) ובעיני? בצורה הרבה יותר גסה מלנה. מה שכן, זה עורר בי את החשק לסקר את האלבום הזה שהיה בין המואזנים עלי ביותר בזמן האחרון.

האלבום החמישי של לנה דל ריי גורם לתחושה משונה עוד לפני שמתעמקים ומקשיבים לו. אין ללנה אף עטיפה של אלבום/סינגל/קליפ בהם רואים אותה מחייכת. נוסיף לזה שם חיובי ואופטימי - Lust For Life, ובעברית ״תאווה לחיים״, ונדמה שהאפלוליות והעצבות שהורגלנו אליהן נעלמה ואנחנו עומדים לשמוע צהלות שמחה. איפה מה שהבטיחו לנו?

ואז האזנתי ואני כאן לספר לכם שהכול בסדר, היא עדיין כאן בסגנון הכה ייחודי לה והיא שוב עושה את זה מעולה. לדבריה, היא פשוט שלמה עכשיו אז למה לא, שתחייך.

אחד מהיתרונות בה הוא שהיא די מתאימה לכל מצב. מוזיקת רקע לנהיגה, למידה, חברים או זמן זוגי, ולכן ברגע שיש לכם שבעים ושתיים דקות, אפשר לצלול אל הקצב שלה, שלפעמים נדמה לי כמו הילוך איטי עם מסרים מהירים.

האלבום נפתח עם הסינגל הראשון מתוכו “Love” אותו שחררה בהפתעה והוא במקום השני בסדר העדיפויות שלי. גם כאן יש תחושת פיפטיז נעורית. איך היא מצליחה לעשות את זה ולהישמע עדכנית? זה הסוד.

בהמשך היא משתפת פעולה עם The Weeknd, Asap Rocky וכצפוי היא יודעת להשתלב עם זמרי R&B  ועדיין להכתיב את הטון. עוד מגיעים בהמשך שיתופי פעולה עם  Stevie Nicks וSean  Lennon  כן, הבן של...

אין פה משהו שעוד לא שמענו ממנה, אבל אולי הדבר שאני הכי מעריכה ביצירה שלה היא ההתמקצעות בז׳אנר הספציפי הזה שלה. היא לא מתיימרת לעשות מוזיקה אחרת ואת האמת, היא גם לא צריכה 

ולגבי המקום הראשון שלי - Cherry. כנראה בגלל המלודיה העוצמתית. תאזינו. לא תתחרטו.

נעמה בן נפתלי

את האלבום ניתן להשיג בחנויות האוזן השלישית

קרדיט תמונה- סמדר שפר

 

אלבומים מומלצים - Morrissey - Low In High School

2.1.18 - Morrissey - Low In High School 

אלבומו ה-11 של מוריסי, הזמר הבריטי וסולן להקת הסמית'ס שנחשב לאחד האמנים המשפיעים ביותר של כל הזמנים.

באלבום  Low In High School  חוזר אלינו מוריסי לאחר 5 שנים מאז אלבומו האחרון בשנת 2013 וכהרגלו הוא החלטי,עוצמתי, חריף ומאוד ריגשי ומרגש.

על עטיפת התקליט מופיע ילד העומד ליד ארמון באקינגהם ומחזיק שלט ובו כתוב "לכרות את המונרכיה" , דבר שעורר כמובן התנגדות בבריטניה מהממסד.

מוריסי נע בין סאונד אלקטרוני, רוק, צלילים לטיניים ואת הכל מחבר הקול הייחודי של מוריסי שמצליח לחדור ללב, לנשמה ולחשבון נפש אישי. מוריסי שוב מצליח להוכיח את עצמו ככותב שירים בין המוכשרים בעולם, הוא לא התמתן עם התבגרותו, אלא מגיע עם דעות מדויקות וחדות על נושאים כמו מלחמות הנפט, צביעות המדיה הליברלית, אחריות החייל הפשוט במלחמה, אלימות משטרתית ואפילו הבעת דעה על הצביעות נגד ישראל.

האלבום נפתח בשיר “My Love, I’d Do Anything for You”  ישר ולעניין עם המשפט "למדו את ילדיכם לזהות ולתעב כל תעמולה מסוננת ע"י הדרג המת של המדיה המיינסטרימית" כל זאת עם קצב תופים ממכר כאשר מעל מרחף הקול המלאכי וחסר הפשרות של מוריסי . משם אנחנו נסחפים לשאר שירי האלבום שמשאירים אותנו דרוכים בתוך עוצמה מוזיקלית ומילולית כאחד. אחד משיאי האלבום הוא השיר השישי “I Burt The Living” יצירה צינית ודוקרת בת 7 דקות שבמרכזה החייל הפשוט שלטענתו של מוריסי גם אשם במלחמות. באלבום קיימת התייחסות גם למדינת ישראל בשני שירים The Girl From Tel Aviv Who Wouldn’t Kneel  ו- Israel  שסוגר את האלבום.

אין ספק שהאלבום הוא יצירה מעניינת ונוקבת מבית היוצר של מוריסי,
ממליצה בחום להאזין לאלבום בבית ביום חורפי מתחילתו ועד סופו, ולא לשכוח לקרוא את מילות השירים תוך כדי ולהכנס למסע בתוך הנפש של אחד מהאמנים הגדולים ביותר בני זמננו.

אידית אבשלומי

את האלבום ניתן להשיג בחנויות האוזן השלישית

קרדיט תמונה - סמדר שפר

 

 
eco99fm Radio Music רדיו מוזיקה
רח' גלגלי הפלדה 11, הרצליה
טלפון: 09-9513513
פקס: 09-9513555
ת.ד. 12066 הרצליה, 46722
radio@eco99.fm
https://www.facebook.com/eco99fm/ https://www.youtube.com/user/eco99fm https://instagram.com/eco99fm/ http://sport1.maariv.co.il/ https://www.maariv.co.il/
 
 
app store google play
CYBERSERVE